בעידן טרום פסק הדין ברע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' גדעון פישמן ואח' (להלן- מקרה תאי), די היה במידע ובקביעות לעיל כדי להפעיל את מנגנון המעגל השלישי בהלכת מעגלי ההרחבה שנקבעה ברע"א 3925/12 חן רונן ואח' נ' עו"ד יובל כהן ואח', ולהורות על הרמת המסך לצורך צירופה של פוליביט לבוררות, בהיות מר עופרי מסתתר גם מאחורי שלושת ההסכמים שנעשו בשם משיבים 2-4 שהוא זה שלדבריו שלו חתום עליהם, גם מאחורי חברת פוליביט שהוא השולט בה בשרשור, וגם מאחורי חברת אופק, לה הועברו מניות פוליביט ללא תמורה שהוא בעל השליטה גם בה, משהשימוש לרעה בהפרדה בין הישויות המשפטיות בולט לעין ומשהדבר נדרש "...כדי למנוע שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת למשל, כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה".
אלא שבפסק הדין תאי לעיל נקבע שהגישה המתמקדת בטיב הקשר בין הצד שצירופו מבוקש לבין הסכם הבוררות או הסכסוך הרלוונטי, והמתבססת על היקף האחזקה במניות החברה ועל מעורבותו של בעל המניות בניהול החברה - אינה עולה בקנה אחד עם "מקור הצדקתו של מעגל ההרחבה השלישי", שהוא "הסכמת הצדדים", אף "שוחקת" את מעמדו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, וכי "...מקום שבו בעל דין אינו חתום על הסכם בוררות, סעיף 6 לחוק החברות אינו יכול לספק מזור לצד המבקש לצרפו להליך"
- עם זאת, הודגש בפסק דין תאי לעיל, כפתרון לחשש מניצול האישיות המשפטית לצורך התחמקות מבוררות, כי ככל ש" קיימות אינדיקציות להסכמה אישית מצד אותו בעל דין שלא חתם על הסכם הבוררות, צירופו להליך יכול להיעשות מכוח המעגל הראשון", ועל כן מוצע "לבחון היטב ולמצות עד תום את בחינת האינדיקציות הנטענות לקיומה של אותה הסכמה, אשר עשויה להיות מפורשת או משתמעת".
זה המצב בענייננו.
בנוסף להיותו של מר עופרי "...מחזיק המניות היחיד של פולי-ביט בשרשור", כפי קביעת כבוד הרשמת, הגם שהן היו רשומות על שם ילדיו, והיותו הגורם העומד מאחורי עסקת המיזוג, מאחורי שלושת ההסכמים שנעשו בשם ילדיו המשיבים 2-4, וגם מאחורי חברת אופק לה הועברו מניות פוליביט, מה גם שהוא זה שחתם, כאמור, בעצמו על שלושת ההסכמים שנעשו בשם ילדיו, ועל המסמכים שנשלחו לחברת האם באוסטרליה, והוא אף המצהיר דווקא בתשובת המשיבים 2-4 לבקשת המינוי - יש להסיק מכלל הנסיבות הרלבנטיות את הסכמת פוליביט להחיל עליה את תנאי שלושת ההסכמים לרבות תנית הבוררות.