| בית משפט השלום בירושלים |
| ת"א 74304-12-20 חתואל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בעמ(פורמלי) ואח'
תיק חיצוני: |
| לפני | כבוד השופט חיים פס
|
|
|
תובעים |
1. משה חתואל 2. ג'ולייט חתואל |
|
|
נגד
|
||
| נתבעים | 1. שיכון ופיתוח לישראל בעמ (פורמלי)
2. אזורים בנין (1965) בע"מ 3. חב' רלפו ישראל בע"מ |
|
פסק דין
- עסקינן בתובענה מיום 31.12.2020 שעניינה פיצויים בגין נזקים שנגרמו עקב ליקויי בנייה. התובעים עותרים לפיצויים בגובה 304,272 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, מע"מ, הוצאות משפט ושכר טרחה.
- כעולה מכתב התביעה, התובעים רכשו בשנת 1982 דירה (להלן: "הדירה") מידי הנתבעת 3, לאחר שזו רכשה את הדירה מהנתבעת 1 שבנתה אותה. במרוצת השנים הנתבעת 1 התמזגה עם הנתבעת 2 וחוסלה. לימים בשנת 2014, התובעים ביקשו לשפץ את דירתם והתברר להם כי קיימים ליקויי בנייה חמורים ומסוכנים במבנה.
- תחילה, הוגש כתב התביעה כנגד נתבעות 1 ו-2 בלבד, אולם בהמשך ביקשו התובעים לצרף לכתב התביעה גם את נתבעת 3 והגישו כתב תביעה מתוקן. לפיכך, הגישו הנתבעות 1 ו-2 כתב הגנה מתוקן. במהלך ניהול ההליך נעשה ניסיון ליצור קשר עם הנתבעת 3, ללא הצלחה, ולכן אין בתיק זה התייחסות מטעמה והתובעים ביקשו מתן פסק דין כנגדה בהיעדר הגנה.
הצדדים והרקע להגשת התביעה:
- התובעים, מר וגברת משה וג'ולייט חטואל, הינם בעלי הזכויות בדירת מגורים בקומת הקרקע ברחוב הצבר 203 בשכונת גילה בירושלים, הרשומה כתת חלקה 57 בגוש 28050 חלקה 30.
- הנתבעת 1, חברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, הינה חברה אשר עסקה בתקופה הרלוונטית במתן שירותים עבור משרד השיכון וחוסלה לאחר מיזוג עם הנתבעת 2.
- הנתבעת 2, חברת אזורים בנין (1965) בע"מ, הינה חברה קבלנית שהתמזגה עם הנתבע 1, ועקב המיזוג הנתבעת 1 חוסלה.
- הנתבעת 3, חברת רלפו ישראל בע"מ, הינה החברה ממנה רכשו התובעים את הדירה מושא תובענה זו.
- ביום 02.08.1982 נכרת הסכם בין התובעים לנתבעת 3 לפיו תימכר הדירה לבני הזוג כשהיא חדשה לגמרי וללא ליקויים ידועים. בשנת 2014 החליטו בני הזוג לשפץ את הדירה ובמהלך עבודות השיפוצים נתגלה כשל הנדסי חמור בבניית הבניין שהביא לפינוי התובעים מדירתם וגרר עלויות, ישירות ועקיפות שהושתו על התובעים, לצורך תיקונו.
טענות הצדדים
טענות התובעים
- במקור, הבניין בו מצויה דירת התובעים נבנה בהתאם להיתר בנייה מספר 175 ונמכר לנתבעת 3 על ידי הנתבעת 1 עוד בטרם אכלוסו. הנתבעת 1, לידיעת התובעים, היא שבנתה את הבניין כחלק מיוזמה ממשלתית.
- ביום 02.08.1982 נכרת הסכם בין התובעים לנתבעת 3 לפיו תימכר הדירה לבני הזוג בתמורה ל- 1,417,000 ₪ לאחר שבנייתה הסתיימה תוך שהצהירה הנתבעת 3, בסעיף 11 לחוזה המכר, כי לא נעשה בה שום שימוש ולא ידוע לה על ליקויים כלשהם.
- בחודש ינואר 2014, לאחר יציאת התובעת 2 לגמלאות, החליטו התובעים לערוך שיפוץ בדירה במטרה לשדרג את המטבח ולהעבירו לאזור אחר בבית, וכן להחליף את הריצוף הקיים.
- במהלך עבודות השיפוצים זיהה הקבלן שקיעה ברצפת הדירה ומצא כי חול המילוי החל לזלוג לתוך חלל שקיים מתחת לדירה.
- לאחר שהעלה הקבלן חשש שרצפת הדירה נעדרת תמיכה מספקת, פנו התובעים למהנדס לב ניסמן אשר גילה, לאחר שביקש מהקבלן לפעור חור בקיר החיצוני של הבניין, כי מתחת לרצפת הדירה קיים חלל. על מנת לבצע בדיקה הנדסית הורה לקבלן להגדיל את החור בקיר החיצוני של הבניין. לאחר ביצוע בדיקה נוספת, סבר שקיים כשל הנדסי בזמן הבנייה והמליץ לתובעים לפנות למהנדס אחר לקבלת חוות דעת הנדסית נוספת.
- במקביל, ביום 30.01.2014, הגיע מהנדס מבנים מסוכנים מטעם עיריית ירושלים, מר דן פוליאקוב, וביצע בדיקה שתוצאותיה הצביעו על כך שהבניין מהווה סכנה.
- ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916הכשל הנ"ל, לפי מהנדס העירייה, הוביל לליקויי בנייה חמורים אשר חייבו את התובעים לבצע על חשבונם עבודות חיזוק בחלל שהתגלה מתחת לדירתם.
- 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בנוסף, נאלצו בני הזוג להתפנות מדירתם עד להסרת הסכנה עקב צו סגירת המבנה מיום 30.01.2014.
- זאת ועוד, במהלך עבודות החיזוק התגלה כי עמוד התמך של הבניין אשר נמצא באותו חלל נבנה במקור במידות שאינן מספקות את ייעודו, ולכן התובעים חויבו לחזק גם אותו.
- בהמשך למתואר, הוגש כנגד בני הזוג כתב אישום ביום 14.10.2015 בגין בנייה ללא היתר של החלל שהיה פעור מתחת לביתם. כתב אישום זה בוטל ביום 24.04.2017.
- ביום 09.09.2015 פנו התובעים לנתבעת 2 בדרישה להחזר העלויות שמקורן במחדלי הנתבעת 1, אולם הנתבעות בחרו להתעלם מאחריותן ולתובעים לא נותרה ברירה אלא להזמין מומחה שיאבחן את הכשל שגרם לליקויי הבנייה האמורים ושיאמוד את מלוא הנזקים.
- ביום 20.02.2020 ביקר המהנדס מר מיכאל קרבצ'יק בדירת התובעים ומצא כי בניית התקרה בחלל שמתחת לדירת הזוג בעובי של 5 ס"מ, כפי שנבנתה במקור בניגוד להיתר הבנייה ולכללים והתקנים המקובלים, הובילה לליקויי בנייה חמורים בדירה.
- לפי חוות דעת המהנדס, שצורפה לכתב התביעה וסומנה כנספח ט', עלות העבודות שבוצעו לצורך חיזוק המבנה עומדת על 228,472 ₪. בנוסף לכך, עותרים בני הזוג לקבלת פיצויים בגין עוגמת נפש, שכירות חלופית לזמן העבודות ושכר טרחה.
טענות הנתבעות 1,2:
- הנתבעות טענו להתיישנות התביעה וזאת מאחר וזו לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק הנטען הרי שמדובר בהתיישנות המצדיקה דחיית התביעה וזאת על בסיס סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1985 ותקנה 43(2) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018, בנוסף, טענו לאי יריבות בין הצדדים מאחר שהתובעים רכשו את הדירה מהנתבעת 3 ולא מהנתבעות 1 ו-2.
- בתקופה הרלוונטית הנתבעת 1 עסקה בניהול ושיווק קרקעות לבניה עבור משרד השיכון, באמצעות צדדים שלישיים, ולא שימשה בעצמה כקבלן מבצע, וכלל לא עסקה בבנייה.
- בנוסף, טוענות הנתבעות כי אין עילה חוזית לתביעה שעה שלא נחתם חוזה בין הצדדים ובהעדר עילה לפי חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973. תיקון 5 לחוק המכר, המכליל את התובעים כ"קונה" להגדרת החוק, הינו תיקון מאוחר וחסר תחולה רטרואקטיבית.
- לעניין הנזק הנטען, טוענות התובעות כי זליגת החול התרחשה מחפירת חלל מתחת לדירה לאחר שימוש של למעלה מ-40 שנה בדירה . זאת ועוד, בשכונה בה נמצא הבניין נערכו עבודות בנייה רחבות ללא היתר תוך ביצוע עבירות בנייה באופן שהשפיע על מצב הבניינים והדירות.
- לבסוף, טוענות הנתבעות כי אין בידי התובעים להוכיח כי הנזקים הנטענים על ידם התגבשו במועד הבניה, ולא כתוצאה מבלאי טבעי או פעולות שנעשו לאחר הבנייה.
תצהירי הצדדים