(ראו גם דבריו של כב' בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי ת"א) 58568-04-18 אסתר ברוך נ' עירית תל-אביב-יפו (נבו 2.9.2019) שהתקבלו לאחר מכן גם בערעור בבית המשפט העליון ברע"א 6330/19).
- משכך, אשוב ואדגיש, כי הליך ההפקעה הוא הליך בו פתחה עיריית תל אביב כנגד רשות מקרקעי ישראל, היא בעלת הקרקע, כאשר במרכזה מטרות וצרכים ציבוריים. ההפקעה אינה מופנית כלפי הנתבעים, ולא הם הגורם שממנו הופקע המקרקעין, שכן אין להם זכויות במקרקעין. בנוסף, העמדת השיכון החלוף בפסקי הדין מדברת על הצורך במתן קורת גג למי שגר בבניין מכוח זכות שבדין או שביושר. זכויות אלה לא הוכחו בפניי. מה גם שלגברת דנוך יש קורת גג חלופית, כך שאין כל קשר בין פסקי הדין שהוצגו לבין ענייננו.
- עוד אציין, בהמשך להפניית הנתבעים לפסקי הדין בעניין לוי נ' ויימן (ע"א 515/76) ונחום נ' מדינת ישראל [נבו] (ע"א 6757/13), כי ערכי הפיצוי המדוברים שם מתייחסים לפיצוי עבור השבחת המקרקעין ולא בפיצויים בגובה דיור חלוף. הפער כמובן עצום. ערך הפיצוי המבוקש על ידי הנתבעים בסך כ-6 מיליון לכל נתבע אינו כערך הפיצוי עבור החזר השקעה או השבחה (שלא הוכח ולא הוצג). עוד ראוי לציין, כי התשלום הכספי שהוצע על ידי התובעת 1 במסגרת המשא ומתן בין הצדדים, גבוה לאין שיעור מגובה ההשקעות, ככל שהיו מוכחות. הנתבעים סירבו לקבלו.
- ראוי אף לחדד ולהעלות, כי בחלק מפסקי הדין שהוצגו ע"י הנתבעים (למשל בע"א 496/89) לא זו בלבד שניתנה רשות, אלא הרשות ניתנה בתמורה לקרקעות מהן נותקו המחזיקים על ידי הממשל הצבאי בארץ בעבר. אין הדבר דומה לענייננו. לא נטען ולא הוכח במקרה שלפני כי שולמה תמורה לרשויות בעד המקרקעין ואין מחלוקת כי הנתבעים לא הועברו ממקום מגורים אחד למקום מגורים אחר ממנו הם נדרשים להתפנות. גם בעניין לוי לעיל מדובר במקרה בו נפסק כי כן ניתנה רשות ולכן הפינוי כפוף לפיצוי, אולם אפילו במקרה זה הפיצוי נעמד בגובה הערך הנוכחי של ההשקעות בבנייה - ובוודאי שלא בשווי הנוכחי של המקרקעין כולו. בנוסף, ולא פחות חשוב, אין המדובר שם במקרקעי ציבור.
מספר מילים לקראת סיום
- אכן, פינויו של אדם מבית מגורים הוא סעד דרמטי ולא פשוט, אשר מביא עמו השלכות כבדות ואינו ניתן כדבר של מה בכך.
- השתכנעתי כי העירייה נתנה לכך את מלוא תשומת הלב ופעלה בהגינות ובתום לב לשם ניסיון לפתור את המחלוקות עוד בשלבים מוקדמים של ההליך. במסגרת הדיונים שהתנהלו בפניי עלה כי הצדדים באו בדברים ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, ואף הועלה סכום מוסכם לתשלום לשם סיום הסכסוך ופינוי המקרקעין. הצדדים אף שיתפו את בית המשפט בגובה הסכום שהוצע לשתי המשפחות ובכך שהגיעו להסכמות בדבר מועד הפינוי. נראה כי למעשה הייתה הצעה מטעם העירייה וקיבול מטעם הנתבעים. ואולם לאחר ההסכמה כאמור, הנתבעים החליטו להגיש תביעה כספית לפיצויים לבית המשפט המחוזי. משכך, גם התובעות למעשה הסירו את הסכמתן לשלם את הסכום המוסכם, ככל שתביעת הפיצויים עומדת על כנה.
- כמשאלת לב, וכפי שהסברתי ארוכות לצדדים במהלך הדיון באולמי, מצופה מהם להגיע להסכמות באשר לחלוקת התשלום הכספי המשמעותי. הצעתי, בין היתר, להסמיך את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א, כך שהסמכות באשר לחלוקת הסכום שהוקצה על ידי העירייה תינתן לבית המשפט, והוא זה שיקבע מה חלקה של כל משפחה. ב"כ הנתבעים סירב להצעה זו.
- אני מוצאת לנכון לציין, כי קיים שוני מהותי בין שתי המשפחות. כאשר מדובר במשפחת אור, קיים צורך אמיתי לדאוג לשני בתי אב, וזאת מאחר שבני הזוג גרושים מזה שנים רבות. בנוסף, קיימת מורכבות ממשית לאור מצבו הבריאותי של מר אור והימצאותם של ילדים קטינים בבית. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר ברור שאין להם כל נכס אחר אשר יכול להוות קורת גג חלופית.
- לא כך הם פני הדברים ביחס לגברת דנוך, שהיא כאמור אישה מבוגרת, ללא ילדים הסמוכים על שולחנה, ויש באמתחתה אפשרויות נוספות למגורים, לרבות דירה אחת לפחות הנמצאת ברחוב רבי מאיר בתל אביב. דירה זו עומדת פנויה וריקה, כך לדברי בנה שהעיד בפניי (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22.10.2025 בעמוד 2). במועד הדיון התרשמתי שעיריית ת"א לא הייתה ערה לעצם קיומה של דירה נוספת בבעלות הגב' דנוך, ויתכן שסכום התשלום במסגרת המשא ומתן היה משתנה בהתאם, אילו הייתה יודעת זאת.
- על מנת שמשפחת אור תפונה ותוכל להתחיל את דרכה החדשה כשברשותה סכום כספי שיאפשר זאת, ועל מנת להימנע מהשחתת כספים על מגורי ביניים, מצופה מהצדדים להגיע להבנות עוד לפני ההכרעה בהליך שנפתח בבית המשפט המחוזי. נראה כי הכדור מצוי כעת במגרש של הנתבעים.
- מצאתי לנכון עוד לחדד ולהזכיר, כי התביעות שלפניי הן למעשה חלק ממתחם שלם אשר מפונה כולו. בתוך מתחם זה היו נכסים נוספים שפונו, ובמסגרת הפינוי המוסכם קיבלו הנתבעים בתביעות אלה סכומי כסף שונים, כל אחד ונסיבותיו, בטווח שבין מיליון שקלים לשלושה מיליון שקלים. אין מקום להשוות ולהעמיד את הנתבעים כולם על פני אותה מדרגה, ואין זה ראוי לחייב את העירייה להשוות את התשלום שניתן על בסיס נתונים אחרים או נסיבות שונות. כך גם ביחס למשפחת אור ומשפחת דנוך.
- סיכומם של דברים, וכפי שהוצג בהרחבה מעלה, התביעה מתקבלת, כך שלמעשה הנתבעים נדרשים לפנות את המקרקעין. בנסיבות אלה, וכאשר הוכרע שאין לנתבעים זכויות במקרקעין, הרי שלא קמה חובה אינהרנטית להעניק פיצויים במסגרת הליך זה. סוגיית הפיצויים כולה הועלתה לשם הגעה לפשרה בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט, ולפנים משורת הדין.
- יש לזכור זאת כאשר אנו דנים בדרישות הפיצויים של משפחת אור ומשפחת דנוך. מסיבה זו, גם טענות הנתבעים במישור המנהלי, באשר לצורך להשוות בין הנתבעים המפונים כולם - אינן רלוונטיות בהליך שלפניי.
סוף דבר
- כפי שפורט בהרחבה מעלה, מצאתי לנכון לקבל את תביעת הפינוי ולהורות על סילוק ידיהם של הנתבעים מהמקרקעין, וזאת לכל המאוחר ביום 1.6.2026.
- ניתן בזאת צו לפיו על הנתבעים לפנות את המקרקעין מושא התביעה- מתחם מגורים הסמוך לחוף מציצים המצוי ברחוב נמל תל אביב וידוע כגוש 6962 חלק מחלקה 150 בעיר תל אביב-יפו - ולהשיבו לתובעות, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם, וזאת לא יאוחר מיום 1.6.2026 בשעה 12:00.
- באשר להוצאות המשפט, בשים לב לתוצאות ההליך, מצאתי לנכון לפסוק הוצאות בסך 50,000 ₪ אשר יחולקו באופן שווה בין שני התיקים (25,000 משפחת אור ו- 25,000 משפחת דנוך). התשלום יבוצע באופן הבא:
- 10,000 ₪ ישולמו על ידי כל אחד מהנתבעים תוך 30 ימים (סה"כ 20,000 ₪).
- 15,000 ₪ יופקדו על ידי כל אחד מהנתבעים בקופת בית המשפט, תוך 30 ימים (סה"כ 30,000 ₪). ככל שפינוי המקרקעין יושלם במועד הקבוע בפסק הדין - סכום זה (15,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים) יושב למפקידים. ככל שהפינוי לא יושלם ולא יבוצע כפי שנקבע - הסכום יועבר לידי התובעות.
- עוד מצאתי לנכון להורות, כי ככל שהפינויים יבוצעו במועד שנקבע בפסק הדין וללא צורך לפנות ללשכת ההוצאה לפועל, עלויות ההריסה יושתו על התובעות ולא על הנתבעים.
ניתנה היום, בי"ז כסלו תשפ"ו, 07 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.