מדובב: הדברים שהם לקחו לך מהבית, יש דברים שאתה יודע מה לקחו לך?
משיב: מה פעם ראשונה כן, כמעט הכל. כמעט שום דבר זה לא קשור למקרה. חלק מהדברים זה סתם נסיבתי, להציג אותי אולי שיש לי אופי מוזר או משהו כזה. לא יודע, מה. אמרתי לך, קלטות.
[...]
משיב: ... חלק זה סתם תמונות שיש שמה כאילו קטעים מסרטים, בחורות עם ביקיני, קצת עירום של פלייבוי, אתה מבין? או כל מיני חוברות חלק לאשה, חלק סתם תמונות של בחורות. אמרה השופטת בדיון הראשון, זה לא אומר כלום.
[...]
משיב: או קונדומים... איזה פושע אני מחזיק קונדומים בבית.
מדובב: שיראו לי צעיר שאין לו היום את הדברים האלה בבית.
משיב: אתה מבין? בגלל זה הרגיז אותי בהתחלה שהם הכניסו את כל זה לחקירות, על זה הם רוצים לבנות את הקייס שלהם?
[...]
משיב: כן, אני יודע. אין לי בעיה לשוחח. אני לא נפתח כל כך מהר, אבל אם דברים מעניינים אין לי בעיה בכלל.
מדובב: לא. אמרתי לך, אני... הרגשתי קירבה אליך, ואני מדבר אותך על כל נושא.
משיב: לא. אומרים שיש לי את זה, שאני גם יודע להקשיב, וגם מבין עניין מהר. זה מצליח לי בעיקר עם ילדים. אני אוהב מאוד ילדים.
מדובב: גם אני אוהב ילדים.
בזכ"ד שכתב השוטר ירון וסקר, נכתב כי בהאזנה לתא המעצר של המשיב הוא שמע אותו מספר לשותפו לתא "שהוא מאוד אוהב ילדים וכן שהוא נמשך לילדים" (הדגשה הוספה - י.ע.). המדובר בתוספת פרי דמיונו של השוטר וסקר, אשר בחקירתו הנגדית, תירץ את הדברים בכך ש"היה משהו בקונוטאציה של אוהב ילדים" כהתבטאות בעלת אופי מיני. דבר גרר דבר, ובטיעונה לבית המשפט בהליך הבקשה למעצר עד תום ההליכים, טענה באת כוח המדינה כי המשיב אמר למדובב "שהוא אוהב מאוד ילדים ונמשך אליהם וקשה לו להיפתח למבוגרים אלא רק לילדים קטנים" (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 15.8.99). אין לנו אלא להצטרף לביקורת הנוקבת והמוצדקת שהשמיע בית משפט קמא בהקשר זה על השוטר וסקר, אשר הופעתו בבית המשפט הייתה ככל הנראה אומללה למדי. כך, מציין בית משפט קמא בנושא זה:
"בחקירתו בבית המשפט נשאל וסקר, היכן שמע את המילים 'נמשך לילדים' בהאזינו לדיבוב. בסעיף 15 לתצהירו ניסה וסקר 'לתקן' את האמור בזכ"ד - אותו זכ"ד שהוצג גם לשופטי המעצרים ! - באומרו שהאמור בזכ"ד נובע מהתרשמות. היות והאמור בזכ"ד צבע את אהבתו של התובע לילדים בצבע מיני, נשאל וסקר מדוע התרשם כך, אולם לאחר סדרה ארוכה של התחכמויות והתחמקויות, הוא הואיל להודות, כי לא שמע את התובע אומר שהוא נמשך לילדים, ולא היתה בפיו תשובה, מדוע רשם כך בזכ"ד למעט העובדה, שכך הוא התרשם למשמע הדברים ?? (עמ' 365 - 362 לפרוטוקול). ופעם נוספת, אין מנוס מהמסקנה המצערת, שבמסגרת נסיונותיהם הבלתי נלאים של השוטרים להביא למעצרו ולהרשעתו של התובע, הם לא בחלו בהמצאת ראיות יש מאין, בבחינת - המטרה מקדשת את האמצעים. ואכן, בתגובת הפרקליטות לבקשה לפי סע' 80, הודתה נציגת הפרקליטות - עו"ד משאלי, כי הוסף משפט שקרי מפליל, קרי: הוצגו בפני בית המשפט עובדות שקריות" (שם, סעיף 21 לפסק הדין).
- ביום שבת, 24.7.99, נחקר המשיב שוב, מבלי שהחקירה העלתה דבר, והוכנס לתאו מדובב נוסף. בשיחתו עם המדובב התייחס המשיב לחקירה, ציין שהחוקרים ניסו לשדל אותו להודות, שכן הוא "קבור וסגור לגמרי", ש"הכל סגור", ושהדבר יהיה בטובתו. לדברי המשיב הוא ניסה להיות יותר תקיף בתשובותיו, ואמר לחוקר "שיתחילו לחשוב על אופציה שאולי זה לא אני". כן טען המשיב שמתנהל "מסע צלב נגדי... שיצליח". המשיב העיר ש"אין ספק שכרגע הכל נגדי. אבל... ה-DNA. ואולי יהיו עוד דברים. בסך הכל אני מאמין שאני נקי. אז טוב". לאמירת המדובב כי נראה שהוא מיואש, ענה המשיב "לא בכלל לא. סתם מחשבות. מיואש? להיפך. הוא יכול לדבר כמה שהוא רוצה. אין לו שום דבר חדש נגדי. ואני מאמין הלאה שלא עשיתי. טוב. נחיה ונראה". המשיב אף אמר שהוא מבין את כעס המשטרה, שגם הוא היה מתעצבן, כי זה מקרה מזעזע שכל אחד היה רוצה למצוא את מי שביצע אותו, וכי הוא יוכיח את צדקתו.
בהמשך שאל המדובב את המשיב מדוע הוא לא בונה לעצמו אליבי. על כך השיב המשיב: "אני כן בונה. אבל הוא לא חזק. מה אני יעשה? אני לא יכול להמציא משהו שלא קיים. אני מנסה להזכר בכל דבר שהייתי יכול לעשות. אני לא מצאתי, כרגע, משהו חזק. מה אני יעשה?".