עוד שוחחו השניים על האפשרות לעשות עיסקה עם המשטרה ועל נכונות המשיב לעמוד למסדר זיהוי חי:
מדובב: חשבת על אפשרות של עיסקה?
משיב: עיסקה על מה? בשביל עיסקה, אני צריך לתת להם מידע. אין לי כלום מה לתת להם. אני לא מטומטם. אם היה משהו כבר הייתי נותן...
[...]
מדובב: אתה מוכן לעמוד למסדר זיהוי חי?
משיב: אני עוד מחכה לתוצאות. אבל בהנחה שאני מאמין שאני חף מפשע, ואני מאמין. אז אני לא רואה סיבה להסתיר את עצמי, כאילו.
מדובב: אני שואל אותך: אתה מוכן לעמוד למסדר זיהוי חי?
משיב: אני חושב שכן. אני לא רואה בזה בעיה. למרות שזה יכול להפליל אותי. בסוף אם היא זיהתה פעם אחת, אין סיבה שלא תזהה פעם שניה.
[...]
משיב: בגלל זה עד עכשיו דחינו אותה לגבי מסדר זיהוי. אבל בסוף יכול להיות שלא תהיה ברירה. רק אם אני אסרב, אז זה, כאילו, יש לי מה להסתיר. ואין לי מה להסתיר.
מדובב: אז אתה אומר שסרבתם עד עכשיו?
משיב: לא בדיוק שסרבנו. פשוט ניסינו להתעלם מזה.. אחרים שיכולים להוציא אותי. למה לתת להם משהו, אותי על מגש, כמו שאומרים, בעניין שיכולים להוציא אותי. צריך להיות עם טקטיקה, צריך להיות עם ראש.
[...]
מדובב: זה מה שאני שואל. אז לא התעלמתם.
משיב: אבל גם אם כן. בית המשפט קבע שכרגע יהיו רק בדיקות. אז למה אני אלך ואסכים למשהו שאפילו בית משפט עוד לא ביקש? רק בגלל שהם מבקשים? אני לא צריך לתת את עצמי על מגש כאילו. אתה אומר בעצמך: אם היא זיהתה אותי פעם אחת, היא יכולה לזהות פעם שניה. כאילו. אני לא מטומטם.
בתמלול נוסף (המתועד בכתב יד) מאותו היום, ממשיך המשיב לעמוד על חפותו, ומסביר שהסכים לבדיקת DNA מאחר שיודע שלא התקרב לקטינה, ושהוא מנסה להיזכר מה עשה באותו היום כדי לחזק את האליבי שלו.
- באותו היום נגבתה מאבי הקטינה הודעה נוספת בנוגע לנסיבות זיהוי המשיב בסופרמרקט. האב הסכים לעריכת מסדר זיהוי משקפיים וחזר על עיקרי הודעתו הקודמת. בתשובה לשאלת החוקר האם בתו הגיבה בצורה דומה בפעמים אחרות בהן הצביעה על אדם הדומה לאנס, השיב האב בשלילה, וטען כי במקרים אחרים בתו הייתה רגועה והתנהגה בשיקול דעת.
- על פי זכ"ד מפקח יצחק שטרן, למחרת, ביום 25.7.99, הגיעו הקטינה והוריה לתחנת המשטרה לצורך מסדר זיהוי המשקפיים, כאשר עם הגעתם הבחינה הקטינה במשיב, אשר בדיוק באותה העת נפגש עם עורך דינו. על פי המתואר, הקטינה "מיד פרצה בהיסטריה של בכי דמעות ורעדים", ונלקחה למשרדי הנוער שם הרגיעו אותה.
בהמשך נערך מסדר זיהוי המשקפיים, בנוכחות סניגורו של המשיב, אשר אף בחר את משקפי השמש וסידר אותם כרצונו. על פי המזכרים של חוקרת הילדים ושל עורך המסדר, מפקח שטרן, הקטינה הצביעה מיד על משקפי השמש של המשיב, תוך שהיא מציינת שהן "הכי דומות" אך לא זהות באופן מוחלט. לדברי הקטינה, העדשות של התוקף היו יותר כהות, היא חושבת שקצה המשקפיים לא היה מפלסטיק אלא מברזל (ומסבירה שלא ממש ראתה את קצה המשקפיים) ושצורתם היתה יותר אליפסה. לאחר מספר דקות נערך מסדר זיהוי נוסף, והפעם אמרה הקטינה שמשקפי השמש של התוקף אינם בין המשקפיים שהוצגו לה. אציין כי משני המזכרים שנכתבו בנושא לא ניתן להבין אם אותו זוג משקפיים מהמסדר הראשון נכלל גם במסדר השני, אך ככל הנראה כך היה, דהיינו, שבמסדר השני הקטינה לא זיהתה את המשקפיים.
- באותו היום הציגה המשטרה בפני המשיב את המדובב שהוצב בתאו בתחילת מעצרו. המשיב הופתע, אך דבק בגירסתו שהוא חף מפשע. החוקרים עימתו אותו עם משפטים שאמר, כמו דבריו כי הקלסתרון דומה, איך זיהתה כי היה עם משקפיים - ולכך ענה המשיב כי "יכול להיות שזאת הייתה פליטה!". בשלב זה סירב המשיב לענות על עוד שאלות, באומרו כי "עדיף לי לשתוק, כל תשובה לא תיראה פה בסדר", והמשיך להכחיש את מעורבותו במעשה.
כשחזר המשיב לתא, שוחח עם שותפו לתא, אשר היה אף הוא מדובב. וכך נאמר על פי תמליל חלקי, הכתוב בכתב ידו של החוקר ירון וסקר (הדגשה הוספה):