משיב: כלום, העלו אותי למעלה, הציגו לי מישהו, כמעט מיד זיהיתי אותי.
מדובב: נו...
משיב: זהו, יש שם איזה שני משפטים וחצי שכאילו קושרים אותי, משמשים ראיה נגדי, זהו, ניסו שוב לדבר איתי שאני יודה.
[...]
מדובב: בקיצור הפללת את עצמך יעני אצלו?
משיב: כנראה, ולא עשיתי כלום, אני ילך לכלא? על מה על דברים שאמרתי?
- בחקירה נוספת שנערכה למשיב באותו יום, הוא נשאל על טענת האליבי שלו. המשיב אישר כי כאשר היה נוסע ברכבו הפרטי לבית חניך פר"ח שלו הוא לא דרש הוצאות נסיעה. לאחר שהוצג בפניו הדו"ח שמילא בשעתו לפר"ח, ואשר ממנו עולה כי לא מילא הוצאות נסיעה עבור יום האירוע, המשיב ענה כי הוא לא זוכר באופן ספציפי אם באותו יום נסע לבית החניך ברכבו או באוטובוס, וכי ככלל, בכ-40% מהמקרים נסע ברכבו ובכ-60% באוטובוס.
באותו יום נפגש מפקח שטרן עם סניגורו של המשיב וביקש לאפשר לצלם את פניו של המשיב. הסניגור התנגד בנחרצות. מפקח שטרן שאל האם הוא מוכן למסדר זיהוי קולות, וגם לכך התנגד הסניגור.
בו ביום הוגשה לבית משפט השלום הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, לפיה לאחר עיון ראשוני בחומר ולאחר דיון ראשוני בתיק החקירה, עמדת הפרקליטות היא כי יהיה מקום להגיש כתב אישום נגד המשיב ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים.
הארכת המעצר השלישית
- ביום 26.7.99 הוגשה לבית המשפט בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בשלישית, למשך חמישה ימים לשם השלמת חקירה והגשת כתב אישום. בפירוט העובדות המהוות בסיס לכתב האישום נכתב: "עדות הקטינה, חומר חקירה סודי, זיהוי החשוד ע"י הקטינה, מוצגים שונים הקושרים את החשוד לעבירה".
במהלך הדיון נענה בית המשפט (כב' השופט ה' גרובס) לבקשת בא כוח המשיב לדעת מה תוצאות בדיקת ה-DNA, באומרו כי הבדיקות אינן יכולות לחייב או לשלול את מעורבות המשיב, וזאת מסיבות טכניות בלבד.
לשאלת הסניגור, השיב השוטר רפאלי כי טענת האליבי נבדקה ונמצאה כלא נכונה. הסניגור עצמו התייחס בדיון בעיקר לסוגיית שחרור המשיב לחלופת מעצר, ואף טען כי גם אם המשיב עשה את המיוחס לו או שיש ראיות לכאורה לכך, הרי שמדובר במקרה חד פעמי שאירע בסמוך מאד לביתו, וכי אין טענה לסיכון אחר לשלום הציבור או של ניסיון כלשהו להדחה. המשטרה התנגדה לשחרור המשיב לכל חלופת מעצר.
בהחלטתו להאריך את מעצרו של המשיב, קבע בית המשפט "שבכל קנה מידה יש ראיות כנגדו וגם עילה להמשך מעצרו לאור חומרת המעשים, לכאורה מדובר באדם שהוא מסכן את הציבור". בית המשפט הוסיף שהדיון לגבי מעצרו של המשיב עד תום ההליכים יתנהל בפני בית המשפט שבו יוגש כתב האישום, קרי בית המשפט המחוזי. כן צויין שההחלטה לא נבעה מהעובדה שהמשיב לא גיבש חלופת מעצר, שכן בנסיבות העניין אין אפשרות לקבל חלופה.