מעצרו של המשיב הוארך אפוא בחמישה ימים נוספים לצורך השלמת פעולות חקירה והגשת כתב אישום.
- בעת מתן החלטת בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב בשלישית, הצטברו לחובת המשיב הממצאים הנוספים הבאים:
(-) אחיו של המשיב מסר בחקירתו שהמשיב אינו מרכיב משקפי שמש אלא לעתים רחוקות מאוד, בניגוד למשתמע מדברי המשיב.
(-) האליבי של המשיב הופרך - בדו"ח הפעילות שמילא המשיב בשעתו בכתב ידו, נכתב כי ביום האירוע הוא ערך "מפגש כפול" בן ארבע שעות בבית החניך, בין השעות 15:30-19:30, כאשר נסיעת מבחן הוכיחה כי המרחק במכונית בין בית החניך לבית המשיב אורכת כ-13 דקות וחצי. מאחר שהמשיב לא ביקש הוצאות נסיעה עבור היום בו בוצעה העבירה, הדבר העיד על כך שבאותו יום נסע במכונית ולא באוטובוס.
(-) כאשר הקטינה הגיעה לתחנת המשטרה לצורך מסדר זיהוי המשקפיים, היא נתקלה במשיב ומיד פרצה בבכי והגיבה בהיסטריה.
(-) במסדר זיהוי המשקפיים הראשון הקטינה הצביעה מיד על משקפי השמש של המשיב ואמרה כי הם הכי דומים לזוג שהרכיב התוקף, הגם שהם לא זהים.
(-) בא כוח המשיב סירב לצילום פניו של המשיב וסירב למסדר זיהוי קולות.
מנגד, ניתן להצביע על עמידתו האיתנה של המשיב ודבקותו בגירסתו והבעת אמון עצמי בצדקתו, גם בפני המדובבים וגם לאחר שהוצגו לו חילופי דברים שנערכו בינו לבין אחד המדובבים.
- עם כל אי הנחת מהזכ"ד של השוטר וסקר או מאי הדיוקים והפגמים שנפלו בחלק מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט בהליכי המעצר הקודמים, הרי שלא אלו הביאו את בית המשפט להורות על הארכת מעצרו של המשיב. בהחלטתו ציין השופט כי "דובר בתיק עם חומר רב, בזמן שעיינתי בתיק לא קראתי את מלוא חומר הראיות, קראתי בעיון את התלונה של המתלוננת, את הדיונים שקדמו לדיון זה בפני שופטים אחרים כולל ערר בפני כבוד השופטת קפלן, ומזכרים שונים שהוגשו לשופטים במהלך הדיונים". בשלב זה, כבר הצטברו לחובת המשיב כמעט כל הראיות שעמדו בפני בית המשפט בשלב המעצר עד תום ההליכים לאחר הגשת כתב האישום. המדובר במסכת ראייתית נכבדה למדי, ומבלי להקל ראש באמירות הכוזבות והלא מדוייקות של חוקרי המשטרה, הרי שמשקלן כמעט בטל בשישים נוכח מסכת הראיות. ובקיצור, אין קשר סיבתי בינן לבין החלטת בית המשפט להאריך מעצרו של המשיב בפעם השלישית.
הגשת כתב האישום וההחלטה על מעצר המשיב עד תום ההליכים
- ביום 30.7.99 - שבועיים לאחר שהמשיב נעצר לראשונה ביום 16.7.99 - הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה סדום, ובד בבד בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בא כוח המשיב ביקש דחיה לצורך צילום התיק ולימוד החומר, תוך שמירת הזכות לטעון במישור הראיות לכאורה לאחר עיון בחומר הראיות.
ביום 10.8.99 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב' אופיר-תום), במהלכו טען הסניגור כי נעצר אדם בחיפה המתאים לקלסתרון, וכי יש מקום לערוך מסדר זיהוי. באת כוח המדינה טענה כי היא צריכה להתייעץ בעניין. בית המשפט קבע כי על התביעה והמשטרה לשקול בכובד ראש את דברי הסניגור, אותם הגדיר בית המשפט כ"סבירים ודורשים פעולה בהתאם", ודחה את מועד הדיון ליום 15.8.99, תוך הבעת תקווה שהצדדים יתייחסו באופן ענייני לטענת הסניגור.