ביום 12.8.99 הועבר מזכר מאת רמ"ח נוער חיפה בעניין תיאורו של העצור בחיפה. במזכר נכתב כי מדובר בעצור כבן 15, גובהו 1.75 מ', מבנה גוף בריא, שיער קצר מתולתל, נוהג לחבוש כובע מצחיה, גוון עור שחום עד בהיר, ממוצא ערבי ודובר עברית וערבית, לעצור אין שערות באוזניים, ואין לו כל מבטא ערבי.
- ביום 15.8.99 התקיים הדיון בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עם פתיחת הדיון טען בא כוח המשיב כי לא נערך מסדר זיהוי. באת כוח המדינה השיבה שהוראת בית המשפט לא הייתה לערוך מסדר זיהוי אלא לערוך בדיקה לגבי אפשרות זו. באת כוח המדינה הוסיפה כי בדיקה שכזאת נערכה, כי ישנם מאפיינים המאבחנים בין העצור בחיפה לבין המשיב וכי יש די והותר ראיות הקושרות את המשיב למעשה. בית המשפט החליט כי ישמע את הטיעון בבקשה לגופה, כאשר בסיום טיעוני הצדדים תיקבע עמדתו לגבי הצורך לקיים מסדר זיהוי.
בנקודה זו החלו הצדדים לטעון לגופן של ראיות. באת כוח המדינה האריכה ופרשׂה בפני בית המשפט את החומר אשר על בסיסו הוגש כתב האישום. מנגד, בא כוח המשיב טען כי חלק מהאמור בזכ"דים הוא שקרי, כי חלק מהדברים שנרשמו כלל לא נאמרו בקלטות החקירה, וכי מדובר בהפללה, תוך שהוא מתייחס בהרחבה לקשיים העולים מחומר הראיות-לכאורה.
- החלטת בית המשפט ניתנה כעבור שלשה ימים, ביום 18.8.99, וניכר ממנה כי בית המשפט בחן את חומר הראיות לעומקו ולרוחבו, וכי ההחלטה קשתה עליו. את החלטתו פתח בית המשפט במילים הבאות:
"התיק נשוא בקשה זו למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תיק קשה הוא, כדי כך שהצורך לקבוע בו קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לעניין המעצר, הופך להיות משימה בלתי אפשרית כמעט, בבחינת אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. אוי לי מיוצרי, אם ייעצר המשיב מבלי שהיה זה אכן הוא שביצע את המעשה הנפשע המיוחס לו בכתב האישום נשוא בקשה זו. ואוי לי מיצרי, אם לא ייעצר, אם בפועל הוא שאחראי למעשה הנבלה".
לאחר שתיאר את נסיבות ביצוע העבירה וזיהוי המשיב, וציין שבאי כוח הצדדים ניתחו בפירוט רב את חומר הראיות לכאורה, בית המשפט העיר (הדגשה הוספה - י.ע.) -
"חזרתי ובחנתי איפוא, בדחילו ורחימו, ככל שעלה הדבר בידי, את התיק עב הכרס שהוגש לי על ידי התובעת, תוך ניסיון לעמוד על העולה ממנו. עיינתי בדברי הילדה, בדברי אביה, בדברי הנאשם עצמו, וכן בתמלילי שיחותיו עם המדובבים שהושמו בתאו וניסו ככל יכולתם לחלץ דברים מפיו. הפרשה בעיני, נשארה גם לאחר עיון זה, מורכבת וקשה עד מאד לפיענוח. רק הניסיון החוזר להרכיב את התמונה המתקבלת, לפרקה לאחר מכן, ולנסות להרכיבה מחדש מכל זוית אפשרית, סייע בידי בסופו של דבר להגיע להחלטה".
- בית המשפט עמד בהחלטתו על כך שהתביעה נשענת על שלשה רבדים עיקריים של ראיות-לכאורה: הרובד האחד - הודעות הקטינה בפני חוקרת הנוער וזיהוי המשיב על ידי הקטינה פעמיים, גם אם לא זיהוי וודאי. הרובד השני - הקלטות הסתר שנערכו למשיב שעה ששוחח עם המדובבים בתאו, במהלכן הכחיש את המיוחס לו, אך נכשל (כך לטענת התביעה) במספר פליטות פה. הרובד השלישי - חקירת המשיב במשטרה, הודעותיו, התנהגותו, הפריטים החשודים שנתפסו בביתו ודוחות השוטרים.
מכאן פנה בית המשפט לדון בחומר הראיות לכאורה: