(-) פליטות הפה של המשיב - בית המשפט פירט את "פליטות הפה" של המשיב, תוך תהייה האם אמנם מדובר ברגעים של אי עמידה על המשמר מצידו: האחת - בהתייחסו לקלסתרון טען המשיב שהוא באמת דומה, "למרות שאני הייתי שמה עם משקפי שמש". בית המשפט העיר כי אמירה זו מותירה חותם קשה על השומע, שהרי ניתן לצפות מאדם חף מפשע שיגיד שזה לא הוא; השניה - בתשובה לשאלת המדובב מה יעשה אם בדיקת ה-DNA תקשור אותו לאירוע, ענה המשיב "חבל על הזמן אני אודה, עדיף להודות מאשר להסתבך"; השלישית - בה ענה למדובב אשר שאל אם הקטינה רוסיה "לא, לא חושב". המדובב שאל אם היא ישראלית, ועל כך ענה המשיב "נראה לי ככה, לא מכיר אותה". באותה שיחה שאל המדובב אם הקטינה נראית מתחת לגיל שלה, והמשיב ענה "לא יודע. אני רואה רק פנים".
(-) הקלסתרון - בית המשפט ציין בהחלטתו כי "אכן קיים דמיון מפתיע בין הקלסתרון שהוצג לי, ובין פניו של הנאשם, שבהם חזרתי והתבוננתי שוב ושוב במהלך הדיון, בניסיון למצוא נקודות של שוני. במיוחד התרשמתי מן הדימיון בחיתוך הפה והשפתיים וממיבנה הפנים בחלקם התחתון".
(-) זיהוי המשיב - בית המשפט ציין כי הילדה זיהתה את המשיב פעמיים והגיבה לכך בהיסטריה. יש לציין כי בית המשפט הדגיש שאין מדובר בזיהוי על פי הכללים שבדין.
(-) החפצים שנתפסו בבית המשיב בחדרו - שני כובעי מצחיה, שלשה זוגות משקפי שמש ושני זוגות כפפות. עוד ציין בית המשפט כי הילדה הצביעה במסדר זיהוי המשקפיים על משקפי השמש של המשיב כעל משקפיים הדומים למשקפיו של התוקף.
(-) טענת האליבי - בית המשפט העיר כי אליבי זה נראה כבלתי מועיל למשיב, שהרי אין חולק שעזב את בית החניך בשעה 19:30 במכוניתו (ולא באוטובוס), וכי זמן הנסיעה לביתו אורך כ-13 דקות וחצי. עם זאת, בית המשפט העיר כי החישוב הוא פרובלמטי, שהרי מדובר באירוע שהתרחש שבועות רבים קודם לכן, ואין מקום להתפלא שהמשיב טוען כי כלל לא זוכר מה עשה באותו היום.
(-) סירובו של המשיב לביצוע מסדר זיהוי קולות - בפרט על רקע התייחסות הקטינה בהודעתה לקולו המיוחד של האנס, ולדבריה כי האנס דיבר איתה לאורך כל ההתרחשות.
(-) חוסר שיתוף פעולה - מיד עם תחילת החקירה המשיב סירב לענות לשאלות החוקרים, בהבהירו כי אינו רוצה לענות, כי אינו זוכר וכי רוצה להפסיק את החקירה. בנוסף, דבריו למדובב מהם עולה כי הוא מנהל מלחמה פסיכולוגית נגד החוקרים.
(-) שערות באוזניים - הילדה הדגישה במהלך הכנת הקלסתרון כי האנס היה שעיר, לרבות באוזניו. בית המשפט ציין כי בא כוח המשיב הדגיש בטיעוניו בפניו כי אין רואים כלל שערות באוזניו של המשיב, אלא שהמשיב בעצמו, בשיחה עם המדובב, אמר "מה אני אשם שיש לי שערות בולטות? להרבה אנשים יש באוזן. אבל כשזה מתחבר זה מתחבר... אתה מבין?". ובסיכום החלטתו חוזר בית המשפט ומציין את "הסימן הייחודי כמעט של השערות באוזניים שבקיומן הודה הנאשם, ואשר משכו משום מה את תשומת ליבה של הילדה", וכן את "סירובו, באמצעות בא כוחו בעת החקירה, לבצע מסדר זיהוי קולות ולהצטלם".