הגשת ערר לבית המשפט העליון, ביצוע מסדרי זיהוי קולות ופעולות חקירה נוספות, שחרור המשיב
- ביום 31.8.99, כשבועיים לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, הגיש המשיב ערר לבית המשפט העליון. כתב הערר, אשר החזיק 29 עמודים, התייחס בפירוט לחומר הראיות-לכאורה ולקשיים העולים ממנו, וכלל טענות לגבי סוגיית זיהוי המשיב, מחדלי חקירה וניסיונות המשטרה לקשור אותו למעשה לרבות באמצעות שקרים ואלימות.
בכתב הערר העלה המשיב לראשונה טענת אליבי חדשה, ולפיה ביום האירוע הוא שהה בביתו של חניך פר"ח בין השעות 17:30-21:30 (ולא עד השעה 19:30 כפי שנטען לפני כן בהסתמך על הרישום בפר"ח). כהוכחה לטענתו, הסתמך המשיב על רישום שיחות הטלפון מביתו, ממנו עולה כי בשעה 17:23:07 בוצעה שיחה לבית החניך, ובשעה 17:23:58 בוצעה שיחה למכללת רופין בה למד באותם ימים. לטענת המשיב, הוא התקשר לבית החניך על מנת להודיע שהוא מאחר מעט, ומיד לאחר מכן התקשר למכללה לבקש הארכה לגבי ספר אשר נמצא אצלו בהשאלה.
- ביום הדיון בערר בבית המשפט העליון, ה-8.9.99, פנה סניגורו של המשיב לבא כוח המדינה ומסר שיש בידיו ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לסייע למשיב, והצדדים הסכימו לבקש מבית המשפט דחיית הדיון בערר על מנת לאפשר פעולות חקירה נוספות. בית המשפט (כב' השופטת דורנר) קיבל את הבקשה ודחה את הדיון ליום 22.9.99 (בש"פ 5874/99 שוובר נ' מדינת ישראל).
המסמך החדש שהוצג לתביעה היה פלט שיחות מכשיר הטלפון הסלולארי של אמו של המשיב, אשר לטענת המשיב היה ברשותו ביום בו הותקפה הקטינה, ואשר ממנו עולה כי בוצעה שיחת טלפון מהמכשיר באותו הערב בשעה 20:22. אציין כי מייד כשנעצר המשיב ופרטיו האישיים כמו כתובת ומספרי טלפון נרשמו, מופיע מספר טלפון סלולארי, הוא הטלפון של אמו. אולם, הייתה זו הפעם הראשונה מאז תחילת חקירתו שהמשיב העלה טענה כי בערב האירוע הוא נשא עמו מכשיר טלפון סלולארי ואף עשה בו שימוש.
- כבר למחרת היום, פנתה נציגת פרקליטות המחוז למשטרה בבקשה לבצע איכון כדי לאתר את המקום ממנו בוצעה השיחה. כן צוין שהמשיב הסכים לראשונה לערוך מסדר זיהוי קולות חי.
ביום 13.9.99 התקשר רס"מ סוויד לנציגת חברת פלאפון, אשר הבהירה כי לא ניתן לקבוע בוודאות את המיקום של האדם המתקשר, שכן במידה שיש עומס על הממסר שבקרבתו נמצא המנוי, השיחה עוברת לממסר אחר. באותו היום דחה ראש לשכת חקירות מרחב שרון את הבקשה לבצע איכון כאמור, בנימוק שהבדיקה אינה יעילה.
- למחרת פנה בא כוח המשיב לנציג פרקליטות המדינה, וצירף למכתבו הסכם התקשרות של אחות המשיב עם חברת אורנג', המחזק את גירסת המשיב כי החזיק במכשיר הטלפון הסלולארי אשר היה רשום על שם אמו. בנוסף, טען בא כוח המשיב, כי בערב האירוע התקשר המשיב לבעל הפנסיון בו מתגורר אביו, והגיע אליו על מנת לשלם את דמי השכירות. בא כוח המשיב צירף קבלה ידנית עליה חתם בעל הפנסיון, המתוארכת ליום 18.4.99, הוא יום האירוע.
עוד באותו היום שבה נציגת פרקליטות המחוז ופנתה למשטרה בבקשה לבצע את השלמות החקירה הבאות: לקבל איכון של השיחה היוצאת ממכשיר הטלפון הסלולארי, שלטענת המשיב היה ברשותו, שנערכה ביום האירוע בשעה 20:22; לחקור את בעל הפנסיון; לבדוק את השיחות המסומנות בפלט הבזק של בית המשיב - האם אכן בוצעו שיחות לבית החניך ולמכללת רופין, ואם התשובה חיובית, לבדוק היכן היו אחיו ואחותו של המשיב באותן שעות; לבצע תצלום תקריב של אוזני המשיב; לבצע בדחיפות מסדר זיהוי קול.
- בעל הפנסיון, העונה לשם יורם כהן, נחקר בו ביום. הלה אישר כי אביו של המשיב מתגורר אצלו והוא יודע מי הם ילדיו, לרבות המשיב. רס"מ סוויד הציג למר כהן את הקבלה בכתב יד עליה חתם, והלה אישר כי המשיב התקשר אליו באותו יום כדי לדעת היכן הוא גר על מנת לבוא לשלם את שכר הדירה עבור אביו. לדבריו, זכור לו שהמשיב הגיע אליו לאחר השעה 20:00, שכן זו השעה בה הוא סוגר את העסק, ובמילותיו "שמונה ומעלה, אולי תשע או תשע וחצי, לא אחרי השעה עשר בלילה כי לא הייתי נותן לו לבוא אחרי עשר בלילה". בתשובה לשאלת החוקר בנוגע לשיחה אשר התקבלה במכשיר הסלולארי שלו בשעה 20:22 בערב האירוע, כהן ענה כי הוא זוכר שאכן אחד הבנים התקשר אליו כדי לדעת היכן הוא גר, אך אינו יכול לומר בוודאות מי מהבנים התקשר, כי הוא לא מזהה את קולם. עם זאת, הוא בטוח שהיה זה המשיב שבא אליו באותו ערב הביתה לשלם את שכר הדירה. בתשובה לשאלת החוקר מדוע המשיב הגיע לשלם, השיב כהן כי ייתכן מאחר שאביו של המשיב אושפז כשבוע-שבועיים לפני כן בבית חולים. עוד סיפר כהן כי לפעמים אביו של המשיב משלם בתחילת החודש, לפעמים באמצע ולפעמים לאחריו, אך הוא לא לוחץ עליו בעניין התשלום.
כהן מסר הודעה נוספת ביום למחרת, ה-15.9.99, ומסר כי אביו של המשיב הוא זה שתמיד משלם, וכי הוא לא יודע מה הסיבה בגינה המשיב עצמו בא לשלם את שכר הדירה, שכן הוא לא לחץ שיבוא לשלם. כן מסר כהן שהוא לא מנהל רישום או נותן קבלות בגין שכר הדירה, והוא הסכים לבקשת המשיב לתת לו פתק, מאחר שהאחרון התעקש לקבל משהו ביד.
- באותו יום הוצא לחברת פלאפון צו המורה לה לבצע איכון לשיחת הטלפון היוצאת מיום ביצוע העבירה בשעה 20:22. פרקליטות המחוז אף שלחה מכתב למשטרה וביקשה לדאוג לביצוע האיכון בדחיפות. נקדים את המאוחר ונציין כי לאחר כשבועיים ימים, ביום 30.9.99, נתקבלה תשובה מחברת פלאפון, ולפיה השיחה המדוברת התבצעה מגזרה מס' 3 בנתניה. כן נמסר שכתובת ביתו של החניך מכוסה על ידי גזרה 3 בנתניה, אך לא באופן בלעדי, כך שלא ניתן לקבוע מהיכן בוצעה השיחה. בנוסף, בדיקה שנערכה ביום 29.9.99 העלתה ששיחות שבוצעו מאזור חצר הבניין בה הותקפה הקטינה כוסו על ידי גזרות 5 ו-6 ומרכז נתניה (קרי גזרות שונות מגזרה 3).
- ביום 16.9.99 נחקר המשיב שוב ומסר את גרסתו כי ביום האירוע שהה בבית החניך בין השעות 17:40-21:30 לערך. לשאלה מדוע רשם בטופס של פר"ח שעות שונות מהשעות בהן היה באמת, השיב "ראשית כל, מלאתי שבועיים אחרי ולא יכולתי לזכור בדיוק. וחוץ מזה, זה השעות שלא נהוג להיות בהם בגלל שמדובר בילדים כל כך צעירים". לגרסתו, הוא התקשר מדירתו בשעה 17:23 לבית החניך כדי להודיע שהוא מאחר, ולמכללת רופין על מנת להאריך תוקף של שאילת ספר מספריית המכללה.
- באותו יום נערך מסדר זיהוי קולות, בו השתתפו 8 ניצבים שקולותיהם הושמעו לקטינה זה אחר זה. נתאר בקצרה את שאירע במסדר הזיהוי כפי שעולה מדו"ח חוקרת הילדים.
הקטינה שאלה לגבי ניצב מס' 5 אם הוא רוסי, והוסיפה "כי לא היה רוסי"; מניצב מס' 6 ביקשה הקטינה לדבר לאט יותר; לאחר ששמעה את ניצב מס' 7 שאלה "איזה מס' זה היה?" ואח"כ "אוקיי, הבא"; ולאחר ששמעה את ניצב מס' 8, שאלה "אפשר לשמוע עוד פעם את מס' 7?". בתשובה נמסר לקטינה שהיא תצטרך לשמוע את כולם שוב, והיא הגיבה שאינה צריכה לשמוע את כולם בשנית אלא רק את מס' 7.