בשלב זה התעוררה מחלוקת בנוגע לקבילות המסדר. לטענת הסניגור, לפני שניצב מס' 7 (הוא המשיב) דיבר, הקטינה שאלה "מי זה מס' 7?", באופן המצביע על כך שרמזו לקטינה שמדובר במשיב-החשוד. בעקבות טענת הסניגור נערך מסדר זיהוי קולות נוסף. יש לציין שהיועץ המשפטי של התחנה הצהיר בזכ"ד שהוא נכח בחדר וכי לא נעשה דבר שפגע בקבילות המסדר, וכי המסדר השני נעשה חרף התנגדותו, אך ורק לאור טענת הסניגור כי אמירת הילדה בעת המסדר הראשון מצביעה על כך שהוא אינו קביל.
במסדר השני שונה סדר הניצבים. על ניצב 1 אמרה הקטינה "בערך, חשוד, אבל עוד לא החלטתי אם זה זה". קולו של ניצב 2 הופסק באמצע, אז התנהלו חילופי הדברים הבאים בין הקטינה לבין חוקרת הילדים, כפי שהם מתועדים בדו"ח חוקרת הילדים:
קטינה: כל פעם שאני ארצה לשמוע עוד פעם יחליפו לי מספרים? בכוונה? אז תרשמי פה ש-7, לראות אם אח"כ אבחר את אותו מספר שכאילו היה 7 מקודם.
חוקרת ילדים: אז מה את רוצה להגיד לי על 7?
קטינה: רק מה שאמרתי עכשיו, ש-7 זה מה שלדעתי, ואם אני אצליח לבחור את מי שהיה 7 מקודם. הם יכולים להגיד לי מי זה היה 7 מקודם?
חוקרת: לא עכשיו.
[במאמר מוסגר: המשיב הצביע בסיכומיו כי בתמלול תוקן בכתב יד כי הקטינה אמרה "ש-7 זה מה שלדעתי" בעוד שבהדפסה נכתב "זה מה שידעתי". איני רואה כל רבותא בעניין. המדובר בתיקון תמלול לאחר שמיעה נוספת של הפרקליט או החוקר, מעשה של יום ביומו, ואילו סבר בא-כוח המשיב כי התמלול המתוקן אינו משקף נאמנה את שנאמר, יכול היה להגיש תמלול משל עצמו].
בנקודה זו המשיך מסדר הזיהוי. לגבי ניצבים 2 ו-3 אמרה הקטינה "להוריד"; לגבי ניצב 4 אמרה הקטינה "לא שומעת", ואחר כך "חשוד"; לגבי ניצבים 5 ו-6 אמרה הקטינה "פחות מחשוד"; לגבי ניצב 7 אמרה הקטינה "להוריד"; ולגבי ניצב 8 אמרה "חשוד". יצויין כי במסדר קולות זה המשיב היה ניצב מס' 6. אציין כי על פי זכ"דים אשר נכתבו על ידי היועץ המשפטי של תחנת המשטרה ושני ניצבים אשר השתתפו במסדר, נטען כי המתמחה של הסניגור, אשר במסדר הזיהוי השני היה ניצב מס' 4, הנמיך את קולו ודיבר בקול רך במטרה לבלבל את הקטינה.
- ביום 19.9.99 נחקר המשיב שוב וחזר על גרסת האליבי שלו לפיה ביום האירוע התקשר מדירתו לביתו של חניך פר"ח להודיע שהוא מאחר והתקשר למכללת רופין. מאוחר יותר, מעט לפני שעזב את בית החניך, התקשר ליורם כהן על מנת לבוא אליו ולשלם את שכר הדירה עבור אביו. לאחר מכן הלך הביתה, וחבר שלו בשם ערן התקשר אליו בקשר ללימודים ובא אליו הביתה. המשיב אישר כי דיווח השעות שלו לפר"ח לא היה מדויק, וכי לא דייק כשרשם 15:30-19:30 במקום 17:30-21:30.
לשאלת החוקר מדוע הלך בכלל לשלם ליורם כהן, אשר מצדו הבהיר כי לא היה לחוץ לקבל את הכסף, המשיב ענה כי זו הייתה בקשתו של אביו, אשר היה מאושפז באותה העת, וכי התעקש לקבל קבלה בכתב מאחר שמדובר בכסף של אביו.
- כעבור יומיים, ביום 21.9.99, התקשר רס"מ סוויד לרכזת פר"ח של המשיב, ושאל האם זה סביר שחונך ישהה בבית חניך עד השעה 21:30. הרכזת ענתה שבעיקרון הם מאשרים להישאר עד השעה 20:00, למעט מקרים חריגים.
ערן, חברו של המשיב, נחקר אף הוא באותו היום. לדבריו, נוכח חלוף הזמן הוא לא זוכר במדויק את שאירע, אולם על פי פלט השיחות מביתו של המשיב הוא מניח שהמשיב התקשר אליו בשעה 21:34, וכי לאחר מכן הוא קפץ לבית המשיב. באשר לשיחה שיצאה מבית המשיב בשעה 22:13, החבר אישר כי הוא זה שביצע את השיחה, מאחר שמדובר במספר טלפון השייך לחברה של אמו אליה פנה כדי להתייעץ בנוגע למילוי טפסים עבור ביטוח לאומי. בנוסף, החבר אישר כי לא זכור לו שהמשיב החזיק מכשיר טלפון סלולארי באופן קבוע. החבר הוסיף כי המשיב נהג לעשות "בייביסיטר" לבתם של השכנים.