כעבור שלשה ימים, ביום 24.9.99, בעקבות דברי החבר, פנה רס"מ סוויד לשכנים בבקשה לחקור את בתם. על פי האמור בזכ"ד שכתב, אמה של הקטינה מסרה לו כי בתה אמרה לה שהיא ראתה את ה"בולבול" של המשיב בתמונה באלבום כשהיה תינוק. בעקבות זאת, התעורר חשדה של המשטרה שמא המשיב מעורב בעבירות נוספות, וביום 29.9.99 נחקרה בת השכנים על ידי חוקרת ילדים, אשר קבעה כי הילדה לא מסרה כל האשמה מינית.
עוד יצויין כי ביום 28.9.99, בין השעות 20:20-20:42, ביצע רס"מ סוויד, לבקשת הפרקליטה, שיחות טלפון מהאזור של בית חניך פר"ח, על מנת לבדוק באלו תחנות ממסר מתקבלות השיחות, אולם ככל הנראה לא נעשתה פניה לחברת הסלולר לקבל את פרטי האיכון, שכן אלו לא מוזכרים בחומר הראיות.
- לאור חומרי החקירה החדשים, הסכימו הצדדים כי דרך הנכונה לבחון את עניינו של המשיב תהיה באמצעות בקשה לעיון חוזר אשר תוגש לבית המשפט המחוזי. אי לכך, מחק המשיב את הערר שהגיש בבית המשפט העליון, וביום 5.10.99 הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. ביום 10.10.99 פנה בא כוח המשיב לפרקליטות המחוז והציע חלופת מעצר בתנאים מגבילים, ולמחרת אישר בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' הרטל) את הבקשה, אשר הוגשה בהסכמת המדינה. החל מיום 11.10.99 ולאחר 88 ימי מעצר, שוחרר המשיב למעצר בית.
בימים 19.12.99 ו-3.1.00 פנה בא כוח המשיב לפרקליטת המחוז בבקשה לבדוק האם פרטי המקרה דנן מתאימים למעשים המיוחסים ל"אנס הסדרתי" אשר נתפס באותם הימים (בני סלע). בא כוח המשיב ציין שברשות האנס הסדרתי נתפסו כובע קסקט ומשקפי שמש, וכי נודע שהודה בעשרות מקרים, לרבות באזור השרון. ביום 4.1.00 השיבה נציגת הפרקליטות כי פרופיל ה-DNA שנמצא על הקטינה אינו תואם את פרופיל ה-DNA של האנס הסדרתי בני סלע (אזכיר כי על גופה של הקטינה נמצא פרופיל DNA התואם את הפרופיל שלה בלבד, כך שהתשובה הייתה לא רלוונטית בעליל).
ביום 26.1.00 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, בו הודיעו הצדדים על הסכמתם כי המשיב יחזור בו מכפירתו בעובדות שבכתב האישום והתביעה תבטל את כתב האישום, בהתאם להוראות סעיף 94(ב) לחסד"פ. בית המשפט (כב' השופטים נ' עמית, ע' קפלן-הגלר, א' טל) קיבל את הבקשה, וכתב האישום בוטל.
- פרשׂנו בהרחבה את השתלשלות העניינים ומסכת הראיות-לכאורה אשר הצטברה בעניינו של המשיב. הכבדנו על הקורא בפירוט ארכני של הדברים, כדי להעמיד את תמונת הראיות-לכאורה שעמדה לפני בתי המשפט בעת שהחליטו על הארכת מעצרו של המשיב (מעצר ימים) ועל מעצרו עד תום ההליכים. עמדנו על הראיות שעמדו לחובת המשיב, הממצאים שהיה בהם כדי לחזק את גרסתו, ו"אי הדיוקים" והפגמים בדו"חות ובזכ"דים שהגישה המשטרה לבתי המשפט. הצבנו את אלה נגד אלה, והגענו למסקנה כי לא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין אותם "אי דיוקים" ופגמים לבין החלטותיו של בית משפט השלום להאריך את מעצרו של המשיב משך כשבועיים, ולבין החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים.
אלא שבבחינת "היש" הראייתי לא סגי. בנקודה זו אנו מגיעים לחלק השני של מקבץ הטענות הנוגע להתנהלות רשלנית של החקירה, והוא סוגית "מחדלי החקירה". זאת, לאור טענת המשיב, שהתקבלה בפסק דינו של בית משפט קמא, כי אילולא מחדלי החקירה, ניתן היה לשחררו תוך זמן קצר.