מחדלי החקירה הנטענים
- בית משפט קמא ייחס בפסק דינו חשיבות לשני מחדלי חקירה עיקריים: האחד - הימנעותה של המשטרה מלבדוק את יומנו של המשיב; השני - בדיקת פלטי שיחות טלפון בזק בדירתו של המשיב והטלפון הסלולארי שטען שהיה ברשותו. שני "מחדלי חקירה" אלה אינם מנותקים זה מזה, והם נסבים על טענת האליבי של המשיב וטרונייתו כי החוקרים לקו בקיבעון מחשבתי והתרשלו בכך שנמנעו מלבדוק את טענת האליבי כיאות.
היומן
- נושא היומן תופס מקום מרכזי בפסק הדין, ובית משפט קמא ייחס משקל רב לטענה כי המשטרה נמנעה מלהציג את יומנו של המשיב בפניו, וכלשונו (הדגשה שלי - י.ע.):
"ב"כ התובע הלין קשות על התעלמותה של המשטרה מאיזכור קיום יומנו של התובע, ואין ספק כי הצדק עימו. אודה, כי לא ירדתי לסוף דעתם של החוקרים המעורבים, בהימנעותם מתפיסת יומנו של התובע, ועיון בו. עיון כזה היה מלמד, שהתובע נוהג לרשום ביומן מטלות שעליו לבצע. קרוב לוודאי שאילו היה נתפס היומן והיה מוצג בפני התובע, כי אז היה נזכר שביום 13.4.99 רשם לעצמו תזכורת לטפל בחוב פלאפון ושכ"ד של אביו, וכי חוב שכה"ד הוסדר ביום האונס, ממש בשעת ביצוע האונס, דבר שהיה מקצר את מעצרו של התובע באופן משמעותי, והיה מביא לביטול החשדות נגדו עוד טרם קרמו עור, גידים וכתב אישום" (עמ' 12 לפסק הדין).
אקדים ואומר כי איני שותף למסקנתו של בית משפט קמא כי המשטרה חדלה באי תפיסת היומן, ולמיצער, ספק אם קרוב לוודאי שהצגת היומן למשיב על ידי החוקרים הייתה מביאה לביטול החשדות נגדו.
- כזכור, ביום מעצרו, ה-16.7.99, המשיב לא מסר כלל טענת אליבי. אין לזקוף זאת לחובתו, שהרי אין לצפות מאדם כי יזכור היכן בדיוק היה ומה בדיוק עשה ביום מסוים בשעה מסוימת כשלושה חודשים קודם לכן.
עוד באותו היום ערכה המשטרה חיפוש בביתו ומצאה את הכובעים ואת משקפי השמש וכן נתפסו "חוברות ומחברות שונות". יומנו של המשיב לא נתפס, ויש להניח כי נעלם מעיני השוטרים. אזכיר כי בשלב זה המשיב כלל לא הזכיר את יומנו.
כעבור יומיים, ביום 18.7.99, לאחר שמעצרו של המשיב הוארך בראשונה, טען המשיב בחקירתו כי אינו זוכר היכן היה בשעות הערב של יום האירוע, כי אפשר לבדוק זאת ביומנו וכי אולי התנדב בפר"ח באותו יום. בחקירתו למחרת היום אמר המשיב כי אם אירוע התקיפה התרחש ביום ראשון אזי יש שתי אפשרויות: "או שהלכתי לשכונת ותיקים לקיים מיפגש של התנדבות פרח או שעבדתי באופיס דיפו". שתי אפשרויות אלה נבדקו על ידי המשטרה באותו יום. אמו של החניך מסרה כי המשיב נהג להגיע בימי ראשון, באופן לא קבוע, מהשעה 17:00 למשך כשלוש שעות. מאופיס דיפו נמסר למחרת כי המשיב לא עבד ביום הרלוונטי. כעבור יומיים, ביום ה-21.7.99, המציא ראש צוות פר"ח לחוקרים את דו"ח הפעילות שמילא המשיב עצמו, ושם נכתב כי ביום האירוע שהה המשיב בבית החניך בין השעות 15:30-19:30. בו ביום ערכה המשטרה בדיקה על מנת לעמוד על זמן הנסיעה ברכב מבית החניך ועד לבית המשיב וממנה עלה כי הנסיעה אורכת מעט פחות מרבע שעה.