- מנגד, יש מספר אינדיקציות מזמן אמת לאיומים והתנהלות אלימה מצד החוקרים כלפי המשיב, והדברים עולים בעיקר מחילופי הדברים בינו לבין המדובב. כך, למשל, ביום 17.7.99, למחרת מעצרו של המשיב, התנהלו בינו לבין המדובב חילופי הדברים הבאים (הדגשות הוספו - י.ע.):
מדובב: בלחץ. הם הרביצו לך?
משיב: קצת, לא רציני... להרבה יותר גרוע. אני לא... בסוף... אה, אחד נתן לי איזה ... על העין, וכמה מכות בחזה. לא משהו רציני. הם אמרו, אנחנו עוד עדינים, אבל אם נביא אותך לאלה, לת"א, שמחפשים אותך, שמה תאכל..
ולמחרת היום, ב-18.7.99:
מדובב: אתה כאילו שותק עכשיו?
משיב: לא. אני מנסה לדבר כמה שפחות. אי אפשר לשתוק שם. חוזר על דברים שאמרתי. שם נותנים סטירה פה סטירה שם.
ביום 20.7.99, בעת הדיון בהארכת מעצרו השניה, פנה בית המשפט למשיב ושאל אותו האם קיבל מכות משוטר במהלך החקירה. תשובת המשיב הייתה כי היו שלושה שוטרים בחדר שאחד מהם בעט בו מאחור.
כעבור חמישה ימים, ביום 25.7.99, לאחר שהמשטרה עימתה את המשיב עם אמירות שהשמיע באוזני אחד המדובבים, חזר המשיב לתאו, שם המתין לו מדובב נוסף:
מדובב: איך בן אדם יושב איתך יומיים, בקושי הספקת להכיר אותו וכבר אתה מדבר איתו, לא מבין?
משיב: הייתי נרגש, פחדתי, חטפתי מכות, הייתי צריך לדבר עם מישהו, לא שאמרתי כל כך הרבה, אבל מספיק, פה אתה מוציא משפט ושם משפט...
טענה בדבר אלימות ואיומים מצד השוטרים, המסתמכת על חילופי הדברים בין המשיב לבין המדובבים, הועלתה גם בערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים.
- אל מול דברים אלו, טענותיו של המשיב להתעללות קשה שחווה מצד החוקרים, הועלו על ידו לראשונה רק במסגרת הבקשה שהגיש לפי סעיף 80 לחוק העונשין, למעלה מארבע שנים לאחר ביטול כתב האישום נגדו. טענות אלה הוכחשו נמרצות על ידי השוטרים בעדותם בבית משפט קמא. אכן, בית המשפט מצא את עדותם של השוטרים כבלתי מהימנה בנושאים רבים הקשורים לחקירה, אך נמנע מלקבוע ממצאים שבעובדה לגבי טענת האלימות וההתעללות הקשה.
בהתחשב בכך שטענותיו של המשיב לאלימות והתעללות קשה חורגות מאמירותיו בזמן אמת למדובבים ("לא משהו רציני….סטירה פה סטירה שם…"); בהתחשב בכך שנמנע מלטעון זאת בדיוני המעצרים; בהתחשב בכך שבערר לבית המשפט העליון טען לאלימות מצד השוטרים בהסתמך אך ורק על האמירות באוזני המדובבים; בהתחשב בכך שלא הגיש בזמן אמת, ואף לא בשש השנים שלאחר מכן, תלונה למחלקה לחקירות שוטרים - לאור כל אלה, איני סבור כי יש לקבל את עדותו היחידה של המשיב בנקודה זו.
- סיכומו של דבר, שבית משפט קמא נמנע מקבוע ממצא עובדתי ביחס לטענות המשיב להתעללות קשה ואכזרית ואילוצו לאונן לנגד עיני החוקרים. בהתחשב בשיהוי הרב ובכך שטענות אלה הועלו לראשונה אך כשש שנים לאחר ביטול כתב האישום, במסגרת תביעת הנזיקין, המשיב לא הרים את הנטל להוכיח את טענותיו. מנגד, יש לקבל דברי המשיב שנאמרו למדובבים בזמן אמת, ומהם עולה כי ננקטה כנגדו אלימות ואיומים מצד השוטרים. התנהלות זו חומרתה רבה, ויש להוקיעה מכל וכל. תהא מלאכתם של החוקרים קשה ככל שתהא, אין להשלים עם מצב בו שוטרים מכים חשוד או מאיימים עליו בנקיטת אלימות, ואין צורך לעמוד על ההשלכות העלולות לנבוע מהתנהלות שכזו בכל הקשור לחשיפת האמת ולהפללת חפים מפשע. המקרה שבפנינו מדגים לאן יכולה להוביל להיטות יתר של חוקרים בפענוח פרשיה, קשה ככל שתהא, ויש לקוות כי הלקחים הופקו ויופקו על ידי העוסקים במלאכה.
סיכום ביניים
- פתחנו את הילוכנו בראש הראשון של תביעת המשיב, ודחינו את הטענה כי התרשלות המדינה - בהצגת דברים באופן שגוי או כוזב על ידי החוקרים ובמחדלי חקירה - הביאה למעצר ימים של המשיב ולמעצרו עד תום ההליכים. לשם כך, בחנו את קורפוס הראיות במלואו בזמן אמת ומצאנו כי הקונספציה החקירתית הייתה סבירה וכי אין קשר סיבתי בין ההתרשלות המיוחסת לתביעה ולפרקליטות לבין החלטותיהם של בתי המשפט להאריך את מעצרו של המשיב ולעצרו עד תום ההליכים. לפיכך, דין ערעור המדינה בנקודה זו להתקבל.
משם פנינו לראש השני של תביעת המשיב, ומצאנו כי יש לקבל טענותיו כי חוקרי המשטרה הפעילו כלפיו אלימות ואיומים, אך דחינו הטענות הכבושות לגבי התעללות ואלימות קשה ואת הטענה כי החוקרים אילצו את המשיב לאונן לנגד עיניהם. לכן, דין ערעור המדינה בראש זה להתקבל חלקית.
- 99. יכולנו לסיים את הילוכנו בנקודה זו, ולפנות לבחינת גובה הנזק. אלא שמלאכתנו לא תהא שלמה בלא התייחסות להתנהלות המשטרה בתיק זה, התנהלות אשר זכתה לקיתונות של ביקורת מפיו של בית משפט קמא. כפי שנראה להלן, להתנהלותה הפסולה של המשטרה יש נפקות לסוגיה של פיצוי המשיב ולהבחנה בין ההליך שניהל המשיב במסגרת סעיף 80(א) לחוק העונשין לבין תביעתו הנזיקית, ועל כך אעמוד בהמשך.
אולם תחילה, כאמור, מספר הערות על התנהלות המשטרה.