לטעמי, לפנינו דוגמה לכך שדוקטרינת הנזק הראייתי מביאה הלכה למעשה לאיון, ולמצער להחלשה-רבתי, של רכיב הקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות.
ומזוית אחרת: בהאידנא, אין לך כמעט תיק פלילי בו לא נטען בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור למחדלי חקירה, וניתן לומר כי אין כמעט חקירה משטרתית שלא ניתן להרחיבה לפעולות נוספות. לעיתים, ושמא אף לעיתים מזומנות, אכן ניתן להצביע על מחדלי חקירה כאלה ואחרים של המשטרה. למרות זאת, חזרה הפסיקה והדגישה פעם אחר פעם, כי הבחינה נעשית על פי "היש" הראייתי ולא על פי מה שניתן היה עוד להיעשות. כך, לדוגמה, נאמר על ידי השופט רובינשטיין בע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל בפסקה ז ( לא פורסם, 18.5.2006) (להלן: עניין אלחורטי):
"מהאמור עולה, כי על מחדלי החקירה להימדד בדרך כלל במישור הראייתי (עניין מליקר, שם). עוד קבעה הפסיקה, כי התביעה אינה חייבת להציג בפני בית המשפט את 'הראיה המקסימאלית', אלא 'על התביעה להוכיח את המוטל עליה ב'ראיה מספקת', 'ואין נפקא מינה אם היה לאל ידה להשיג טובה הימנה' (עניין מליקר, וראו האסמכתאות דשם) וגם אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות יותר, אין הדבר מוביל לזיכוי הנאשם, אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר לספק סביר. כך סיכם את הסוגיה בית המשפט בעניין מליקר: 'כישלונו של הגורם החוקר באיסוף הראיות - ואפילו נעשה הדבר במודע - אינו בא במקומה של הראיה שאפשר והייתה מושגת; וכוחו מצומצם בהקשר זה, להיעדרה של ראיה תומכת או סותרת ראיה אחרת, שבעל דין סומך עליה את טענותיו'".
יפים לעניין זה גם דבריה של השופטת ברלינר בע"פ 11235/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.5.2007):
"הנסיון השיפוטי מלמד, כי טענת מחדלי החקירה, מוצאת דרכה כמעט לכל תיק פלילי. לעולם ניתן להצביע על פעולות חקירה, שאולי היו מביאות ל'תוצר' חקירה שלם וטוב יותר מהתוצר שהונח בפועל בפני בית המשפט. השאלה שעל בית המשפט לבחון הינה האם מדובר במחדלים שפגמו ביכולתו של נאשם פלוני למצות את הגנתו, במילים אחרות האם הפעולה שמדובר בה יכול והיתה חושפת ממצאים חיוניים עבורו.
[...]
שיטת המשפט הישראלית - אינה מחייבת את הבאת מלוא הראיות האפשריות להוכחתו של הנושא הטעון החלטה. אם השתכנע בית המשפט כי הראיות שהובאו די בהן - כי אז קיומן של ראיות פוטנציאליות נוספות לא יפגע במשקל ה'יש'.
[...]
פעולות החקירה החסרות שמנה הסנגור משקפות את דעתו על מה שניתן היה לעשות, מעין ויכוח בדיעבד עם מי שניהל את החקירה, אולם לא מעבר לכך. אין מדובר במחדלים הפוגמים במשקל ה'יש'".