טענות הצדדים בבית משפט זה
- המערערת טוענת בסיכומיה כי בית המשפט קמא התעלם מן ההחלטות השיפוטיות להארכת מעצרו של המשיב שניתנו "בזמן אמת", וכן התעלם מכך שבקשתו של המשיב לפיצוי לפי סעיף 80(א) לחוק נדחתה. המערערת מבהירה כי גם אם נפלו פגמים בהתנהלות המשטרה - הרי שלחובת המשיב הצטבר בשעתו חומר רב של ראיות לכאורה, ומשקלן המצטבר הוא שהביא להחלטת בתי המשפט להאריך שוב ושוב את מעצרו של המשיב. לפיכך אין קשר סיבתי בין התנהלות המשטרה - ככל שנפל בה פגם, לבין מעצרו של המשיב והנזק שנגרם לו ממעצר זה - ככל שנגרם לו.
המשיב, מצידו, טוען כי המדינה מערערת כנגד ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם. כן טוען המשיב שההחלטות להארכת מעצרו התקבלו על בסיס מצג שקרי בחלקו, ומצביע על אי-דיוקים רבים שנפלו במזכרים ובדו"חות הסודיים שהוצגו בפני בתי המשפט בדיונים אודות הארכת מעצרו. המשיב אף טוען כי המדינה התרשלה ולא מיצתה את כל כיווני החקירה האפשריים. בהקשר זה מתמקד המשיב בשני מחדלים: האחד - אי-תפיסת יומנו האישי (אשר היה יכול לסייע לו להיזכר מה עשה ביום האונס), והשני - אי-תפיסת פלטי שיחות מכשיר הטלפון והמכשיר הסלולארי שברשותו (אשר היו יכולים לבסס את האליבי שהציג). יצוין כי המשיב הגיש אף הוא ערעור שכנגד, המופנה כנגד גובה הפיצוי שנפסק לזכותו.
תמצית המחלוקת ביני לבין חבריי
- חברי סבור כי יש לדחות את ערעור המשיב במלואו, לקבל את ערעור המדינה בחלקו, ולפסוק לזכות המשיב פיצוי בגובה 200,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 45,000 ₪. לתוצאה זו מגיע חברי תוך שהוא מבחין בין שני ראשי נזק: האחד - התארכות הליכי המעצר כתוצאה מהתרשלות המשטרה, והשני - נזק בלתי ממוני שנגרם למשיב עקב התנהלות השוטרים.
באשר לראש הנזק הראשון, חברי סבור שהתרשלותה של המדינה לא הביאה למעצר הימים של המשיב ולמעצרו עד תום ההליכים. בהקשר זה מתייחס חברי לשני רכיבי ההתרשלות הנטענת: האחד - הצגת מידע שגוי או כוזב בפני בתי המשפט, והשני - אי-הצגת מידע רלבנטי בפני בתי המשפט. באשר למידע השגוי או הכוזב, חברי מנתח בנפרד כל שלב בתקופת מעצרו של המשיב: הארכת המעצר הראשונה, השנייה והשלישית, והמעצר עד תום ההליכים. לשיטתו, גם אם בכל שלב ושלב הציגה המשטרה בפני בית המשפט מידע שגוי או כוזב - הרי שבכל שלב ושלב עמד בפני בית המשפט מכלול שלם של ראיות לכאורה, מנותק מן המידע השגוי והכוזב, שדי היה בו כשלעצמו כדי לקבל את ההכרעה בעניין המשך מעצרו של המשיב. באשר למידע הרלבנטי שלא הוצג בפני בית המשפט - חברי סבור כי שני המחדלים הנטענים (היומן ופלטי השיחות) אינם עולה כדי רשלנות, ובכל מקרה פתרונם לא היה מונע את הארכת מעצרו של המשיב. לפיכך, בסיכומו של דבר, דעתו של חברי היא שאין קשר סיבתי בין התרשלות המדינה לבין התמשכות מעצרו של המשיב.