בהודעתו מיום 18.7.1999 מסר המשיב שהוא איננו זוכר היכן היה ביום האירוע, ו"אפשר לראות ביומן". לנקודה זו של אזכור היומן נשוב בהמשך. בהודעה נוספת מיום 19.7.1999 חזר המשיב ואמר שהוא לא זוכר בדיוק מה היה באותו תאריך, אבל יש שתי אפשרויות - או ששהה בפר"ח או שהלך לחנות מסוימת שבה עבד באותה תקופה. באותו יום נפגשו חוקרי המשטרה עם אמו של החניך, וזו מסרה כי המשיב נוהג להגיע מהשעה 17:00 ולמשך כשלוש שעות, כלומר: עד השעה 20:00 לערך.
ביום 20.7.1999, או בסמוך ליום זה, התקבל במשטרה פלט שיחות ממכשיר הטלפון שבדירת המשיב, שם הוא התגורר בתקופה הרלבנטית יחד עם אמו. הפלט הראה כי בשעה 17:23 יצאה שיחה מן הבית לביתו של החניך.
ביום 21.7.1999 נמסר למשטרה דוח הפעילות של המשיב בפר"ח, אותו מילא המשיב בעצמו. בדוח צוין כי ביום האונס שהה המשיב בבית החניך בשעות 15:30-19:30. באותו יום ביצעו חוקרי המשטרה נסיעת מבחן, ממנה עלה כי נסיעה מבית החניך לביתו של המשיב - שבחצרו, כאמור, התבצע האונס - אורכת כרבע שעה.
ביום 19.8.1999, בתגובתו לכתב האישום, טען המשיב כי ביום האונס הוא שהה עם החניך עד לשעה 19:30. אולם ביום 31.8.1999, במסגרת הערר שהוגש לבית המשפט העליון, טען המשיב כי הוא שהה אצל החניך עד לשעה 21:15. על גרסה זו חזר בחקירתו ביום 16.9.1999, כאשר מסר שביום האונס שהה בבית החניך בין השעות 17:40-21:30 ולאחר מכן נסע לשלם שכר דירה לבעל הפנסיון שבו התגורר אביו באותה עת (להלן: בעל הפנסיון). המשיב הסביר שכאשר מילא את טופס הדיווח של פר"ח לא זכר במדויק את השעות, ועל כן רשם שעות שונות (15:30-19:30). ביום 8.9.1999 מסר הסנגור למשטרה פלט שיחות ממכשיר הסלולארי שהיה ברשותו של המשיב, ממנו עולה כי בשעה 20:22 יצאה שיחה משם לבעל הפנסיון. ביום 30.9.1999 התקבלו תוצאות האיכון, מהן עלה כי השיחה של השעה 20:22 בוצעה מגזרה שמְכסה את כתובת ביתו של החניך, ואיננה מכסה את חצר הבניין שבו התבצע האונס. יוזכר כי האונס בוצע כבר בשעה 20:00.
זהו התיאור העובדתי של מהלך החקירה, כפי שעולה מן החומר. השאלה העומדת בפנינו היא האם תפיסה מוקדמת של היומן, או גילוי מוקדם יותר של פלטי השיחות והאיכון הייתה יכולה לקצר את משך מעצרו של המשיב. לשאלה זו אפנה עתה.
- כאמור, בתיק החקירה נמצא פלט שיחות ממכשיר הטלפון בדירת המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי פלט זה היה בידי המשטרה כבר ביום 20.7.1999, או בסמוך לכך. בד בבד, בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע האם המשטרה השיגה את הפלט באמצעות צו בית משפט, או שמא הפלט נמסר לה באופן יזום על ידי בני משפחתו של המשיב. מכל מקום, כפי שהוסבר, הפלט הראה כי בשעה 17:23 יצאה שיחה לבית החניך. מידע זה עמד בפני המשטרה בזמן אמת, ואיננו בגדר חוכמה שבדיעבד. השוטר סוויד, בעדותו בבית משפט קמא, טען כי הפלט פעל לחובתו של התובע, משום שהוא הצביע על כך שהתובע לא שהה בבית החניך בשעות בהן טען שהיה שם (כזכור, בדוח השעות של פר"ח נכתב שהמשיב שהה בבית החניך בשעות 15:30-19:30). אולם אדרבה, הפלט מראה כי המשיב הגיע ככל הנראה לבית החניך לכל המוקדם בסביבות 17:40 - מאוחר יותר מן השעה הרגילה שבה נהג להגיע. עובדה זו, בצירוף הפרטים שמסרה אמו של המשיב יום קודם לכן (שהמשיב נוהג להיפגש עם החניך למשך כשלוש שעות) - צריכה הייתה לעורר ספק של ממש בדבר האפשרות שהמשיב הגיע לביתו כבר בשעה 20:00 ושם ביצע את האונס.
מאוחר יותר, במהלך חודש ספטמבר, התגלו שתי ראיות נוספות: פלט שיחות הסלולארי, ואיכון למכשיר. מהראיות התברר כי בשעה 20:22 התקשר המשיב ממכשירו הסלולארי לבעל הפנסיון, וכי השיחה בוצעה מאזור ביתו של החניך ולא מאזור ביתו של המשיב (שם כאמור בוצע האונס). מתוך כך התגלגלה החקירה לכיוון אחר, עד שהתברר שהמשיב אכן מחזיק באליבי כנדרש, וכי בשעה הרלבנטית הוא לא היה באזור שבו בוצע האונס. כפי שהוסבר לעיל - הפלט הסלולארי שהתניע כיוון חקירה זה לא נדרש על ידי המשטרה, אלא נמסר לה על ידי בא כוח המשיב. רק בעקבות זאת הוצא צו האיכון שאפשר לזהות את הגזרות מהן בוצעה השיחה.