סיכומו של דבר, המשטרה התרשלה בכך שלא הציגה את היומן המדובר בפני המשיב, חרף אמרותיו של המשיב ושל אמו. במקרה דנא, החובה לתפוס את היומן ולבדוק את תוכנו קמה לכל המאוחר ביום 22.7.1999, כאשר הגיעו החוקרים לביתו של המשיב וביצעו חיפוש בנוכחות האם. כאמור, לנוכח בקשת המשיב לעיין ביומנו כבר בתאריך 18.7.1999 - ניתן להקדים במספר ימים את התאריך שבו היה על המשטרה למלא אחר בקשתו. בהקשר זה תודגש עמדת הפסיקה בכל הקשור לחובה של נאשם במשפט להציג את טענת האליבי בשלב המענה (סעיף 152(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), ואת חובת המשטרה לבדוק טענת אליבי שמעלה חשוד (ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 466 (1981); וראו לאחרונה ע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מדינת ישראל (23.11.2011)). נגזרת מכך החשיבות בתפיסת יומן אישי של חשוד, פעולה שאיננה כרוכה במאמץ מיוחד, בהקדם. זה עשוי להיות המפתח להצגת האליבי, אשר החשוד איננו מחזיק בו ואף איננו יכול לעיין בו בשל היותו במעצר. כפי שנקבע בעניין תורג'מן, "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של החשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת, בין אם אמת זו עשויה להוביל לזיכויו של חשוד, ובין אם היא עשויה להוביל להרשעתו".
עיון ביומן מגלה כי ביום האונס - 18.4.1999 - מופיע צמד המילים "מפגש ארוך" (ראו סעיף 86 בחוות דעתו של השופט עמית, שם מוצג צילום היומן). באותו עמוד, ביום 13.4.1999, תחת הכותרת "בעיות לטיפול", מופיעות בין היתר המילים "אבא - מה קורה לגבי חוב פלאפון / שכ"ד". בית המשפט המחוזי הסיק מכך כי אילו היה המשיב מעיין ביומן - קרוב לוודאי שהיה נזכר שביום האונס אכן הלך לטפל בחוב שכר הדירה של אביו. אני סבור כי יש בכך מידה רבה של היגיון. כפי שציין בעל הפנסיון בהודעתו במשטרה, אביו של המשיב הוא שהיה משלם את שכר הדירה. הגעתו של המשיב הייתה אירוע חד-פעמי, וכך הסביר בעל הפנסיון מדוע זכר את העניין בביטחון. סביר, אפוא, שהמשיב לא זכר בתחילה כי האירוע התרחש במועד המדובר. סביר יותר שאילו היה מובא בפניו היומן, כאשר באותו עמוד של יום האונס מופיע עניין התשלום לבעל הפנסיון, היה זכרונו מתרענן - בדיוק כפי שזכרונו של בעל הפנסיון התרענן. עיון ביומן מגלה, שבדף בו מופיע ה-18.4.1999 - יום האונס - מופיע גם ה-13.4.1999. ניכר שבמשבצת של יום זה ביומן מולאו ארבע שורות, בעוד שברוב הימים בדף אין רישום כלל או שיש רישום של שורה או שתיים. נדמה כי המשיב היה מתאמץ ללמוד מהדף כל אשר יוכל כדי להבין מה עשה באותו יום בשעות הרלבנטיות, כמפתח יחיד להשתחרר מן המעצר ולהוכיח את חפותו. ברי כי היה מעיין שוב ושוב בדף, ומאמץ את מחשבתו כדי לדלות ממנו פרטים. נכון הוא שהמשיב היה מסתכל גם בדפים קודמים ומאוחרים של היומן. אך ודאי היה מתמקד יותר באירועי השבוע שלפני - לרבות ה-13.4.1999.