בית המשפט פסק למשיב סך של 690,256 ₪ בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' והוצאות לעבר ולעתיד. בנוסף, נפסק למשיב פיצוי בגין כאב וסבל, עוגמת נפש ואובדן הנאות חיים בסך של 1.1 מיליון ₪, כך שבסיכומו של דבר נפסק לזכות המשיב פיצוי בסך 1,790,525 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך-דין בשיעור של 20% בצירוף מ.ע.מ, וכן הוצאות (שכר טרחת מומחים על פי קבלות, אגרה והוצאות תמלול).
- על פסק דין זה נסב הערעור שבפנינו. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המדינה בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין. הבקשה נתקבלה בחלקה, ובהחלטתו מיום 15.8.2010 הורה כב' השופט גרוניס לעכב תשלום מחצית מהסכום שנפסק (900,000 ₪) וכי שכר הטרחה שנפסק ישולם במלואו בכפוף להתחייבות בא-כוחו של המשיב כי יחזירו במלואו או בחלקו על פי תוצאות הערעור.
עוד נספר לקורא, כי כחודשיים לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא, הגיש המשיב "בקשה לעיון חוזר" לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 5155-99) הנסבה על החלטת בית המשפט לדחות את בקשתו לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין (כזכור, ערעור המשיב לבית המשפט העליון ובקשתו לדיון נוסף נדחו). בהחלטתו מיום 13.9.2010 דחה בית המשפט (כב' סגן הנשיא ע' מודריק) את הבקשה, משלושה טעמים: מניעות דיונית - בהעדר עיגון בדין להליך דיוני של "עיון חוזר" על החלטה לפי סעיף 80; טעות מושגית בבקשתו של המשיב, אשר נסבה על זכותו למשפט הוגן - שעה שתכליתו של הליך לפי סעיף 80 היא תכלית "אזרחית" של פיצוי או שיפוי, ואינה נועדה לקבוע אם האישום היה מבוסס על אדנים ממשיים, וממילא לא נועדה "להשיב את כבודו"; וכפילות דיונית - שהרי סוגיית הפיצוי תידון ממילא בפסק הדין שיינתן בערעור דכאן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה הנזיקית.
עד כאן השתלשלות ההליכים ותמצית פסק הדין, ומכאן לטענות הצדדים בערעורים שלפנינו.
עיקרי ערעור המדינה
- הטענה המרכזית בערעור המדינה היא, כי בפסק דינו הגורף, אימץ בית משפט קמא את גרסת המשיב תוך התעלמות מראיות מהותיות ומהתמונה הכוללת הנשקפת מהן, וכן התעלם מההחלטות השיפוטיות שניתנו בזמן אמת, לרבות ההחלטה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, ומהחלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשת המשיב לפיצוי לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין. המדינה הלינה על כך שביקורתו של בית משפט קמא כלפי המשטרה הייתה יוצאת דופן בחריפותה, תוך פגיעה מופרזת בחוקרים ובשוטרים שהעידו במסגרת ההליך וגם בכאלו שלא העידו.
לעמדת המדינה, מדיניות החקירה וההעמדה לדין שהנחתה את גורמי החקירה והתביעה הייתה מקצועית וסבירה לשעתה, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, כפי שמשתקף מההחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. טענות המשיב לגבי התנהגות השוטרים וההתעללות בו הועלו על ידו לראשונה בתיק זה, ולא הועלו באף אחד מההליכים המשפטיים הרבים שהתנהלו בעניינו, לרבות ההליך לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, ומבלי שיש להן רמז בחומר החקירה, ובכך לוקות הן בשיהוי של ממש, הפוגע ביכולתה של המדינה להתגונן מפניהן.