סיכום הדברים
- אדם נעצר בחשד לביצוע עבירה. מעצרו מוארך מספר פעמים, ואף מוגש נגדו כתב אישום. כעבור זמן מה משוחרר האיש ממעצרו. בהמשך אף מבוטל כתב האישום. כעת הוא מעוניין לתבוע פיצויים מן המדינה. החוק מאפשר לו לבחור בין שני מסלולים: תביעה מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, או תביעת רשלנות מכוח פקודת הנזיקין. לכל אחד מן המסלולים יתרון יחסי וחיסרון יחסי, בהשוואה למסלול האחר. נטל ההוכחה קל יותר במסלול הראשון: בין היתר, התובע איננו נדרש להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו או התקיימותו של קשר סיבתי בין התרשלות המשטרה לבין הנזק. ניתן לפסוק לפי סעיף 80 אפילו אם "נסיבות אחרות" - שאינן דווקא העדר יסוד לאשמה - מצדיקות זאת. בד בבד, שיעור הפיצוי לו עשוי להיות זכאי התובע - גדול יותר במסלול השני: לפיצוי מכוח סעיף 80 ישנה תקרה מקסימאלית, על פי מספר ימי המעצר והיקף הוצאות ההגנה המשפטית. פיצוי מכוח פקודת הנזיקין, לעומת זאת, עשוי להגיע לסכומים נכבדים בהרבה. זאת, כמובן, בכפוף לשיעור הנזק שיוכח בפני בית המשפט ובהתאם לשיקולים נוספים.
הבחירה בין שני המסלולים נתונה בידיו של התובע. זכותו לבחור במסלול תובענה לפי סעיף 80, בהסתמך על נטל ההוכחה הקטן שרובץ עליו, ותוך נכונות "לספוג" את האפשרות כי יקבל פיצויים בהיקף מצומצם. לחלופין, זכותו לבחור במסלול של תובענה מכוח פקודת הנזיקין, בתקווה לזכות בסכומים גבוהים יותר. ברם במקרה זה עליו לזכור כי נטל ההוכחה הינו כבד יותר. עליו להוכיח - כמו בכל תביעת רשלנות - התקיימות כל יסודות העוולה: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, התרשלות, קשר סיבתי ונזק. רק אם ישכנע את בית המשפט, במאזן הסתברויות כנדרש, יזכה בפיצוי.
נדמה כי למעט כמה חריגים, המתווה הקל והיעיל - בשל העדר הצורך לנהל משפט - הוא במסלול של סעיף 80 לחוק העונשין. במקרה שלפנינו בחר המשיב, תחילה, במסלול זה. בקשתו לפיצוי נדחתה (הגם שזכות הערעור לא מוצתה). לאחר מכן בחר המשיב במסלול השני, של תובענה לפי פקודת הנזיקין. גם בטקטיקה כזו אין פגם כשלעצמה. כפי שהוסבר, דחיית בקשה לפי סעיף 80 איננה מקימה בהכרח השתק פלוגתא. זאת בוודאי במקרה הנוכחי, כאשר ערעורו של המשיב לבית המשפט העליון נדחה תוך שנקבע כי העניין יתברר במלואו בגדרי התביעה הנזיקית. ברם, משהוגשה תביעת הנזיקין, יש לבחון אותה באמות המידה הקפדניות שנקבעו בדין ובפסיקה. יצוין כי ייתכן והמסלול הנזיקי מתאים יותר לתובע במקרה זה, בשל תגובתו הנפשית שנובעת ממבנה האישיות שלו, כפי שעולה מחוות הדעת. בכך שונה הוא מנאשם אחר שנעצר לתקופה של מספר חודשים, שם עצם המעצר בתור הפגיעה בחירותו ברמה הכללית - הוא שמהווה את הבסיס לנזק.