העילה של "לא היה יסוד להאשמה"
- העילה הראשונה - סוג המקרים שבהם "לא היה יסוד להאשמה" - מדברת בעד עצמה, ולא נוסיף לדברים שנאמרו עד-כה בהלכה (ראו פיסקאות 16 ו17-לעיל). נאמר אך זאת, שהמושג "לא היה יסוד להאשמה" מצייר מצב קיצוני של אי-סבירות בולטת, וגם אם אמרנו כי המושג "לא היה יסוד" פורש עצמו לא אך על מקרים קיצוניים שבהם לא היה כל יסוד להאשמה אלא גם על סוגי מקרים שבהם יסוד ההאשמה הוא יסוד רעוע (השוו פרשת ברגמן (ברטל) [5], בעמ' 563-562), גם אז לא נוכל להרחיק לכת רב מכך. אכן, עיקר הוא בעילה השנייה, אותה עילה הבונה עצמה על "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". במרחב המחיה של עילה זו ידיו של בית-המשפט רב לו, והשאלה היא כיצד ידריך השופט עצמו לעת הכרעה בנושא הפיצוי והשיפוי.
העילה של "נסיבות אחרות המצדיקות זאת"
- הנחת-המוצא היא זו, שזיכויו של אדם בדין - אך באשר זיכוי הוא - אין די בו כדי להקים עילה לשיפוי ולפיצוי מן המדינה (ראו והשוו המ' 511/79 בן בסת נ' מדינת ישראל [29], בעמ' 450). זיכוי הוא תנאי הכרחי אך אין הוא תנאי מספיק. חייבות שתתקיימנה, נוסף על זיכוי, "נסיבות אחרות המצדיקות" שיפוי ופיצוי - או אחד מן השניים - ורק אם יימצא לו לבית-המשפט כי נתקיימו נסיבות מעין-אלו רק-אז רשאי הוא לפסוק שיפוי ופיצוי או אחד מאלה. לשון אחר, חייב שיימצא דבר-מה נוסף לזיכוי, ולא אך דבר-מה על דרך הסתם, אלא דבר-מה המורה אותנו כי מוצדק לפסוק לנאשם שזוכה שיפוי או פיצוי. נוסיף כי הביטוי "נסיבות... המצדיקות זאת" אינו מכוון עצמו בהכרח לצדק בטוהרו. המושג "נסיבות המצדיקות", פירושו הוא נסיבות העושות נאשם שזוכה בדינו אדם הראוי לזכות בשיפוי ובפיצוי או באחד מן השניים.
- בראשית הדברים נאמר - ועיקרון זה ילווה אותנו לכל אורך הדרך - כי הליך פסיקתם של שיפוי ופיצוי אינו אלא ספיח למשפט הפלילי, הליך טפל להליך הפלילי העיקרי. שומה עלינו אפוא להיזהר שלא נהפוך זנב לראש, שלא ניגרר להליך ארוך ומורכב שנושאו הוא הפיצוי והשיפוי. חייבים אנו להזהיר עצמנו מפני הליך-של-מדרון,
מדרון העשוי להפוך מדרון חלקלק. נהיה ערים וקשובים לכך שהליך השיפוי והפיצוי אסור לו שיהפוך לחזרה על משפט פלילי בהיפוך: שזו הפעם הנאשם שזוכה יהיה מאשים והמדינה תהא נאשמת. עוד נזכור, כי לרשות נאשם שזוכה בדינו עומדת, במקרה המתאים, עילה בנזיקין (ראו פרשת גורדון [26], בעמ' 128-127), ומכאן טעם נוסף לנהוג בהליך שיפוי ופיצוי כהוראת סעיף 80 לחוק העונשין אך כהליך נספח וטפל להליך העונשין.
- אשר לגופן של אותן "נסיבות אחרות". ראשית לכול, עשויה להישאל שאלת-מפתח זו: מניין תבואנה אותן "נסיבות אחרות" שהוראת סעיף 80(א) לחוק מדברת בהן? וביתר דיוק: האם כוונת הדברים היא רק לנסיבות ההליך הפלילי גופו, או אולי פורש. הביטוי עצמו על נסיבות לבר-ההליך-הפלילי כגון יכולתו הכספית של הנאשם. למשל, אם נשא הנאשם בהוצאות כבדות, אם סבל נזקים מיוחדים או אם נטל הלוואות המקשות עליו. ואולי נפרוש. את חופת החוק גם על נסיבות ההליך גם על נסיבות לבר-ההליך? בבדיקת ההיסטוריה של הוראת סעיף 80(א) לא מצאנו רמז העשוי להיות לנו לעזר. לא כן באשר לשיפוי ולפיצוי על-פי חוק המעצרים.
כפי שראינו (בפיסקה 14 לעיל), יכול שיזכה בשיפוי ובפיצוי לא רק נאשם שיצא זכאי בדינו אלא גם מי שנעצר כחשוד בביצוע עבירה ולא הוגש נגדו כתב-אישום. זכותו של זה האחרון לשיפוי ולפיצוי נבנתה על-פי הנוסחאות של סעיף 80(א), וכך יכול הוא לזכות בשיפוי ובפיצוי אם נמצאו לו לבית-המשפט "נסיבות... המצדיקות" שיפוי או פיצוי. והנה, בדברי ההסבר להצעת החוק שהקנתה זכות זו למי שנעצר ולא הוגש נגדו כתב-אישום (ראו לעיל, בפיסקה 14) מוצאים אנו דוגמה אחת בלבד לנסיבות המצדיקות שיפוי או פיצוי, והיא "נזק חמור במיוחד" שנגרם למי שנעצר. אין מובאת אף דוגמה אחת לנסיבות ההליך עצמו. אכן, לעניין הליך המעצר גופו אין מדובר אלא בעילה הראשונה, דהיינו במקום שלא היה יסוד למעצר. הדבר יכול שיעלה הרהורים בלב הפרשן שמא רק נסיבות אישיות לבר-ההליך-הפלילי באות בגדרי הנוסחה של "נסיבות... המצדיקות" פיצוי ושיפוי, והרהורים אלה יכולים אף שיתחזקו משנזכור כי לא כל המדינות מעניקות פיצוי בגין מעצר ובגין מאסר.