בעמ' 660-658; פרשת רייש [8], בעמ' 497; פרשת יוסף וסרסור [1], בעמ' 524. שיקול הזיכוי ה"מוחלט" - ויותר ממנו: הטעמים לאותו זיכוי "מוחלט" - יהוו שיקול חשוב, שיקול נכבד בין שיקולים, אך לא יהיה בהם כדי להכריע. בהקשר זה ראוי כי נביא - ובהסכמה - דברים שאמר חברנו השופט זמיר בפרשת רייש [8]. חברנו מצביע על כך שהמחוקק בחר ב"ביטוי עמום, שאין לו צורה ואין לו מידה, כמו 'נסיבות אחרות'", וכי "הביטוי נולד עמום על-מנת שיישאר עמום" (בעמ' 496). ובהמשך, לאחר שהוא פוקד ביטוי זה במשפחת ביטויים עמומים אחרים - ובהם צדק, מוסר, תקנת הציבור, סבירות וכו' - ממשיך חברנו ומסביר לנו פשרה של אותה עמימות (שם [8], בעמ' 497-496):
העמימות של ביטויים אלה היא טעם החיים שלהם. הם אמורים לרחף, בלתי מוגדרים, מעל הכללים. אסור לקצץ את כנפיהם ולכלוא אותם בכלוב של כלל נוקשה. כלל כזה עלול להרוג אותם.
אשר למניין השיקולים שישקול בית-המשפט לאיתורן ולזיהוין של "נסיבות אחרות המצדיקות" שיפוי ופיצוי, ממשיך חברנו השופט זמיר וכך מלמד הוא אותנו (שם, בעמ' 499):
רשימת השיקולים אינה סגורה ואינה מחייבת. היא פועל יוצא של נסיבות המקרה. יש נסיבות שבהן לא יהיה מקום לשיקול זה או אחר, ויש נסיבות שבהן יהיה מקום להוסיף שיקול זה או אחר, והמשקל של כל שיקול עשוי להשתנות לפי הנסיבות של כל מקרה. בית-המשפט הוא שצריך לאזן בין השיקולים השונים שיש להם תחולה בנסיבות המקרה, במגמה להגיע לתוצאה צודקת מבחינת הצורך לפצות את הנאשם שיצא זכאי בדין, תוך התחשבות במגבלות של המשאבים העומדים לצורך זה, באילוצים שבהם פועלות הרשויות המופקדות על אכיפת החוק ובתפקוד הראוי של בית-המשפט.
ומה באשר לזיכוי "מוחלט"? אומר על-כך השופט זמיר (שם, בעמ' 497):
...כלל שיאמר כי זיכוי ברור ומוחלט מן האשמה מצדיק, בכל מקרה, תשלום הוצאות ופיצוי לפי סעיף 80, יחטא, לדעתי, לרוח הסעיף: הוא ימנע בעד בית-המשפט את ההתחשבות בנסיבות אחרות, כמצוות הסעיף, שאולי יש בהן כדי לשלול את הזכות להוצאות ולפיצוי במקרה מסוים, אף אם
הסתיים בזיכוי ברור ומוחלט. אכן, השופטים ברק ובייסקי נמנעו במפורש מלקבוע כלל כזה [בפרשת סבאח [15], בעמ' 660].
- שאלה זו של טיב הזיכוי כשיקול פסיקת הוצאות ופיצוי לנאשם עלתה לדיון בפרשת פלונית [22]. באותו עניין נדרש בית-המשפט לסוגיית חיובה של מתלוננת בתשלום הוצאות ופיצוי לנאשם שזוכה מאשמת אינוס, ואמר על כך חברנו השופט א' גולדברג (בהסכמת המשנה לנשיא השופט ש' לוין והשופטת דורנר; שם, בעמ' 711):
שלושה תנאים מקדמיים להקמת סמכותו של בית-המשפט לחייב את המתלונן בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם: התנאי הראשון, והברור מאליו, הוא זיכוי של הנאשם...