פסקי דין

ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3) 73 - חלק 17

22 ינואר 2002
הדפסה

ובהמשך (שם [18], שם):

...הכלל, שלפיו על המדינה לשאת בהוצאות ההגנה ובפיצויים בגין מעצר או מאסר של נאשם המזוכה בדינו זיכוי מוחלט, מתחייב מן הפרשנות הראויה של סעיף 80(א) לחוק העונשין לאור הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק.

ועוד (שם, בעמ' 304):

...ככלל, שלילת זכאותם של נאשמים לתשלום הוצאות הגנה ופיצויים במקרה של זיכוי מוחלט - היינו, כאשר מתברר בדיעבד כי להאשמתם לא היה יסוד, שכן הם לא עברו את העבירות שבהן הואשמו - אינה כדין.  זאת, משום שהימנעות מתשלום הוצאות ופיצויים לנאשמים כאלה פוגעת בהם במידה העולה על הנדרש...  הימנעות מתשלום הוצאות ופיצויים גם לנאשמים שזוכו זיכוי מוחלט - מצב שהניסיון מראה כי אינו שכיח...  אף

עלולה לעודד להיטות-יתר של התביעה להמשיך ולנהל משפטים גם לאחר שהתברר לה, או שהיה בכוחה לברר, כי הם יסתיימו בזיכוי מוחלט.

אכן, כך קובעת השופטת דורנר, יש יוצאים לכלל (שם, בעמ' 305):

...הכלל המוצע, שלפיו יפסוק בית-המשפט הוצאות ופיצויים לנאשמים שנקבע כי לא ביצעו את העבירות שיוחסו להם, אינו מוחלט.  עשויים להיות מצבים, ברוח אלה המוזכרים בהנחיות האנגליות שנידונו לעיל [הנחיות 1973 - מ' ח'], שבהם לא ייפסקו הוצאות או פיצויים גם לנאשמים שזוכו זיכוי מוחלט, או שסכום ההוצאות והפיצויים שייפסק יהיה מופחת.  כך, למשל, הוצאות או פיצויים עשויים להישלל מנאשמים אשר נקבע כי העידו עדות שקר, או מכאלה שנמנעו מלמסור בעוד מועד, או מלמסור בכלל, את גירסתם או ראיות שהיו בידיהם לחפותם.

ואולם, כך מוסיפה היא (שם):

מצבים כאלה, מטבע הדברים, יהיו נדירים.  הכלל צריך להיות תשלום הוצאות ופיצויים לנאשמים שזוכו זיכוי מוחלט.

השופט אנגלרד הצטרף לדעתה של השופטת דורנר, ואילו השופט אור, בדעת מיעוט, סבר אחרת.  ובלשונו (שם [18], בעמ' 311):

גישתי בנושא זה שונה מזו של חברתי השופטת דורנר, הגורסת קיומו של כלל שעל-פיו כשהזיכוי הוא "מוחלט" זכאי הנאשם להוצאות הגנתו.

לאחר שהוא סוקר בקצרה את הכרעות בית-המשפט העליון בפרשות רייש [8] ויוסף וסרסור [1], מסכם השופט אור את דברו, וכך משמיע הוא אותנו (שם, בעמ' 313):

...הייתי נמנע מלקבוע כלל בדבר זכות לקבלת הוצאות הגנה ופיצוי לנאשם שזוכה, בהתקיים נסיבה אחת, אפילו נסיבה חשובה כמו "זיכוי מוחלט" של הנאשם.  יש לדעתי לדבוק בהלכה, שעל-פיה מוקנה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב בעניין, וכי כל מקרה ומקרה יש לשקול על-פי כלל נסיבותיו.

עמוד הקודם1...1617
18...30עמוד הבא