הנני מסכים לפסק-דינו של חברי השופט מ' חשין.
השופט ת' אור
אני מסכים לפסק-דינו של חברי השופט מ' חשין.
השופטת ד' ביניש
אני מסכימה לפסק-דינו של חברי השופט מ' חשין.
השופטת ד' דורנר
אני מסכימה לקבלת הערעור כמוצע בפסק-דינו של חברי השופט מ' חשין. מקובלת עליי, על שני חלקיה, מסקנתו, כי חזרתה של המדינה מהאשמת המערער היא עילה לפסיקת הוצאות משפט ופיצויים (להלן גם - תשלום), בעוד שנימוקי בית-המשפט המחוזי לדחיית בקשת המערער בשל הדברים "הקרובים במאוד להרשעה" שנאמרו על המערער בפסק-הדין שבו זוכה, מצדיקים פסיקת שיפוי ופיצוי חלקי בלבד. עם זאת דרכי המשפטית התומכת בתוצאה זאת שונה מזו של חברי. אציג אפוא את השקפתי.
- כפי שפורט בפסק-הדין של חברי השופט מ' חשין, במהלך המשפט הגיע לידי התביעה מידע, שאילו היה ברשותה מלכתחילה, לא היה מוגש כתב-האישום כנגד המערער. למרות זאת דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת המערער להוצאות משפט ופיצויים משום שבית-המשפט היה קרוב להרשיעו. חברי סובר כי בנסיבות אלה זכאי המערער להוצאות משפט ולפיצויים, ולכך שבית-המשפט היה קרוב להרשיעו יש לתת ביטוי בהפחתת התשלום. עם זאת חברי מצא לנכון לא לקבוע אמות-מידה להפעלת שיקול-הדעת בפסיקת הוצאות משפט ופיצויים.
- אף אני סבורה כי אין להגביל את עילת הסל בדבר "נסיבות אחרות המצדיקות [תשלום הוצאות ההגנה ופיצויים]..." שבסעיף 80(א) לחוק העונשין (להלן - החוק), על-ידי קביעת רשימה סגורה של אמות-מידה להפעלת שיקול-הדעת לפי הסעיף. כדברי השופט זמיר בע"פ 7826/96 (להלן - ע"פ רייש [8]), בעמ' 497, "אסור לקצץ את כנפיהם [של ביטויים עמומים] ולכלוא אותם בכלוב של כלל נוקשה. כלל כזה עלול להרוג אותם".
עם זאת הימנעות מקביעת רשימת שיקולים וקריטריונים סגורה, שרק העומדים בה יוכלו לזכות בהוצאות ובפיצויים, אינה שוללת את הצורך בקביעת אמות-מידה להפעלת הסמכות. אמות-מידה כאלה ינחו את בתי-המשפט בהפעלת שיקול-דעתם ויבטיחו, ככל הניתן, התייחסות שוויונית ועקבית לנאשמים המזוכים בדינם. השוו לעניין מימון על-ידי רשות מקומית של הוצאות ההגנה של ראש הרשות שזוכה מעבירות שיוחסו לו בקשר לכהונתו, בג"ץ 320/96 גרמן נ' מועצת עיריית הרצליה (להלן - בג"ץ גרמן [25]), בעמ' 237; וכן לעניין הנחיות להפעלת שיקול-דעת של רשויות מינהליות, י' זמיר הסמכות המינהלית (כרך ב) [40], בעמ' 791-789. לדעתי, פסיקה קזואיסטית ללא אמות-מידה מנחות, תוך הליכה ממקרה למקרה לפי נסיבותיו המיוחדות והיעזרות ברשימה כללית של שיקולים שאין בהם כדי להוביל לתוצאה מוגדרת, תתקשה להשיג מטרה זו.
- לדעתי, אמת-המידה הראויה לתשלום של הוצאות משפט ופיצויים לנאשמים שזוכו בדין היא סוג הזיכוי - אם מן הספק הוא, או מוחלט. זיכוי מוחלט, שיקנה לפי אמת-מידה זאת זכות לתשלום, הינו בין שמלכתחילה לא היה יסוד להגשת כתב-האישום, ובין שבדיעבד התברר כי כך המצב.
אמת-מידה זו מתיישבת עם תכליתו של סעיף 80 לחוק, שעל-פיו, מצד אחד, הזיכוי הוא תנאי לפסיקת הוצאות משפט ופיצויים אך כשלעצמו אינו מספיק; ומצד אחר, היעדר יסוד לאשמה, שמשמעותו היא זיכוי מלא, מהווה עילה לתשלום. איני סבורה כי יש לצמצם עילה זו לאותם מקרים שבהם הגשת כתב-האישום לא הייתה סבירה, כלומר מקרים המקימים עילת רשלנות נגד המדינה המזכה את הנאשם לפיצויים מלאים שבגדרה הזכאות לפי סעיף 80 לחוק מהווה אך מעין תשלום תכוף.
- אמת-מידה המבוססת על סוג הזיכוי מקובלת אף בהסדרים המינהליים להחזר הוצאות משפט לעובדי מדינה שעמדו לדין בשל מעשה שעשו במילוי תפקידם. כך, בנוהל המסדיר את עבודתה של הוועדה לעזרה משפטית לעובד ציבור שהובא לדין בשל מעשה או מחדל שעשה לשם מילוי תפקידו נקבע, כי בבוא הוועדה לקבוע את שיעור השתתפות המדינה בהוצאות ההגנה היא תתחשב, בין היתר, בקביעות בפסק-דינו המזכה של בית-המשפט. על סמך הנחיה זו נוהגת הוועדה לאשר השתתפות חלקית בלבד במימון הוצאות משפט לעובד שזוכה מחמת הספק. ראו הדוגמה שהובאה בבג"ץ גרמן [25], בעמ' 235.
גם בבג"ץ גרמן [25], הדן בהחזר הוצאות הגנה לאישי ציבור שזוכו מחמת הספק, נפסק שהסכום שבו תישא קופת הציבור ייקבע, בין השאר, על-פי סוג הזיכוי. נקבע, שם, בעמ' 237-236, כי יש להתחשב בשיקול -