עם זאת, הכלל המוצע, שלפיו יפסוק בית-המשפט הוצאות ופיצויים לנאשמים שנקבע כי לא ביצעו את העבירות שיוחסו להם, אינו מוחלט. עשויים להיות מצבים, ברוח אלה המוזכרים בהנחיות האנגליות שנידונו לעיל, שבהם לא ייפסקו הוצאות או פיצויים גם לנאשמים שזוכו זיכוי מוחלט, או שסכום ההוצאות והפיצויים שייפסק יהיה מופחת. כך, למשל, הוצאות או פיצויים עשויים להישלל מנאשמים אשר נקבע כי העידו עדות שקר, או כאלה שנמנעו מלמסור בעוד מועד, או מלמסור בכלל, את גירסתם או ראיות שהיו בידיהם לחפותם. אך מצבים כאלה, מטבע הדברים, יהיו נדירים. הכלל צריך להיות תשלום הוצאות ופיצויים לנאשמים שזוכו זיכוי מוחלט".
- אמת-המידה של סוג הזיכוי מצדיקה את התערבותנו בשיקול-הדעת של בית-המשפט המחוזי, שכאמור, סבר כי "כמעט הרשעה" היא עילה מספקת לדחיית הבקשה לפסיקת התשלום. שכן, לשיטתי, החזרה מן האישום, שמשמעותה כי בדיעבד מתברר שלא היה מקום להגשת כתב-האישום, הינה בגדר זיכוי מוחלט וממנה מתחייבת חובת התשלום. ואילו נימוקיו של בית-המשפט המחוזי בדבר היות המצב משום "כמעט הרשעה", מצדיקים את הפחתת התשלום.
לאור טעמים אלה אני מסכימה לתוצאה המוצעת על-ידי חברי השופט מ' חשין.
השופט א' מצא
אני מסכים לקבלת הערעור, כמוצע בפסק-דינו של חברי השופט מ' חשין.
בעקבות קריאת פסק-דינה של חברתי השופטת דורנר אבקש להעיר: אין, ואף לא יכולה להיות, מחלוקת כי סוג זיכויו של נאשם מהווה אחד השיקולים שבית-המשפט מביאם בחשבון בקביעת עצם זכאותו של הנאשם המזוכה לפסיקת שיפוי ופיצוי, ולרוב אף בקביעת היקפה. עם זאת, ומטעמיו של השופט מ' חשין, הייתי נמנע מכבילת שיקול-דעתו של בית-המשפט על-ידי חיובו לפעול על-פי אמות-מידה מוגדרות ומותוות מראש. כשלעצמי, אני אף מפקפק אם הגדרתן של אמות-מידה כאלה היא אפשרית. נסיבות המקרה שלפנינו עשויות להמחיש את הקושי: בהחלטתה לחזור בה מהאשמת המערער לאחר שמיעת כל הראיות במשפט גילתה המדינה את דעתה כי לוא ידעה מראש את מה שנודע לה בדיעבד, הייתה נמנעת מהגשת כתב-האישום. בעקבות הודעה
זו זיכה בית-המשפט את המערער מן האשמה שיוחסה לו. אלא שמנימוקי בית-המשפט לדחיית בקשת המערער לפסיקת שיפוי ופיצוי עולה כי הראיות שהובאו במשפט ביססו לכאורה את אשמתו. משמע, שאלמלא חזרה בה המדינה מן האישום, לא מן הנמנע - ואולי אף קרוב להניח - כי המערער היה מורשע בדינו.