קווים מנחים לשיקול-דעתו של בית-המשפט
- בתשתיתה של שיטת המשפט - של כל שיטת משפט - מונחים עקרונות-יסוד ודוקטרינות השליטים על כל השיטה או על ענפים מסוימים בה; אם תרצו: עקרונות-יסוד ודוקטרינות ששיטת המשפט כולה ספוגה בהם, והרי מהווים הם חלק בלתי נפרד של כל כללי המשפט כולם, או למצער, של רובם. עקרונות-יסוד ודוקטרינות אלה אמורים לשמש, ומשמשים הם בידינו, כלי-מלאכה, ועושים אנו בהם בחיי היומיום
ליישומו של צדק במשפט. אחד מן החשובים בעקרונות אלה הוא העיקרון של השבת מצב הדברים לקדמתו - restitutio in integrum בלשונו של המשפט הרומי. עקרון ההשבה לקדמות עיקרון שליט הוא במשפט הפרטי במקרים שבהם מתחוללת הפרת איזון שהמשפט רואה בה הפרת איזון הראויה להתערבותו של המשפט. כך בדיני נזיקין וכך בדיני חוזים, בדיני עשיית עושר ולא במשפט, בדיני הקניין ועוד. אכן, דרכי יישומו של העיקרון שונות הן בענפי משפט שונים - כך, למשל, לא הרי יישום עקרון ההשבה לקדמות בדיני נזיקין כהרי יישומו בדיני חוזים - ואולם, עקרון-האב אותו עיקרון הוא. המשפט יעשה כמיטבו להשיב מצב לקדמתו בעין; בהיעדר יכולת להשיב מצב לקדמתו בעין יעשה המשפט להשבת מצב לקדמתו קרוב ככל-הניתן להשבה בעין (cy-près), ובהיעדר יכולת לעשות אפילו כך, ישמש הסולבנט האוניברסלי - הכסף - תחליף להשבת המצב לקדמתו. כך היה מקדמת דנא; כך בימינו-שלנו אף-הם.
הנחת-היסוד היא שפלוני פרע חוק וסדר, ושלא כמותר בדין שינה את המאזן ואת איזון היחסים שבינו לבין זולתו. במקום זה יתעורר עקרון ההשבה לקדמות, ובשם שיטת המשפט יצווה אותנו כי נעשה כמיטבנו להשבת מצב הדברים לכמות שהיה עובר להפרת האיזון והמאזן. למצווה זו נישמע בין בביצוע בעין, בין בביצוע בעין בקירוב ובין בתשלום פיצוי או שיפוי או בהוריית השבה.
- שונה דרכו של המשפט הפלילי. השבת המצב לקדמתו - כהוראתו של העיקרון במשפט הפרטי - אינה אפשרית בתחומיו, ואולם העיקרון לא נעלם מן הזירה. כך, למשל, יבטא העיקרון עצמו - אך במקצת, אמנם - בצַווֹת בית-משפט על מי שהורשע בדינו כי יפצה את קורבן העבירה ולו באורח חלקי בלבד. העיקרון יוסיף ויחיל עצמו, ועל כל מערכת עובדות, אם אך יינתן לו והדבר לא יפגע בעקרונות אחרים. כך, למשל, לעניין שיפוי ופיצוי נאשם שיצא זכאי בדינו.
פלוני שנחשד כי פרע חוק, קרא: נחשד כי הפר במעשה או במחדל, ושלא כדין, סדר דברים שנהג קודם מעשהו, החברה תעמיד אותו לדין פלילי. ואולם משיצא פלוני זכאי בדינו, קרא: משמסתבר עם סיומו של ההליך הפלילי כי פלוני לא פרע חוק, מתהפכות היוצרות מאליהן. עתה ידענו כי בהליך הפלילי שיזמה הייתה זו דווקא המדינה שפגעה באיזון ששרר קודם לאותו הליך, וכמו מעצמו מתעורר עקרון ההשבה לקדמות; מתעורר ומבקש הוא כי ייעשה להשבת המצב לקדמתו.
- וכך משמיע אותנו העיקרון של השבת מצב לקדמתו. ראשית לכול, במהלך הדברים הרגיל מטיל הליך פלילי על נאשם הוצאות ממון, לעתים הוצאות ממון רבות (שכר טרחת עורך-דין ושאר הוצאות נלוות). שנית, עקב ההליך הפלילי יכול נאשם שיישא אף בנזקי-ממון מעבר להוצאות הכרוכות בהליך עצמו. כך, למשל, אם היה במעצר או במאסר, ואולם לא רק כך. שלישית, מקום שהנאשם הוא אדם-מן-היישוב - ואולם לא רק כך - יגרום לו ההליך הפלילי צער ובושת, לעתים צער ובושת קשים ומעיקים. שלא בטובתו עומד שמו הטוב של אדם למבחן - ובפומבי - ופרטיותו נפגעת. ראו והשוו בג"ץ 7256/95 פישלר נ' מפכ"ל המשטרה [23], בעמ' 10. אכן, חזקת חפות עומדת לו לאדם כל העת - עד אם מורשע הוא בדין, ואולם חזקה זו אין בה כדי לנחמו בחיי היומיום או להפיג מהמתח שהוא שרוי בו לעת ההליך הפלילי. חייו של האדם אינם עוד כשהיו קודם ההליך הפלילי, ולעתים לא יחזרו להיות כשהיו גם לאחר זיכויו בדין. ראו דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס [24], בעמ' 61-59. לעת ההליך חשוף הנאשם לאמצעי-דיון שונים, ואלה יש גם בהם כדי לפגוע בזכויות היסוד שלו. מעצר או מאסר, לבד מכך שפוגעים הם - או עשויים הם לפגוע - במאזן הכספי של אדם, יש בהם אף כדי להביא להשפלה ולביזוי. אכן, בהליך הפלילי ובספיחיו מוכיחה המדינה במעשה מה רב הוא כוחה כלפי הפרט.
- במקום שבו מסתיים הליך פלילי בהרשעה, נבלעים ונטמעים בהרשעה כל פגעים אלה הפוגעים בנאשם. על מקרה מעין זה ייאמר כי פגעים אלה היו - בכפיפות לעקרון המידתיות - הכרח-לא יגונה, שבלעדיהם לא היה ניתן לצייר הליך פלילי ראוי לשמו. לא כן הוא במקום שבו מחליט בית-המשפט לזכות נאשם. במקרה של זיכוי מתעורר לחיים עקרון ההשבה לקדמות על שלוחותיו; מתעורר לחיים - ותובע כי ייעשה והמצב יושב לקדמתו: השבה לקדמות בעין; השבה לקדמות בערך ובקירוב; השבה לקדמות על דרך של פיצוי. כך דין במקומות אחרים במשפט. כך, יטען הטוען, ראוי שיהא בענייננו-שלנו אף-הוא. למותר להזכיר כי עקרון ההשבה לקדמות אינו בן יחיד במשפט, ומשיתעורר לפעולה, יקומו מרבצם כמו-מעצמם עקרונות הנוגדים אותו, והכול - גם הוא גם הם - יתייצבו לפנינו ויטענו, כל אחד מהם לעצמו, כי זכותו-שלו עדיפה על זכותם של יריביו.
עד כאן - לעקרון השבת המצב לקדמתו. נעבור עתה ונדון בטעמים נוספים שהועלו בנושא חיובה של המדינה בשיפוי ובפיצוי.
- עיון בהלכה ובדברי חכמים ילמדנו כי טעמים עוד ועוד הועלו להצדקת חיובה של המדינה לשפות או לפצות נאשם שיצא זכאי בדינו. ראו רשימת טעמים שהבאנו בפיסקאות 18 עד 20 לעיל. כך, למשל, אחד הטעמים נועץ עצמו בצורך לפקח על שיקול-דעתה של התביעה הכללית. כשם שבית-המשפט הגבוה לצדק מפקח על שיקול-דעתה של התביעה הכללית לעניין פתיחה או אי-פתיחה בחקירה או בהליכים פליליים, לעניין עיכוב ההליכים ועוד. וכשם שבית-המשפט הפלילי עצמו מפקח על התנהלותה של התביעה כבהליך-הביניים שאין להשיב לאשמה, כן היא פסיקת הוצאות ופיצוי לנאשם שזוכה, שמהווה היא אמצעי לפיקוח ולבקרה על התביעה. טעם נוסף המועלה להצדקת חיובה של המדינה בשיפוי או בפיצוי הוא זה שפסיקת פיצוי ושיפוי יש בה כדי לשפר ולאזן את מעמדו של היחיד כלפי המדינה, להבטיח לו ייצוג הולם, לעודד אותו לקבל ייצוג הולם ולעשות עמו צדק על דרך הכלל.
מנגד, למותר לומר, מתייצבים אינטרסים ועקרונות אחרים המטילים ספק בטוב שבחיוב המדינה בפיצוי ובשיפוי. כך, למשל, החשש כי חיוב שכזה יכול שירפה את ידי התביעה וירתיע אותה מעשות למילוי חובתה. השוו: פרשת פלונית [22], בעמ' 715. "נקודת המוצא הינה, כי קיים אינטרס ציבורי בהעמדתם של עבריינים לדין... מקום שבו הפרט מפר את כללי המשפט הפלילי המהותי המשקף את צורכי החברה המאורגנת להגן על הערכים החיוניים לתפקודה התקין ולהתפתחותה הרצויה" (פרשת יוסף וסרסור [1], בעמ' 518), ואין זה רצוי כי בשל החשש מחיוב בפיצוי ובשיפוי יצא אינטרס ציבורי חשוב זה נפגע ונפסד. למותר לומר כי חיובה של המדינה - או של כל רשות ציבורית אחרת - בפיצוי ובשיפוי יכול שיטיל נטל כבד על הקופה הציבורית (פרשת רייש [8], בעמ' 491; בג"ץ 320/96 גרמן נ' מועצת עיריית הרצליה [25], בעמ' 234-236). הדבר אף יגרור אחריו הליכים משפטיים לא מעטים שיספחו עצמם להליכים הפליליים ולעומס יָתֵר על העומס המוטל ממילא על בית-המשפט. השוו ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון (פרשת גורדון [26]), בעמ' 135. עוד נטען, כי נאשמים עלולים לנהל את הגנתם בדרך שאינה ראויה, ובלבד שיזכו בפיצוי ובשיפוי. אם כך יהיה, עלול הדבר להוביל לעיוות ההליך הפלילי מעיקרו. ראו P.S. Karlan “Fee Shifting in Criminal Cases” [52].
- לא נקל ראש אף באחד מן הטעמים שהועלו להצדקת חיובה של המדינה בשיפוי ובפיצוי, ואולם נראה לנו כי יש להבחין הבחן-היטב בין טעם עיקרי לבין טעמים טפלים לאותו חיוב; בין טעמים-שמראש לבין טעמים-שבדיעבד. לדעתנו, הטעם העיקרי שהביא ללידת זכותו של נאשם-זכאי כלפי המדינה הוא טעם ההשבה
לקדמות. כל שאר טעמים, טעמים-שבדיעבד הם: שלאחר לידתן של הזכות ושל החובה מצאו חכמים בטעמים אחרים תנאי-דמסייעין לכלל ההשבה.