12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)התובע הגיש סיכומיו וטען בהם, בתמצית, כלהלן:
- לתובע, שיצר והלחין את השיר "סיבה טובה" (לפי מילים של אהוד מנור ז"ל), זכות יוצרים וזכות מוסרית על היצירה. הנתבע, שהתמודד בבחירות לראשות העיר נתניה, השתמש בלחן של השיר בקמפיין הבחירות שלו בסרטונים שונים, ללא רשות או מתן קרדיט לתובע. הסרטונים פורסמו ברשתות חברתיות והגיעו לתפוצה רחבה. הנתבע אף שינה את מילות השיר, דבר שפגע בשלמות היצירה, והשימוש הפוליטי בשיר פגע במוניטין של היצירה ושל היוצר.
- התובע טען כי פנה לנתבע במכתבי התראה, אך הנתבע השיב רק לאחר זמן מה (לעמדת התובע, בכוונה כדי להמשיך להשתמש בסרטונים בקמפיין למשך מספר חודשים נוספים), ובפועל לא הכחיש את השימוש המפר. הנתבע טען כי פנה לאקו"ם וקיבל לכאורה אישור מנציג הארגון, אך התובע מדגיש כי לא הוצגה כל הוכחה לאישור זה. התובע טוען שאקו"ם לא "רוכש" זכויות על יצירות, אלא רק גובה תמלוגים, וכי הוא מעולם לא אישר לאקו"ם לסחור ביצירותיו באופן פרטי.
- הנתבע טען שעומדת לו הגנת "מפר תמים" מכיוון שלא ידע על קיום זכויות יוצרים. התובע דוחה טענה זו וטוען כי הנתבע ידע על קיום הזכויות, שכן פנה בעצמו לאקו"ם וכי הודה שהשיר הוא "נכס צאן ברזל", מה שמעיד על היכרותו עם היצירה וערכה.
- באשר לזכות המוסרית נטען כי הנתבע פגע גם בזכותו המוסרית בכך שלא נתן לו קרדיט כיוצר הלחן ושינה את מילות השיר, וכי השימוש הפוליטי בלחן כפה על התובע שיוך פוליטי המנוגד לדעותיו ופגע בתדמיתו כאדם המרוחק מפוליטיקה. נטען עוד כי שינוי המילים פוגע גם בשלמות היצירה.
- באשר לסכום התביעה - התובע מבקש פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ש"ח עבור כל הפרה, ללא הוכחת נזק. לטענתו, הנתבע ביצע מספר הפרות נפרדות: 1. שימוש לא מורשה בלחן בסרטונים השונים; 2. הפרת הזכות המוסרית בשל אי מתן קרדיט; 3. הפרת הזכות המוסרית בשל שינוי המילים והשימוש הפוליטי. בסך הכל, התובע דורש פיצוי של 300,000 ש"ח. לצורך השוואה, הפנה התובע למקרה דומה בו תבע מתמודד אחר לראשות עיר על שימוש באותו שיר, ובמסגרתו נפסק לו פיצוי של 110,000 ₪, והזכיר מקרה נוסף בו נפסקו לטובתו פיצויים של 45,000 ש"ח על הפרה כלכלית ו-40,000 ש"ח על הפרה מוסרית.
בסיכומי הנתבע נטען מנגד, בתמצית, כלהלן:
- הנתבע מבקש מבית המשפט לדחות את התביעה על כל ראשיה ורכיביה. טענותיו המרכזיות הן:
- סילוק על הסף מחמת העדר יריבות - התובע ככל הנראה העביר את כל זכויות היוצרים החומריות (הכלכליות) ביצירה לאקו"ם, או לכל הפחות המחה לה את זכויות התביעה בגין הפרתן הנטענת. התובע לא הציג את הסכמיו עם אקו"ם, ומשלא צירף גוף זה לתביעה, בניגוד להוראות סעיף 54(ב) לחוק זכות יוצרים, הרי שהנתבע עלול להיות חשוף לתביעה נוספת מצד אקו"ם ("חיוב כפול"). הזכות היחידה שנותרה לכאורה בידי התובע היא הזכות המוסרית.
- הועתק מנבוהיעדר כוונה להפר ותום לב (טענת הגנה לפי סעיף 47(א) לחוק זכות יוצרים ולחלופין הגנת "הפרה תמימה" לפי סעיף 58). הנתבע פעל בתום לב גמור. טרם השימוש, מטה הבחירות של הנתבע פנה מראש ומסודר לאקו"ם לגבי ביצוע גרסת כיסוי (קאבר) לשיר "סיבה טובה" (במלל חדש) לצרכי קמפיין הבחירות שלו לראשות עיריית נתניה. גורם בכיר באקו"ם (מר אוהד נתיב) השיב למסרון כי הוא "כבר מטפל" בעניין, ועל יסוד מצג ברור זה, הנתבע אישר להעלות את גרסת הכיסוי לרשת החברתית. הנתבע הורה על הסרת השיר באופן מיידי (תוך כשעתיים) עם קבלת דרישת ב"כ התובע ביום 18.12.23, לאחר שהשיר היה זמין בין 5.9.23 ל-18.12.23. השימוש בפועל היה קצר אף יותר, מאחר שקמפיין הבחירות הופסק ב-7.10.23 עם פרוץ המלחמה.
- לחלופי חלופין - הפחתת הפיצוי (סעיף 56(ב) לחוק זכות יוצרים): גם אם למרות האמור יימצא הנתבע אחראי, יש יש להשית עליו פיצוי מינימלי בשל תום ליבו הברור, לאור משך זמן השימוש בפועל היה קצר ביותר (כ-30 יום), ומאחר שאין מדובר בהפרה חמורה ולא נגרם לנתבע רווח כלכלי או נזק לתובע. בית המשפט מתבקש לגזור גזרה שווה מפסקי דין דומים בהם נפסקו פיצויים נמוכים (בין 3,000 ₪ ל-55,000 ₪).
- הנתבע הוסיף והכחיש קבלת מכתבים קודמים מב"כ התובע. לגרסתו, הפנייה הראשונה שהגיעה אליו והוכחה הייתה באמצעות ווטסאפ ב-18.12.23, ובה הוא טיפל מיד.
- עוד טען, כי בניגוד לעמדת התובע הרי שהשימוש שלו ביצירה היה מסכת אחת של מעשים ולא הפרות שונות ומובחנות. הוא מזהיר מפני יצירת "מצב בו ייתבע הסכום הזה במכפלות בלתי נגמרות". השימוש היה בעיבוד ספציפי אחד, למטרה ספציפית וחברתית, ולא מסחרית.
- באשר לטענת הזיהוי הפוליטי והפגיעה המוסרית בתובע נטען כי ספק אם המאזין הממוצע יודע שהתובע הלחין את היצירה הספציפית או משייך אותו למחנה פוליטי כלשהו. דווקא אי-אזכור שמו של התובע (היא הפרת הזכות המוסרית הנטענת) היטיב עם התובע, כיוון שטשטש את הקישור לנתבע ולעמדותיו הפוליטיות.
- הנתבע התייחס גם לטענות התובע באשר לפסיקה קודמת, וביקש לדחות ההשוואה שנוצרה ביחס לתביעה קודמת של התובע נגד מתמודד באריאל (עניין נובוסלסקי (ת"א 67249-01-19), הרי ששם הנתבע לא ניסה להסדיר את השימוש ולא פנה לאקו"ם; כפר בזכות היוצרים של התובע וניהל הליך הוכחות מלא; התעלם מפניות אקו"ם וגילה אדישות וזלזול גמורים.
00
- 0התובע הגיש, כפי שהוסכם, סיכומי תשובה. בחלק מהם הגיב לטענות הנתבע ולעתים חזר והפנה לטענות שהוצגו בכתב התביעה ובסיכומיו הקודמים.
- בסיכומי התשובה ביקש התובע לדחות מכל וכל את טענת הנתבע כי הוא מכר את זכויותיו ביצירה לאקו"ם. נטען כי זו טענה סתמית, שכן אקו"ם לא "רוכשת" יצירות אלא מהווה איגוד לגביית תמלוגי יוצרים. התובע הצהיר כי הוא המלחין והמעבד של היצירה ובעל מלוא הזכויות בלחן ובעיבוד. התובע צירף אישור מאקו"ם (שמהווה לעמדתו רשומה מוסדית) המוכיח כי הוא בעל הזכויות הכלכליות והמוסריות ביצירה.
- התובע שולל את טענת הנתבע לפיה השימוש נעשה "בתום לב" ובהסתמך על "מצג ברור" של נציג בכיר באקו"ם. לטענתו, תשובת נציג אקו"ם ("מטפל") במסרון הווטסאפ כלל אינה מהווה "מצג ברור" וכי הנציג אינו "בעל תפקיד בכיר". נטען כי הנתבע הסתיר מבית המשפט את המשך ההתכתבות בינו לבין נציג אקו"ם ולא צירף כל תיעוד המוכיח שקיבל אישור, שאם היה - היה מציגו (או מגיש הודעת צד ג' נגד אקו"ם).
- מאחר שהוכח כי הנתבע הפר את הזכויות על דעת עצמו, נשללת ממנו גם הגנת "מפר תמים".
- באשר לטענות נוספות של הנתבע - הטענה כי ביצע גרסת כיסוי ("קאבר") לשיר בביצוע אחר (אריק סיני או איתי לוי) "חיסלה באופן סופי ומוחלט את הגנתו". התובע מזכיר כי בתביעה קודמת זהה נגד רוברט סיבוני (ת"א 67408-01-19), נטענה טענת הגנה מופרכת דומה (קאבר לביצוע של "מפר אחר") והתביעה התקבלה במסגרת פשרה בסך 110,000 ₪. אין בדין הישראלי תוקף לטענת "הגונב מגנב פטור".
- באשר למשך ההפרה: התובע טוען שגם אם הנתבע לא קיבל מכתבי התראה קודמים, אין זה משנה את העובדה שההפרות הוצגו ברשתות החברתיות במשך שלושה חודשים. באשר לרווח הכלכלי והשימוש החברתי: התובע תוקף את טענות הנתבע כי לא הפיק רווח כלכלי בגלל אירועי 7.10 או כי השימוש היה "חברתי". התובע טוען כי אירועי 7.10 לא מנעו את החשיפה והגישה לשימוש המפר, במיוחד מכיוון שהבחירות המוניציפליות התקיימו חודשים לאחר מכן.
- ביחס לסכום הפיצוי ולטענה כי מדובר במסכת מעשים אחת, טען התובע כי שהפרסום בפלטפורמות שונות מהווה הפרות שונות שפורסמו במועדים שונים. התובע טוען כי הנתבע לא עונה לקריטריונים להוראת סעיף 56(ג) לחוק (הקובעת כי מסכת מעשים אחת תיחשב להפרה אחת.
דיון והכרעה