למי הזכויות ביצירה?
- בלב המחלוקת בין הצדדים חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: החוק), המגדיר את התנאים לקיומה של זכות יוצרים ביצירה בישראל ואת מהותה של הזכות. החוק קובע, בין היתר, כי "היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה" (ס' 33 לחוק) וכי ליוצר גם זכות מוסרית ביצירתו (ס' 45 - 46 לחוק).
- הנתבע לא חלק על כך שהתובע הוא היוצר של היצירה בה נעשה שימוש על ידי הנתבע, אולם גרס כי העביר או המחה את זכויות היוצרים שלו לאקו"ם. לעמדתו, אקו"ם היא חברת תמלוגים, כמשמעה בפקודת זכויות יוצרים, דהיינו - תאגיד המייצג את מרבית בעלי זכויות היוצרים, המבצעים או המפיקים (ס' 3ב לפקודה).
- עיון בסעיפי הפקודה שנותרו בתוקף עם חקיקת החוק (ס' 69 לחוק) מלמד כי תפקידן של חברות התמלוגים, כפי שעולה משמן וכפי שנטען על ידי התובע, לשמש כמנגנון לגביית תגמולים ולחלוקתם. לא נמצא כי לחברות התמלוגים מעמד כלשהו כבעלות זכויות יוצרים (או זכויות מוסריות) ביצירות שביחס אליהן הן פועלות לגביית התמלוגים.
- טענתו של הנתבע בהקשר זה, לפיכך, אין לה על מה שתסמוך.
- לשם השוואה ולהשלמת התמונה, ראוי להזכיר קביעות שיפוטיות קודמות.
- כך, בת"א (מחוזי ת"א) 58145-04-19 יוסי גיספן נ' התיאטרון הקאמרי של תל אביב (נבו 13.6.2023) דן בית המשפט המחוזי (כב' הש' נ' גרוסמן) בהליך שבו המחלוקת היתה ביחס לטענה כי זכויותיו של התובע שם הועברו לאקו"ם במסמך שנחתם על ידי התובע, וכי הנתבע הסדיר רשיון מאקו"ם לעשות שימוש ביצירות שזכויות היוצרים שלהן נמצאות אצל אקו"ם. באותו הליך נשמעו ראיות גם מטעם אקו"ם, ובפסק הדין צוין כי הובהר שאקו"ם הוא "ארגון ללא כוונת רווח הגובה תמלוגים עבור היוצרים ומעביר אותם אליהם בניכוי עמלת תפעול בלבד", וכי "כמעט כל יצירה המושמעת בישראל מנוהלת ע"י אקו"ם". הכרעת בית המשפט שם התבססה במידה לא מבוטלת על תנאיו של אותו מכתב העברת זכויות עליו חתם התובע.
- במקרה דנן לא הוצג מכתב העברת זכויות דומה שנחתם על ידי התובע (אף שהנתבע טען בסיכומיו שמערכת היחסים בין התובע לבין אקו"ם לא ידועה, וכי שתיקת התובע בהקשר זה מלמדת כי יש ממש בטענת הנתבע ביחס לזכויות שנטען שהועברו לאקו"ם).
- גם בת"א (מחוזי ת"א) 47108-09-17 אריאל זילבר נ' שידורי קשת בע"מ (נבו 20.4.2020) נבחנו טענות התובעים (בהליך שבו נכללה גם אקו"ם כתובעת) לאור כתב העברת זכויות עליו חתם התובע שם, ובמסגרתו העביר לאקו"ם "חלק מזכויותיו" (ס' 9 לפסק הדין).
- התוצאה היא, לפיכך, כי ביחס לטענת הנתבע כאילו הועברו זכויותיו של התובע לאקו"ם, וכי פנה לגוף זה לשם קבלת אישור לשימוש ביצירה (אישור שגם לגרסת הנתבע לא התקבל אלא רק נמסר לו כי פנייתו "בטיפול") הרי שהכף נוטה לעבר טענות התובע והנתבע לא קיבל את האישור הנדרש מבעל הזכויות ביצירה.
הנתבע - מפר תמים?
- מכאן, כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים של התובע ביצירה, כשעשה בה שימוש ללא רשותו.
- האם עומדת לזכות הנתבע הגנה על הפרה זו? הנתבע טוען להגנת "מפר תמים", כהוראת ס' 58 לחוק.
- הסעיף קובע כי "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".
- על מנת שהנתבע יוכל לחסות בצילה של הגנה זו, עליו להראות קיומם של שני תנאים מצטברים: מבחן סובייקטיבי ("לא ידע") ומבחן אובייקטיבי ("ולא היה עליו לדעת"). המבחן האובייקטיבי קובע כי לא די בחוסר ידיעה מצד המפר, אלא עליו להראות שגם לא היה עליו לדעת על קיום זכות יוצרים ביצירה. הידיעה הנדרשת מתייחסת לעצם קיומה של זכות יוצרים ביצירה, ולא לזהות בעל הזכות או להיקף ההרשאה לשימוש. נטל ההוכחה לקיומה של הגנת המפר התמים מוטל על הנתבע, והוא נטל כבד. הגנה זו מצומצמת למקרים חריגים בלבד, בהם הגנת זכות היוצרים ביצירה מושא ההפרה עשויה להיות מוטלת בספק באופן סביר. מקרים אלו כוללים, למשל, יצירות ישנות שתקופת ההגנה עליהן חלפה, יצירות שאינן צריכות להוות מושא לזכות יוצרים, או יצירות זרות שאינן מוגנות על פי חוק זכות יוצרים. ר', למשל, ע"א (מחוזי חי') 28088-10-18 צ'רלטון בע"מ נ' וזאן ליאור פרזי (נבו 31.1.2019, ס' 29 לפסק הדין); ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (נבו 31.8.2017). טענה סתמית בדבר חוסר ידיעה אינה מספקת. כמו כן, נתבע שנמנע מביצוע בדיקה לגבי קיום זכות יוצרים או זהות בעל הזכות, או ש"עצם עיניים", לא יוכל ליהנות מההגנה. ר' רע"א 7774/09 אמיר ויינברג נ' אליעזר ויסהוף (נבו 28.8.2012).
- פנייתו של הנתבע, על פי טענתו שלו, לשם קבלת אישור מאקו"ם לשימוש ביצירה מלמדת כי הנתבע ידע על דבר קיומה של זכות יוצרים ביצירה (אך בחר, כך נדמה, שלא לבדוק למי זכות היוצרים בפועל). התוצאה היא כי אין בידי הנתבע להרים הנטל לעניין קיומה של ההגנה בה ביקש להשתמש.
הזכות המוסרית
- התובע טוען גם לפגיעה בזכותו המוסרית על היצירה, והנתבע טוען כי לכל היותר זו הזכות היחידה של התובע שנפגעה (ר', למשל, ס' 7 לסיכומי הנתבע). הזכות המוסרית מוגדרת בפרק ז' לחוק, והיא כוללת את זכות היוצר לכך "כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין" ו-"כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר" (ס' 46 לחוק).
- פסיקת בתי המשפט מציגה מקרים רבים בהם הפרת זכות יוצרים לוותה בהפרת זכות מוסרית. לדוגמה, פרסום תמונה בעיתון ללא ציון שמו של הצלם מהווה הפרה של זכות הייחוס המוסרית, ובמקביל, אם הפרסום נעשה ללא רשות, הוא מהווה גם הפרה של זכות היוצרים הכלכלית. כמו כן, שינוי או סילוף של יצירה (כגון הוספת אלמנטים לתמונה או קריקטורה המבזה את היצירה המקורית) ללא רשות, פוגע בזכות לשלמות היצירה ובזכות היוצרים. רע"א 12/17 אפרים שריר נ' נירית זרעים בע"מ (נבו 28.3.2017), ת"א (שלום ת"א) 39402-10-19 יונתן כוכבא נ' מרב דהן פרץ (נבו 9.12.2024), ת"א (שלום ת"א) 43688/06 רובינגר נ' וואלה! תקשורת בע"מ (נבו 5.2.2009), ועוד.
- השינויים שנערכו במילות השיר וההקשר הפוליטי הנלווה לשימוש בשיר מובילים למסקנה כי גם זכותו המוסרית של התובע ביצירה נפגעה על ידי הנתבע, והתובע הוכיח גם טענה זו.
סכום הפיצוי
- משהוכיח התובע תביעתו, נותרה סוגיית סכום הפיצוי בו יש לחייב את הנתבע.
- התובע עתר לחיוב פיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 100,000 ₪ לכל הפרה וטען כי הנתבע ביצע מספר הפרות - כך שיש לחייבו בסך 300,000 ₪. הנתבע, מנגד, טען כי יש להתחשב במכלול השיקולים שבס' 56 לחוק, להתייחס לתום לבו של הנתבע, ולחייבו לכל היותר בפיצוי מינימלי. הנתבע הזכיר טענתו כי מדובר היה בשימוש קצר מועד בשיר (כחודש ימים בלבד), וכי לא זכה לרווח כלכלי כלשהו מהשימוש בשיר.
- את הביטוי "כל הפרה" פירש בית המשפט כך: "את הביטוי "כל הפרה" יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים" (ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, מו(2) 254 (1992)).
- התובע הפנה לת"א (מחוזי חי') 67249-01-19 מתי כספי נ' אליהו נובוסלסקי (נבו 26.1.2022), שם נעשה שימוש ביצירה אחרת של התובע על ידי מועמד לראשות עירייה אחרת. בית המשפט ציין שם כי "מעשי הנתבע התאפיינו באדישות עד כדי זלזול בזכויות היוצרים של התובע. אדישות זו מתבטאת בחירות שנטל לעצמו הנתבע להשתמש בלחן כרצונו במסגרת הקמפיין הפוליטי שלו ואף בפרק הזמן שנטל לעצמו עד שהואיל להגיב למכתב ההתראה שנשלח מאקו"ם", וקבע לחייבו בפיצוי בסך 45,000 ₪ לכל הפרה, ולפיצוי נוסף בגין הפרת הזכות המוסרית. הנתבע ביקש לאבחן פסק דין זה וציין כי נסיבותיו, והתנהלות הנתבע שם, שונות בתכלית מאלו שבמקרה דנן.
- הנתבע, מצדו, הפנה (ס' 28 לסיכומים) לפסיקה בה נפסקו פיצויים בשיעור נמוך (גם אלפי שקלים בודדים להפרה). כך, בת"א (מחוזי מרכז) 10695-09-09 Nav N Go Kft נ' דימיטרי גולצמן (נבו 6.9.2011) נקבע כי מעשי הנתבעים עולים כדי הפרה אחת של זכויות היוצרים של התובעת והפיצוי שנפסק הועמד עד על סך 30,000 ₪. במקום אחר (ת"א (מחוזי חי') 23739-11-14 Kabushiki Kaisha Sony Computer Entertainment Inc נ' ענת אבו רוקאן (ס.א.ר אלקטרוניקה) (נבו 26.4.2015) הועמד סכום הפיצוי על סך 4,000 ₪ בלבד לכל הפרה, ובת"א (מחוזי מרכז) 30634-07-10 אפולו - אדקס בע"מ נ' שיווק ישיר - קראוס בע"מ (נבו 30.12.2013) הועמד הפיצוי על סך 3,000 ₪ לכל הפרה.
- פסק הדין אליהם הפנה הנתבע נסיבותיהם שונות. מדובר, ככלל, במקרים בהם ההפרה התייחסה למוצר מסחרי (תוכנת מחשב, תיק גב) ולא ליצירה אומנתית. הקשרם של הדברים וסוגיית הנזק הישיר והעקיף שנגרם או שלא נגרם באותם מקרים מובילה לצורך באבחנה בין הדוגמאות.
- ההפניה לפסק הדין בעניין נובוסלסקי הנזכר לעיל דומה יותר למקרה שלפנינו, בשינויים המתחייבים נוכח התנהלות הנתבע שם וזו של הנתבע שלפני, כפי שפורט לעיל. גם בת"א (שלום תל אביב-יפו) 75443/04 ידיעות תקשורת בע"מ נ' ישראל מאיר גודוביץ (נבו 3.3.2008) היו הנסיבות דומות (הפרה של זכות יוצרים של יצירה אומנותית (קריקטורה) לצרכי מסע בחירות פוליטי), ובית המשפט פסק את הפיצוי הסטטוטורי שנתבע ושהיה מוסמך לפסוק אז. אמירות וקביעות דומות מצויות בעוד פסקי דין (ת"א (שלום קריות) 13143-09-08 דוד פינצי נ' שביט יהודה ז"ל (נבו 16.3.2015), תא"מ (שלום עפ') 28263-12-12 אפרים שריר נ' מפלגת מרץ-יחד (נבו 30.12.2014), ועוד).
- במקרה דנן נטען בכתב התביעה (ולא נסתר) כי הנתבע עשה שימוש ביצירה בסרטונים (כך, בלשון רבים) שהופצו ברשתות חברתיות. על פניו, מדובר באותו שימוש ביצירה ובהפצתה בכלים ובמסגרות דיגיטליות שונות. אני מוצא, נוכח המבחנים כפי שהוצגו לעיל, שמדובר בהפרה אחת. את הפיצוי בגין ההפרה אני מעמיד, לאור המבחנים והכללים שנקבעו בפסיקה כפי שהוצגה לעיל, על סך 40,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים ועל סך 30,000 ₪ נוספים בגין הפרת הזכות המוסרית.
- סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 70,000 ₪ בצירוף ריבית שקלית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת תביעה כפי ששולמה בפועל (ניתן בזאת פטור מתשלום המחצית השניה) ושכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ בצירוף ריבית שקלית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור כחוק.