סעש (נצ') 27940-03-20 דביר כהן – חוות עמוד בע"מ

לפני:

כב' השופטת לובנא תלחמי סוידאן 

נציג ציבור (עובדים) : גב' נגה בוטנסקי

נציג ציבור (מעסיקים) : מר אריה ציליק

        התובעים :  –        1. דביר כהן

2. נועם עזרן

        ע"י ב"כ: עו"ד תום אדרי

–

       הנתבעים:     –        1.   חוות עמוד בע"מ, ח.פ 513227355

2. ליאור הבר

        ע"י ב"כ: עו"ד יהושע רובין

פסק דין

מבוא והשתלשלות ההליכים בתיק

1. לפנינו תביעותיהם של מר דביר כהן (להלן - דביר) ומר נועם עזרן (להלן - נועם) כנגד הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת או החווה) וכנגד הנתבע 2 (להלן - הנתבע), שהינו בעליה ומנהלה של הנתבעת, אשר עניינן זכויות בקשר לתקופות עבודת התובעים וסיומן, לרבות זכויות מכוח צווי ההרחבה בענף החקלאות.
2. ביום 10/06/2021 התקיים דיון מוקדם. לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, ביום 21/06/2022, התקיים דיון מוקדם נוסף בפני כב' הנשיא מירון שוורץ (כתוארו אז), לאחריו יצאו הצדדים יצאו להליך גישור בהמלצת בית הדין, שלא צלח.
3. בהחלטה מיום 03/01/2023, ההליכים בשתי התובענות אוחדו.

ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916

4. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)בהחלטה מיום 04/05/2023, שוחרר בא כוח הנתבעים הקודם מייצוגם, ובעקבות כך בית הדין נעתר לבקשת הנתבע לדחיית דיון ההוכחות שהיה קבוע ביום 16/05/2023, תוך שנקבע כי במקום דיון הוכחות יתקיים דיון מוקדם נוסף, וכן נקבע כי דיון הוכחות יתקיים ביום 06/07/2023.
5. אולם, הנתבעים לא התייצבו לדיון ביום 16/05/2023, אלא הגישו בבוקר אותו יום בקשת דחייה אליה צורף אישור מחלה (של הנתבע). הנתבעים גם הגישו בקשה לדחיית דיון ההוכחות שנקבע ליום 06/07/2023, ובהחלטה מיום 30/06/2023, בית הדין נעתר לאותה בקשה עת דחה את דיון ההוכחות ליום 13/09/2023, תוך חיוב הנתבעים בשכ"ט עו"ד, בסך של 2,500 ₪.
6. ביום 31/08/2023, הוגש לתיק ייפוי כוח מטעם בא כוחם הנוכחי של הנתבעים. ביום 12/09/2023 - יום לפני ישיבת ההוכחות שהיתה אמורה להתקיים בתיק, הגישו הנתבעים בקשה נוספת לדחיית דיון, אליה צורף אישור מחלה של ב"כ הנתבעים.  בהחלטה מאותו יום, דיון ההוכחות נדחה ליום 15/11/2023, אשר נדחה למועד מוסכם, לבקשת הנתבעים, ונקבע ליום 17/01/2024 .
7. הנתבעים הגישו בקשה נוספת לדחיית דיון מספר ימים לפני מועד ההוכחות שנקבע לעיל, כאשר אליה שוב צורף אישור מחלה של ב"כ הנתבעים. בלית ברירה דיון ההוכחות שנקבע ליום 17/1/2024, בוטל ודיון הוכחות נקבע ליום 09/07/2024 .
8. ביום 23/01/2024, הגישו התובעים בקשה להטלת עיקול זמני על נכסי וזכויות הנתבעים, אשר נדחתה באותו יום כאמור בהחלטת כבוד הרשמת ניר שלו (כתוארה אז).
9. ביום 03/07/2024, הגישו הנתבעים בקשה לצירוף "חוות דעת מומחה מטעמם". לאחר שנתקבלה תגובת התובעים לאותה בקשה, בהחלטה מיום 08/07/2024 נדחתה בקשת הנתבעים הנ"ל, תוך שחויבו בשכ"ט עו"ד, בסך של 1,000 ₪ .
10. ביום 08/07/2024 - יום לפני דיון ההוכחות שנקבע כמפורט לעיל, הגישו הנתבעים בקשת דחיית דיון נוספת, אשר נדחתה בהחלטה מאותו יום תוך שנקבע כי ביום 09/07/2024 יישמעו עדויות התובעים ועדיהם בלבד. עוד נקבע כי ככל והנתבע אינו מעוניין להתייצב לדיון, הוא פטור מהתייצבות וכי ייקבע דיון הוכחות נוספות לשמיעת העדויות מטעם הנתבעים.
11. הועתק מנבוביום 09/07/2024 התקיים דיון הוכחות ראשון, אליו התייצבו התובעים, מר יוסף פרידלנדר, מטעמו הוגשו תצהיר עדות ראשית (להלן - מר פרידלנדר), ומר אמרי מורגנשטיין (להלן - מר אמרי). בפתח הישיבה הודיע ב"כ התובעים כי שני העדים מטעמם הוגשו תצהירי עדות ראשית, מר ניתאי גורן ומר עמרי ולצר, לא התייצבו לדיון, ומכאן ביקש להוציא את תצהיריהם מהתיק, וכן ביקש להעיד את מר אמרי, על אף שמטעמו לא הוגש תצהיר.  לאחר קבלת תגובת הנתבעים, בית הדין קיבל את בקשת התובעים להתיר את עדותו של מר אמרי, תוך שאפשר לנתבעים להגיש בקשה להגשת תצהיר משלים.  הנתבע לא התייצב לדיון ההוכחות הראשון, אשר בסופו נקבע כי עדויות הנתבעים יישמעו ביום 19/09/2024 .
12. ביום 19/09/2024 התייצבו הצדדים לדיון ללא שהתייצב העד מטעם הנתבעים, מר גיא שחר (להלן - מר גיא), אשר מטעמו הוגש תצהיר עדות ראשית. במסגרת דיון זה נחקר הנתבע על תצהיר עדותו הראשית, והתיק נקבע לשמיעת עדותו של מר גיא למועד מוסכם ביום 21/11/2024.
13. יום לפני דיון ההוכחות הנ"ל, הנתבעים הגישו בקשת דחיית דיון אליה צירפו אישור מחלה (של מר גיא) עבור יום 20/11/2024. לאחר שלמחרת הוגש אישור מחלה נוסף, הדיון שנקבע ליום 21/11/2024 בוטל ודיון נוסף ומוסכם נקבע ליום 05/12/2024 .
14. ביום 05/12/2024 התקיים דיון הוכחות שלישי במסגרתו נחקר מר גיא על תצהירו, ובסופו ניתנה החלטה על הגשת סיכומי הצדדים.
15. ביום 19/12/2024 הגיש הנתבעים הודעה אליה צורף כתב התביעה שהגישו בבית משפט השלום בנצרת כנגד התובעים וכנגד חברה בע"מ, וזאת במסגרת ת"א 45247-12-24. מדובר בתביעה כספית ע"ס של - 1,648,682 ₪ ₪ בגין נזקים שונים נטענים, אליה צורפה חוות דעת מומחה אשר לגביה ניתנה ההחלטה מיום 08/07/2024 בהליך דנא, כמפורט לעיל.
16. לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ביום 05/05/2025, התקיים דיון נוסף במסגרתו העלה בית הדין, באופן לא פורמלי, הצעה לסיום התיק על דרך הפשרה. הצדדים ביקשו שהות על מנת להודיע עמדתם, וביום 08/05/2025 הודיעו על רצונם במתן פסק דין.  אי לכך, התיק הועבר למתן פסק דין אשר הטיפול בו התארך, ועל כך שלוחה התנצלות בית הדין.

מסכת הראיות

17. מטעם כל אחד מהתובעים הוגשו שני תצהירים: אחד שנוגע לתביעתו האישית, והשני שנוגע לתביעתו של התובע האחר. בנוסף, הגישו התובעים תצהירים מטעם מר פרדילנדר, אשר עבד בחווה בשנים 2016-2017, ושני תצהירים נוספים אשר נותניהם לא התייצבו לחקירה עליהם, כמפורט לעיל.  לתצהירי התובעים צורפו, בין היתר, תלושי שכר של התובעים ושל עובדים אחרים, תחשיבים, התכתבויות וואטסאפ, תמלול שיחה בין הנתבע לבין נועם, תמונות שצולמו על ידי התובעים בנוגע לעבודתם בחווה, דוחות פנסיה והעברות בנקאיות.  בנוסף, וכאמור לעיל, מטעם הצדדים העיד מר אמרי.
18. הנתבע הגיש שני תצהירים - תצהיר בנוגע לכל אחד מהתובעים, ותצהירו של מר גיא, חברו של הנתבע ואשר נטען כי התלווה אליו בכל העניינים הקשורים לחווה וניהולה. לתצהיר הנתבע צורפו, בין היתר, הסכם שותפות (לא חתום) בין החווה לדביר, אישורים בדבר מצבת עדר, תמונות, התכתבויות וואטסאפ בין הנתבע והתובעים, תמלול שיחות עם גורמים אשר על פי הנטען רכשו מדביר טלאים, דוחות פנסיה, דוח כניסות ויציאות מהארץ ועוד.  כאמור, בקשת הנתבעים לצירוף ראיה חדשה "חוות דעתו מומחה", נדחתה.

רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית

19. תביעת דביר - תביעתו של דביר הינה בסך של 985,739 ₪, בגין תקופת העסקה מחודש 11/2011 עד חודש 10/2019, מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות לעובדים בדירוג חודשי מינהלי (להלן - צו ההרחבה המנהלי), ואלה הסעדים שנתבעו בה: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה (5,000 ₪), פיצויי פיטורים (96,000 ₪), חלף הפקדות לקופת פנסיה (59,109 ₪), השבת פנסיה חלק עובד (33,524.72 ₪), קרן השתלמות (71,100 ₪), גמול שעות נוספות (394,901.3 ₪), חופשה שנתית (53,200 ₪), הבראה (33,779 ₪) דמי כלכלה (18,396 ₪), תוספת וותק (39,685 ₪), תוספת משפחה (1,145.5 ₪), משכורת י"ג (84,000 ₪). בנוסף, דביר עתר להשבת סך של 96,000 ₪, אשר לטענתו הועבר לנתבעים בתמורה לקבלת רווחים מהחווה, לא הושבו אליו ולא קיבל בגינם תמורה מרווחי החווה.
20. חלק הארי מתביעת דביר מתייחס לזכויות המגיעות לו לטענתו מכוח צו ההרחבה המנהלי. בכתב הגנתם הנתבעים הכחישו את תחולת צווי ההרחבה בענף החקלאות על יחסי העבודה הצדדים, אולם לאחר הדיון המוקדם מיום 10/06/2021; הודיעו על הסכמתם כי צו ההרחבה בענף החקלאות חל על יחסי הצדדים, ללא התייחסות מפורשת לצו ההרחבה המנהלי, אליו נתייחס בהמשך (ר' הודעת הנתבעים מיום 29/07/2021).
21. באשר לתפקידו של דביר: הצדדים אינם חלוקים כי דביר ומשפחתו התגוררו בחווה (סעיף 3 לתצהיר דביר, סעיף 20 לתצהיר הנתבע). הצדדים גם אינם חלוקים כי דביר שימש כמנהל החווה והיה ממונה על כל הפעילות בה (סעיף 3 לתצהיר דביר, סעיף 7 לתצהיר הנתבע).  לטענת דביר, במהלך שעות היום שימש כמגדל צאן ובקר ותפקידו כלל, בין היתר, טיפול בצאן ובקר, האכלתם, מעקב אחרי מצבם הרפואי וחיסונם, המלטות, שחרורם ואיסופם מרחבי החווה.  זאת ועוד, הוא דאג לתחזוקה השוטפת של החווה, כולל תיקון וניקיון של המכלאות.  לגרסת דביר, במהלך שעות הלילה היה עליו לשמור על בעלי החיים והמתקנים (סעיפים 3 ו- 7 לתצהירו), כשלטענתו הוא תיעד את מלוא הנתונים במחשב (סעיף 7 לתצהירו).  כאמור, הנתבעים לא חלקו על תפקידו של דביר כמנהל החווה; לדידם של הנתבעים דביר כיהן במשרת אמון, מעין מנכ"ל החווה, כאשר תחומי אחריותו ותפקידו כללו ניהול, טיפול ושמירה על נכסי החווה, בנוסף לניהול יומני החווה ויומני העובדים (סעיפים 7, 16-19 לתצהיר הנתבע).
22. הצדדים חלוקים באשר למתן הודעה על תנאי עבודה, שכרו של דביר, מתכונת העסקתו, מהות תפקידו ותחולת חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) על העסקתו וכפועל יוצא זכאותו לגמול שעות נוספות. עוד חלוקים הצדדים באשר לזכאות דביר לזכויות מכוח צווי ההרחבה בענף החקלאות ולהשבת סך של - 96,000 ₪.
23. תביעת נועם - נועם הגיש תביעה ע"ס 368,562 ₪ בגין תקופות העסקה שמחודש 12/2011 עד 03/2014 ומחודש 01/2016 עד 10/2019, מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות. ואלה הסעדים שנועם תבע: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה (5,000 ₪), פיצויי פיטורים (26,450 ₪), הודעה מוקדמת (6,900 ₪) חלף הפקדות לקופת פנסיה (20,385 ₪), גמול שעות נוספות (129,037.5 ₪), גמול בגין עבודה בימי מנוחה (60,000 ₪) חופשה שנתית (13,769 ₪), הבראה (13,181 ₪) דמי כלכלה (5,500 ₪), תוספת וותק (1,890 ₪), מענק שנתי (16,450 ₪).  בנוסף, נועם עתר להשבת סך של 70,000 ₪, שלטענתו העביר לנתבעים בתמורה לקבלת רווחים מהחווה, ולא הושבו ולא קיבל בגינם תמורה מרווחי החווה.  כאמור, הצדדים אינם חלוקים על תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות על יחסי הצדדים (הודעת הנתבעים מיום 29/07/2021).
24. באשר לתפקידו של נועם: הצדדים אינם חלוקים כי נועם ומשפחתו התגוררו בחווה עד לידת בנותיו בשנת 2019 (סעיפים 4-5, 53-54 לתצהיר נועם, סעיף 22 לתצהיר הנתבע). אין חולק כי נועם הועסק כמגדל צאן ובקר ביום ושומר על הבקר בלילה.  תפקידיו כללו, בין היתר, טיפול, האכלה ומעקב רפואי אחרי בעלי החיים ןההמלטות, שחרורם לשטחי החווה ואיסופם.  בנוסף, נועם דאג לניקיון, תיקון ותחזוקת מתקני החווה (סעיפים 3, 8-9 לתצהיר נועם, סעיפים 7, 19-21 לתצהיר הנתבע).  הנתבעים הכחישו כי נועם שמר על החווה ובעלי החיים בלילות, ואלה לטענתם בוצעו על ידי השומר החדש בהתנדבות (סעיף 60 לתצהיר הנתבע).  עוד טענו הנתבעים כי גם נועם, בדומה לדביר, כיהן במשרת אמון (סעיפים 20 ו- 54 לתצהיר הנתבע).
25. הצדדים חלוקים באשר למתן הודעה על תנאי עבודה, מתכונת העסקתו של נועם, מהות תפקידו ותחולת חוק שעות עבודה ומנוחה, וכפועל יוצא בנוגע זכאותו לגמול שעות נוספות. עוד חלוקים הצדדים באשר לזכאות נועם לזכויות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות ולזכאותו להשבת סך של - 70,000 ₪.  יצוין כי כתב הגנתם של הנתבעים אינו מכיל כל סעד של קיזוז או השבה חרף היותה טענה מהותית, טענה שעלתה לראשונה, רק במסגרת תצהיר הנתבע (סעיף 87).
26. בשים לב לכך שעיקר הסוגיות והסעדים הנתבעים משותפים, להלן נדון בתביעות התובעים יחדיו.

מתן הודעה על תנאי העסקה/הסכם העסקה

27. דביר טען כי לא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודה, כמתחייב מחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 (להלן - חוק הודעה לעובד), ולא נחתם הסכם העסקה עמו ולכן עתר, כאמור, לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 5,000 ₪ (סעיפים 24-25 לתביעתו, סעיפים 16-17 לתצהירו, סעיפים 27-30 לסיכומיו). מנגד, הנתבעים טענו כי לדביר נמסר הסכם העסקה, אך האחרון סירב לחתום עליו (סעיף 72 לכתב ההגנה, סעיף 95-97 לתצהירם).
28. נועם טען כי לא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודה כמתחייב מחוק הודעה לעובד ולא נחתם הסכם העסקה עמו, ועתר לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 5,000 ₪ (סעיפים 20-21 לתביעתו, סעיפים 20-21 לתצהירו, סעיפים 28-31 לסיכומיו). מנגד, הנתבעים טענו כי נחתם הסכם העסקה עם נועם אשר העתק הימנו ניטל על ידי נועם עת עזב עם דביר את החווה (סעיפים 26 ו- 72 לכתב הגנתם, סעיף 86 לתצהירם).
29. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי שני התובעים סירבו לחתום על הסכמי העסקה, חרף הסכמתם לתנאי העסקתם (סעיף 65 לסיכומים).
30. המסגרת המשפטית - חוק הודעה לעובד מטיל על המעסיק חובה למסור לעובד הודעה במסגרתה יפורטו תנאי עבודתו, וזאת תוך 30 מתחילת העבודה (סעיף 1). הפרת חוק הודעה לעובד גוררת אחריות פלילית, ומקנה לבית הדין סמכות לפסוק פיצויים ולהיפוך נטל הוכחה.  בסעיף 2 לחוק נקבע כי בהודעה לעובד יפורטו, בין היתר, תאריך תחילת העבודה, תיאור תפקיד העובד, שכר העבודה ועוד.
31. סעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971"
32. בפסק דינו המקיף של בית הדין הארצי בעניין קפלן את לוי [ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ, מיום 20/06/2022, להלן - עניין קפלן את לוי] נקבע כי "נקודת המוצא היא כי ככלל (בכפוף להוראות קונקרטיות בדבר היפוך נטל השכנוע כמפורט בהרחבה לעיל) על עובד מוטל הנטל לשכנע בהפרת זכות המגיעה לו לרבות הזכות לקבלת הודעה לעובד מכוח חוק הודעה לעובד. יחד עם זאת, כעניין מעשי מחדל של מעסיק ממתן הודעה קשה להוכחה בראיות חיצוניות אובייקטיביות, שכן המדובר ברכיב שלילי (אי מסירת טופס) ולא רכיב חיובי (מסירת הטופס).  לכן, עדות העובד בדבר אי מתן הודעה די בה בשלב הראשוני כדי להעביר לכתפי המעסיק את נטל הבאת הראיה, קרי להציג העתק מטופס ההודעה לעובד או ליתן הסבר סביר מדוע אין בידו להציג טופס זה.  נקדים את המאוחר ונציין כי ההכרעה בסופו של דבר תיעשה על סמך המארג הראייתי, הסיבות לחסר בו ככל שקיים חסר ומהימנות עדויותיהם של הצדדים" (ר' גם ע"ע (ארצי) 51770-06-23 - MAJOR GEBRIMARYA ר.  ג.  א.  שרותים ונקיון (ישראל) 1987 בע"מ, מיום 05/08/2025).

עוד נפסק בעניין קפלן את לוי כי דרך המלך לעמידה בנטל להוכיח כי נמסרה הודעה לעובד "היא הצגת טופס ההודעה שלטענת המעסיק ניתן לעובד, באשר הוא מהווה הראיה הטובה ביותר.  ודוק, לעיתים עשוי להיות הסבר סביר להימנעות מהגשת הטופס (כגון, שריפה מוכחת בעקבותיה אבדה ראיה זו).  במקרה כזה יכריע בית הדין בסוגיה על פי מהימנותם היחסית של העדים וראיות נוספות ככל שתובאנה בפניו", וכי "חוק הודעה לעובד אינו קובע כי העובד נדרש לאשר בחתימתו את קבלת טופס ההודעה לעובד, ומכאן שחתימת העובד אינה תנאי מהותי לתוקפה של ההודעה.  העדר חתימת עובד על טופס ההודעה לעובד אינה נסיבה המצדיקה, כשלעצמה, קביעה כי לא ניתנה הודעה לעובד".

33. מן הכלל אל הפרט - לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות, עיינו בכל החומר בתיק, ובראי להלכה הפסוקה, הגענו למסקנה לפיה הנתבעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו כי נמסרה למי מהתובעים הודעה בהתאם לחוק הודעה לעובד, ולא הוכיחו כי נחתמו עם התובעים הסכמי העסקה אשר היה בהם על מנת לייתר מתן הודעה כאמור. וננמק.
34. בעדותו לפנינו הודה הנתבע כי הינו מודע לחובה למסור הודעה על תנאי העסקה לתובעים (ש' 19, עמ' 5 לפרוט').  הסבריו כי מסר הודעה על תנאי העסקה, וכי התובעים סירבו לחתום על הסכם העסקה או נטלו הסכמי העסקתם כשעזבו את העבודה לא הניחו את דעתנו.  אנו מעדיפים את גרסת התובעים לפיה לא נמסרו להם הודעות על תנאי העסקה או נחתמו עמם הסכמי העסקה.  עדותו של הנתבע בעניין זה לא הותירה עלינו רושם אמין, והתרשמנו כי עדותו הייתה מיתממת ומתחמקת לעומת גרסתם העקבית והקוהרנטית של התובעים שלא התערערה, כפי שנפרט להלן.
35. תביעת דביר: בעדותו בפנינו חזר דביר על גרסתו לפיה לא נמסרה לו הודעה על תנאי העסקה או הסכם העסקה, והוסיף כי לבקשתו הציג לו הנתבע הסכם העסקה, אך דביר סירב לחתום עליו מאחר וההסכם לא היה בר חתימה, שכן לטענתו, כלל התחייבויות שייבצר מדביר לעמוד בהן, לרבות התחייבות לעבוד 24 שעות (עדות דביר, ש' 28-39 בעמ' 18, עמ' 19, ש' 9-22, בעמ' 20 לפרוט'). זאת ועוד, בעדותו לפנינו הכחיש דביר כל קשר בין הסכם השותפות שצורף כנספח א' לתצהיר הנתבע, ובין הסכם ההעסקה שהוצג בפניו והתייחס לתנאי השכר בלבד (ש' 37 עמ' 19, ובהמשך בעמ' 20 לפרוט').  דביר העיד כי המשיך לעבוד בחווה חרף היעדר הסכם העסקה, זאת מאחר והיה בין הצדדים הסכם כבוד שעניינו תנאי השכר אותם קבל לפי נתוני התלוש, בנוסף לאותם דמי רצינות ע"ס של - 96,000 ₪ (ש' 24-31 עמ' 19 לפרוט').
36. מנגד וכאמור, הודה הנתבע לפנינו כי הינו מודע לחובה למסור לתובעים הודעה על תנאי העסקה וכשנשאל בחקירתו, האם מסר הודעה בכתב על תנאי העבודה לדביר, השיב "ברור" (עדות הנתבע, ש' 38, עמ' , וגם ש' 23, 25, 39 עמ' 5 לפרוט').  הנתבע טען כי קיים "כן.  כן.  מסמך העסקה" (ש' 24 ו- ש' 26, עמ' 6 לפרוט'), אולם כשנתבקש הנתבע להפנות למסמך שנמסר לדביר השיב "אני לא יודע אם זה, אני צריך לבדוק אם אני מסרתי את זה ואם לא, תשמע, זה היה לפני, ב-2013, אני לא, אני מעריך שהוא צירף את זה, אבל היה הסכם העסקה מסודר" (ש' 28-30, עמ' 5 לפרוט').
37. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי העתק של הסכם ההעסקה צורף כנספח לכתבי הטענות של הנתבעים (סעיף 21 לסיכומיהם), כאשר עיון בנספח שצורף לכתב ההגנה (נספח א') ולתצהיר הנתבע, מעלה שמדובר במסמך אשר כלל אינו מתייחס לתנאי העסקתו של דביר. למעלה מהנדרש, נוסיף כי טענת הנתבעים לפיה פניות חוזרות ונשנות לדביר על מנת לחתום על הסכם, העסקה שעלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים (סעיף 21), הגם שהינה מהווה הרחבת חזית אסורה, הרי שדינה דחייה לגופה מאחר ונטענה לאחר יד ולא גובתה במסמך או עדות הנתבע.
38. ערים אנו כי הודאתו של דביר לפנינו כי סירב לחתום על הסכם העסקה (ש' 4-6 עמ' 19, ש' 16-17 עמ' 20 לפרוט'), מחזקת לכאורה את טענת הנתבעים, אך אנו סבורים כי סירוב דביר לחתום על הסכם העסקה אינו פוטר את הנתבעת מאחריותה שבדין למסור לעובד הודעה על תנאי העסקה ולהציגה במסגרת הליך זה. נהפוך הוא, סירובו של דביר לחתום כנטען, מחייב את הנתבעת שבעתיים למסור לו הודעה על תנאי עבודה, על מנת לייתר מחלוקות שיכול ויתגלעו בעתיד, כפי שאכן קרה.
39. ואשר להכרעתנו - כאמור, בראי ההלכה הפסוקה ונטלי ההוכחה אשר הנתבעת לא עמדה בהן, אנו מקבלים את תביעתו של דביר לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, בסך של 5,000 ₪.
40. תביעת נועם: גרסתו של נועם כי לא נמסרה לו הודעה על תנאי עבודה או הסכם העסקה לא התערערה לאורך ההליך; גם בעדותו לפנינו חזר נועם על גרסתו והוסיף כי חרף פניותיו לנתבע על מנת לחתום על הסכם העסקה לאורך שנים, לא הוצג בפניו או נחתם הסכם העסקה (עדות נועם, ש' 30 ואילך, עמ' 43 לפרוט'). כאמור, הנתבעים טענו כי נועם חתום על הסכם העסקה אולם העתק הימנו אינו מצוי ברשותם מאחר וזה נלקח על ידי נועם כשעזב את העבודה (סעיף 86 לתצהיר הנתבע), ואילו בחקירתו בפנינו, העיד הנתבע כי הסכם ההעסקה של נועם מצוי דווקא ברשות הנתבעים "יש לי, יש לי מסמך חתום של נועם" (עדות הנתבע, ש' 28 עמ' 7 לפרוט'); גרסה שכלל לא הוכחה שכן המסמך לא הוצג, ובסיכומיהם הפנו הנתבעים לאותו הסכם שותפות שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר הנתבע, שעניינו הכספים שהעביר נועם לחווה ואינו קשור כלל לתנאי העסקתו.
41. ואשר להכרעתנו - כאמור, בראי ההלכה הפסוקה ונטלי ההוכחה אשר הנתבעת לא עמדה בהן, אנו מקבלים את תביעתו של נועם לפיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, בסך של 5,000 ₪.
42. בכל הנוגע לנפקות אי מתן הודעה על תנאי עבודה, בעניין קפלו את לוי נפסק כי "במצב דברים שבו לא נמסרה לעובד הודעה על תנאי העבודה, והעובד נתן גרסה על תנאי עבודתו המוסכמים, נטל ההוכחה בדבר תנאי העבודה המוסכמים מוטל על המעסיק, בהתאם לסעיף 5א לחוק הודעה לעובד. ככל שבתום הערכת מכלול הראיות, לרבות תלושי השכר, נמצא כי כפות המאזניים מעויינות, הספק יפעל לחובת המעסיק.  (ראו: עניין אוקראינסקי)". 
43. משמודרכים אנו על ידי ההלכה הפסוקה, נפנה לבחון את נפקות אי מסירת הודעה על תנאי עבודה לתובעים מבחינת נטלי הראיה והשכנוע ביחס לסוגיות השנויות במחלוקת בפרט ביחס לתנאי העסקתם של התובעים שאמורים היו לבוא לידי ביטוי בהודעה על תנאי העבודה או הסכם העסקה בהתאם לחוק הודעה לעובד.

תקופות ההעסקה

44. נקדים ונבהיר כי בטרם חקיקת חוק הודעה לעובד הנטל להוכחת תקופת ההעסקה הוטל על העובד, אולם עם חקיקת חוק הודעה לעובד, הנטל להוכחת תקופת העסקה, בהיעדר הודעה על תנאי עבודה, הוטל על המעסיק. כאמור, סעיף 2(2) לחוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור "תאריך תחילת העבודה ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה - תקופת העבודה; היה חוזה העבודה שלא לתקופה קצובה, יציין זאת המעסיק". 
45. באשר לדביר: הצדדים חלוקים לגבי מועד תחילת העסקתו וסיום העסקתו של דביר. דביר טען כי הועסק בחווה החל מחודש 11/2011 עד חודש 10/2019 (סעיפים 4-5 לתביעתו, סעיף 3 לתצהירו), ואילו הנתבעים טענו כי דביר הועסק בחווה החל מחודש 12/2011 (סעיף 51(ב) לכתב הגנתם, סעיף 7 לתצהיר הנתבע), ולא התייחסו באופן מפורש למועד סיום העסקתו של דביר.
46. דיון והכרעה - לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל החומר בתיק, הגענו למסקנה לפיה דביר עבד בחווה החל מחודש 12/2011 עד לחודש 10/2019 (סה"כ 95 חודש). ונפרט.
47. באשר למועד תחילת העסקתו של דביר - ערים אנו כי בהיעדר מסירת הודעה על תנאי עבודה הנטל להוכיח את תאריך תקופת ההעסקה מוטל על הנתבעים. אולם, לטעמנו הנתבעים עמדו בנטל והוכיחו את תאריך תחילת העסקתו של דביר, החל מחודש 12/2011, כמופיע בתלושי השכר.  ראשית כל, אין חולק כי דביר קבל את תלושי השכר "לפעמים" (עדותו, ש' 8, עמ' 22 לפרוט') וכי הסכום ששולם לו בתלוש השכר, מלבד סך של - 2,500 ₪ שלטענתו קיבל במזומן ולא תועד בתלוש לבקשת הנתבע , שיקף את הסכמות הצדדים (עדות דביר, ש' 21-25 עמ' 19 לפרוט').  דביר לא העלה, ולו במרומז, טענה לפיקטיביות תלושי השכר ביחס לנתון תחילת ההעסקה המדווח בהם, ועל כן אנו קובעים כי המדווח בתלושי השכר ביחס למועד תחילת העסקתו משקף את מועד התחלת עבודתו של דביר.
48. באשר למועד סיום העסקתו של דביר - כאמור, דביר טען כי עבד בחווה עד לחודש 10/2019 ואילו הנתבעים לא התייחסו באופן מפורש למועד סיום העסקתו. מלבד הטענה לפיה ביום 23/09/2019 התקיימה פגישה בה הודיעו התובעים על התפטרותם וכי התובעים נטשו את החווה באופן מיידי (סעיפים 41-44 לתצהיר הנתבע בתביעת דביר), אין התייחסות פוזיטיבית למועד סיום העסקת התובעים.
49. אשר להכרעתנו - במחלוקת זו אנו מעדיפים את גרסת דביר על פני גרסת הנתבע, וננמק. ראשית כל, גרסתו של דביר לפיה עבד בחווה עד וכולל חודש 10/2019, וכי התריע בפני הנתבע חודש וחצי בטרם התפטר, ואף ביקש לבצע חפיפה עם עובד מחליף ואילו הנתבע ניסה לסכסך בין דביר ונועם עת הציע לכל אחד בנפרד להישאר בחווה ול"העיף" את השני, נתמכת בעדותו של נועם (סעיף 15 לתצהיר דביר, סעיף 19 לתצהיר נועם, פרוט' 09/07/2024: עדות דביר בש' 14-17 בעמ' 25, עדות נועם בש' 24-28 עמ' 43).
50. שנית, בהתכתבות בין נועם והנתבע מיום 01/10/2019 (נספח 14 לתצהיר הנתבעים) כתב נועם לנתבע את הדברים הבאים:

"ליאור שלום וחג שמח.  בהמשך לשיחתינו שבה נאמר שאנחנו מסיימים את עבודתנו בחווה, אנחנו רוצים לשבת ולסגור את העניין בצורה הטובה ביותר לכולנו.  קבענו להיפגש היום, בכדי לתאם את לוח הזמנים ותנאי העזיבה.  נודה לך אם תגיע היום לפגישה כמו שסיכמנו.  תודה מראש".

51. ההתכתבות הנ"ל שומטת את הקרקע תחת גרסת הנתבע לפיה, לאחר הפגישה מיום 23/09/2019 עזבו התובעים את החווה לאלתר, שכן למדים אנו כי ביום 01/10/2019 ביקש נועם לתאם מועד ודרש סיום העסקה, ובלשונו "לוח הזמנים ותנאי העזיבה".
52. שלישית, הנתבעת הפיקה תלושי שכר עבור חודש 10/2019 - עיון בתלוש שכר דביר עבור חודש 10/2019 מלמד כי מדובר ברכיב משכורת ע"ס של - 1,101 ₪ ברוטו, 654 ₪ נטו. משמע, הנתבעים מודים כי דביר עבד בחודש 10/2019 ושולם לו שכר בגין עבודה.  בנוסף, הנתבעת הפיקה עבור דביר תלוש 11/2019 במסגרתו ערכה, כביכול, גמר חשבון.
53. באשר לנועם: הצדדים אינם חלוקים כי נועם הועסק בחווה בשתי תקופות, הראשונה: מחודש 12/2011 עד 03/2014 (להלן - תקופת העסקה ראשונה), וכי תחילת מועד העסקתו השנייה הינה מחודש 01/2016 (סעיף 3 לתצהיר נועם, סעיפים 7-8 לתצהיר הנתבע בתביעת נועם). הצדדים חלוקים ביחס למועד סיום העסקתו של נועם בתקופת ההעסקה החל מחודש 01/2016 (להלן - תקופת ההעסקה השנייה), וכן בשאלה האם נועם נעדר מעבודה למשך 5 חודשים במהלך שנת 2019.
54. בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי נועם נעדר 5 חודשים מעבודתו, וזאת בין החודשים 12/2018 עד 05/2019, ללא ידיעתם או אישורם, וכי נועם קבל עבור חודשים אלה סך של - 32,000 ₪ במרמה על אף שלא עבד (סעיפים 10 ו-55). בתצהיר הנתבע טען, לראשונה, כי ביום 08/05/2019 עת ביקר הנתבע בחווה גילה, באופן אקראי, כי נועם נעדר מעבודתו במשך 5 חודשים, וכי דביר אישר בפניו כי מאז עזב נועם את החווה לא שב לעבודה.  הנתבע הוסיף וטען כי חרף הבטחתו של דביר כי נועם ישיב את הכספים שקבל שלא כדין, הרי שאלה לא הושבו (סעיפים 35-38 לתצהירו).  לתמיכה באמור, הנתבע הפנה להתכתבויות בוואטספ בינו לבין דביר (נספח 4 לתצהירו); בנוסף לאיכון טלפון סלולרי של נועם (תקליטור, נספח 17 לתצהירו).
55. בתצהירו נועם הכחיש את טענות הנתבעים לפיהם נעדר מעבודתו למשך 5 חודשים בגינם קבל שכר מלא שלא כדין, וטען שלאחר לידת בנותיו התואמות בחודש 03/2019 הודיע לנתבע כי ייעדר מעבודתו למשך חודש וחצי, ובתגובה השיב לו הנתבע כי היעדרותו מובנת בהחלט וכי ישולם לו שכר בתקופה זו, כפי שנעשה בפועל (סעיפים 70-72 לתצהיר נועם). נועם הוסיף וטען כי בחודשים 1,2,4,5/2019, עבד מלא ועדיין שמר בלילות, אם כי עבד "פחות" שעות נוספות (סעיפים 73-74 לתצהירו), וכי לאור הירידה בהיקף עבודתו דביר הציג את העניין בפני הנתבע ודרש סיוע (סעיף 74 לתצהיר נועם).  לתמיכה בטענותיו כי עבד בחודשים אלה צירף נועם תמונות שצולמו לטענתו בחווה על ידיו ועל ידי דביר בחודש 04/2019 (סעיף 75 לתצהירו, נספח יד').
56. אשר להכרעתנו - לאחר שבחנו את טענות הצדדים, בחנו את העדויות ועיינו בכלל הראיות, הגענו למסקנה לפיה הנתבעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו כי נועם נעדר במהלך תקופת ההעסקה השנייה במשך 5 החודשים בשנת 2019 כנטען, ללא ידיעתו ואישורו של הנתבע. ונפרט.
57. ראשית כל, שוכנענו כי הנתבע שהיה מעורה בהכל (עדותו, ש' 24-26, עמ' 49 לפרוט', עדות דביר, ש' 17, עמ' 34 לפרוט') ידע על היעדרותו של נועם בזמן אמת, משהיעדרות זו תואמה מולו ובהסכמתו וכלשונו של נועם "אני רוצה גם להגיד שתיאמתי את זה גם בצורה ישירה מול ליאור זאת אומרת לא יד שנייה, ליאור שמע את זה ממני" (עדות נועם, ש' 34-35, עמ' 46 לפרוט'). גרסתו של נועם לא נסתרה ואף חוזקה בעדותו של דביר (ש' 23-28 עמ' 34 לפרוט').
58. מנגד, גרסה סדורה ומפורטת באשר לתקופת היעדרותו של נוען לא הוצגה על ידי הנתבעים. בכתב הגנתם טענו הנתבעים "...בתווך בין חודשים אמצע דצמבר 2018 עד לאמצע חודש מאי 2019, התובע לא התייצב לעבודה ללא ידיעת החברה או ליאור וקיבל עבור חודשים אלה שכר מלא במרמה" (סעיף 55 לכתב ההגנה), ואילו בתצהיר הנתבע נטען "...בתאריך 8.5.19, התגלה לי באקראי בעת ביקור שערכתי בחווה, כי נועם נעדר מהחווה ולמעשה אינו עובד בחווה מזה כ-5 חודשים.  נוכח הגילוי שהסתיר התובע (יחד עם דביר) ממני ומהחברה במשך חודשים רבים, נותרתי המום.  אציין, כי בתקופה זו התובע לא התגורר בחווה, לאחר שעזב אותה לבקשתו לפני לידת ילדיו התאומים (שנולדו בחודש 03/2020), בשלהי שנת 2018" (סעיפים 35-36 לתצהיר הנתבע, הטעות בתאריכים במקור - ל.ת.ס.).
59. דרך גילוי היעדרותו של נועם והפירוט בגרסתו המתפתחת של הנתבע כפי שעולה מתצהירו, מהווה לטעמנו הרחבת חזית אסורה ופוגמת באמינות ואותנטיות גרסת הנתבע, וזאת בשים לב כי טענות מהותית אלה לא הועלו בכתב ההגנה, על אף שעמדו בפני הנתבעים בזמן הגשת כתב ההגנה לרבות הראיות, התכתבויות הוואטספ מיום 08/05/2019 בין דביר והנתבע ואליהם הפנו הנתבעים.
60. לא שוכנענו כי נועם נעדר מעבודתו בחודשים 12/2018-02/2019, ועדותו לפנינו לפיה עד חודש 03/2019 עבד כרגיל, לרבות בתקופה בה אושפזה אשתו לצורך שמירת היריון, לא נסתרה ונתמכה בעדותו של דביר (עדות דביר, ש' 17 ואילך בעמ' 24 עד ש' 4 בעמ' 25, עדות נועם, בעמ' 37-39 לפרוט'), כך שאנו קובעים כי נועם עבד בחודשים 12/2018 עד 02/2019 .
61. לא כך הם פני הדברים ביחס לחודשים 03-05/2019. נועם לא הציג לפנינו גרסה סדורה לעניין היעדרותו בחודשים אלו, ואף עלו סתירות בגרסתו ביחס לתקופה זו.  גם עדותו של דביר במחלוקת זו לא הניחה את דעתנו; ולא בכדי לא ידע דביר להצביע על היקף היעדרותו של נועם מעבודה (ש' 5-8 עמ' 36 לפרוט').
62. בכתב תביעתו של נועם אין כל התייחסות להיעדרות חלקית או מלאה בחודשים שבמחלוקת, ואילו בתצהירו, ונוכח טענות הנתבעים, מסר נועם כי בחודשים 1,2,4,5/2019 עבד בחווה באופן מלא "ואין לקבל טענה אחרת בעניין זה" (סעיף 73 לתצהירו).
63. בדיון המוקדם מיום 10/06/2021, נועם מסר כי נעדר שבועיים בלבד מעבודתו, בהסכמת הנתבע, כדלקמן: "יש שם תקופה של שבועיים שלא עבדתי, שהודעתי שלא עבדתי זה היה אחרי שאשתי ילדה תאומות והייתי איתה בבית בתקופה הזאת. יתר התקופה, שזה לא 5 חודשים אלא פחות ירדתי מהיקף עבודה בין 15-18 שעות ביום להיקף עבודה של 8 שעות ביום.  על זה נאמר לי שאני לא עובד...כשאשתי הייתה בשמירת הריון בבית חולים ליאור אמר שזה לא קורה, ואז הייתי צריך לשכור בית בחוקוק, לשפץ ולצבוע אותו, כל זה שאני עוד כשאני עובד 8 שעות בחווה.  בתקופה המדוברת היו שבועיים שהייתי בבית ולא הגעתי לעבודה בהסכמתו של ליאור, כשאשתי חזרה מבית החולים, מעבר לזה היה בתוך החודשים האלה שעבדתי פחות ממה שהיה קודם, בעקבות המצב, וירדתי לעבודה של 8 שעות ביום" (ש' 16-27 עמ' 7 לפרוט').
64. בעדותו לפנינו נועם מסר כי לאחר לידת בנותיו, לאחר 01/03/2019, נעדר מהעבודה במשך 6 שבועות מלאים, וכי הנתבע הודיע לו כי ימשיך לשלם לו שכר בתקופה זו (עמ' 37-38 לפרוט'), והוסיף כי גם בתקופה זו עזר פה ושם לדביר (ש' 20-21, עמ' 38 לפרוט'). לגרסת נועם, בתום 6 שבועות היעדרות מלאים, היינו באמצע חודש 04/2019, הוא שב לעבודה אך לא באותה מתכונת העסקה, אולם במשרה מלאה - 8 שעות עבודה בלבד ושמירה בלילה (ש' 16 והלאה בעמ' 38 לפרוט', וגם נספח יד' לתהיר נועם - תמונות שצולמו בחווה על ידו בחודש 04/2019).  נועם העיד כי היו היעדרויות נוספות בימים אחרים בהם היה בבתי החולים עם בנותיו או היה בתל אביב (ש' 8-9 עמ' 39 לפרוט'), עדות שמתיישבת עם האמור בסעיף 72 לתצהירו "בחודש מרץ נולדו בנותיי התאומות והודעתי לליאור כי במהלך החודש וחצי אצטרך להיעדר מהעבודה ולעזור לאשתי בתקופה זו.  ליאור ציין בפני כי הדבר מובן בהחלט וכי מגיע לי שכר בתקופה זו ואכן השכר שולם לי - הנושא היה בתיאום מלא מול הנתבע", ועל כן בחרנו ליתן בה אמון.
65. זאת ועוד, עיון בתמלול השיחה בין נועם לנתבע (נספח יג' לתצהיר נועם), מלמד כי נושא היעדרותו הנטענת של נועם היה חלק מהשיחה, כאשר נועם הכחיש את טענות הנתבע ונותר בעמדתו כי היעדרותו התבטאה בעבודה במסגרת 8 שעות בלבד, במקום במתכונת עבודה של 18 שעות ליום. גם כאשר נועם עומת עם ההתכתבויות בין דביר והנתבע, הוא העיד כי חזר לעבוד "רק" 8 שעות ביום (נספח 4 לתצהיר הנתבע, עדות נועם בש' 12 והלאה בעמ' 38, עמ' 39 לפרוט', נספח יג' לתצהיר נועם- תמלול שיחה בין הנתבע לנועם).
66. מתמלול השיחה בין נועם לנתבע עולה גם שהנתבע מסר כי קיימת הקלטה בה דביר מודה כי נועם נעדר מעבודתו 5 חודשים (ש' 16-23 בעמ' 6 לתמלול). אך אותה הקלטה נטענת לא הוגשה.  מכאן, לא קיבלנו את גרסת הנתבע לפיה דביר הודה בפניו כי נועם נעדר, ללא ידיעתו או הסכמתו של הנתבע.
67. בנוסף, ראינו לייחס משקל גם לסוגיית אי נקיטת צעדים כלשהם על ידי הנתבעים, בעקבות הגילוי הנטען מיום 08/05/2019 בדבר היעדרות ממושכת של נועם מהעבודה. הנתבעים, וחרף טענות כבדות משקל בדבר קבלת שכר "במרמה" בסך של 32,000 ₪, ישבו בחוסר מעש ולא פנו לנועם בעניין מיד, אם בכתב ואם בעל פה.  זאת ועוד, הנתבעת שילמה לנועם שכר החל מחודש 06/2019, ולא פעלה לקזז את הסכומים הנטענים, ואף הפיקה תלוש שכר 11/2019 במסגרתו ערכה גמר חשבון ממנו גם לא קוזזו סכומים כלשהם.  התנהלות זו אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר שעה שהנתבעים, לטענתם, כבר היו מודעים לכך שנועם קבל שכר 5 חודשים שאינו זכאי לו.
68. לא נעלמה מעינינו ההתכתבות בין דביר לנתבע (נספח 4 לתצהיר הנתבע, עמ' 51-54 שם) במסגרתם כתב דביר לנתבע את הדברים הבאים:

"ליאור היקר והחשוב מבין אותך לגמרי נדבר איתו נסגור עניינים אם צריך כמו שאני מכיר את נועם הוא לא גזלן ההפך מה שצריך להחזיר לחווה הוא לא יעשה עניינים.  אני עושה ויעשה את המקסימום להצלחה של החווה! כל יום לומד משהוא חדש יש יתרונות גם לגולנצ'יק כמוני.  תודה על הכל בכלל ובפרט...", ובהמשך הנתבע כתב "ברור אני איתך בגלל שאתה כזה לא הגיוני שיהיו במערכת אנשים שהם לא מרגישים או מתנהגים 100% ממה שהם יכולים לתת ולנועם יש יכולות ! "הוא מאוד מוכשר" זה בעלי חיים !! היא אפשר לבצע Pose אנחנו הינו יכולים להערך לזה שהוא נעלם !! ממש אבל ממש לא מתאים" (טעויות הכתיב במקור - ל.ת.ס).

69. לטעמנו, לא ניתן לחלץ מההתכתבות הנ"ל מסקנה לפיה נועם נעלם מעבודתו למשך 5 חודשים, כטענת הנתבעים. מקובלת עלינו גרסתו של נועם כשעומת עם תוכן התכתבות זו, ומסר שככל הנראה דביר התכוון להיעדרותו בת ה- 6 שבועות, שתואמה מראש מול הנתבע, או לעבודתו במסגרת 8 שעות בלבד, ולא באותה מתכונת קבועה וזמינות כמקודם, כאשר דביר מתמודד לבדו עם עומס עבודה ונזקק לעזרה (עמ' 48 לפרוט').
70. ערים אנו כי תשובותיו של דביר כשנשאל אודות התכתבות זו היו מתחמקות ולא הניחו את דעתנו. בתחילת חקירתו אישר דביר כי אמר לנתבע שככל ויתברר שנועם חייב כסף הוא יחזיר, ובהמשך הכחיש שאמר זאת, ולבסוף מסר "אמרתי שאם יש...  אם יש איזה אי הבנה ואם נועם הוא איש הגון יצטרך להחזיר את זמנו אז הוא יחזיר, זה מה שאמרתי" (ש' 30-331, עמ' 14 לפרוט'), אולם לא שוכנענו כי ניתן להוכיח באמצעות הודעות אלה ועדותו של דביר כי נועם נעדר למשך 5 חודשים, ללא ידיעתו או אישורו של הנתבע.
71. הנתבעים סומכים את טענותיהם על דוח האיכון של הטלפון הסלולרי של נועם, שצורף כנספח 17 לתצהיר הנתבע. הלכה היא כי "הוצאת צו איכון אינה סוף פסוק ואין בה כדי לטעת מסמרות לגבי המשקל שיינתן למידע שיושג באמצעות אותו צו.  כך, ולמשל, לכאורה מצופה כי מעסיק המציג דו"ח איכון ומבקש להסיק ממנו מסקנות לגבי מקום הימצאותו של העובד - יגיש חוות דעת מקצועית המפרטת מה ניתן ללמוד מדו"ח איכון ומה מגבלותיו" [בר"ע (ארצי) 46660-01-22 טל גורסקי - טוני ווספה פיצה בע"מ, מיום 03/04/2022].  על כן, בהיעדר הצגת חוות דעת מקצועית לא ראינו לייחס משקל לטענת הנתבעים כי גרסתם לפיה, נועם נעדר מעבודה בחודשים 01-05/2019, הוכחה באמצעות נספח 17 האמור.
72. למעלה מהנדרש ,נוסיף כי עיון בצו האיכון המונה מעל 500 עמודים; אינו מלמד על היעדרות כאמור. בהתאם לאותם מסמכים נועם נכח בקיבוץ חקוק בו מצויה החווה, ובהיעדר הוכחות או חוות דעת מקצועית לא ניתן להגיע למסקנה כי היה במקום אחר בקיבוץ ולא בחווה.  זאת ועוד, מעיון בצו האיכון נמצא תימוכין כי בחודשים 1,2/2019, בתקופה שבה אשתו היתה מאושפזת לצורך לשמירת היריון, ביקר נועם את אשתו, בעיקר, בשעות הערב והלילה [למשל בימים 15/01/2019 (שעה 20:57), 22/01/2019 (20:13-22:00), 24/01/2019 (21:10), 25/01/2019 (20:11), 27/01/2019 (18:18), 28/01/2019 (18:50), 02/02/2019 (20:59), 05/02/2019 (18:37), 06/02/2019 (22:04)].
73. באשר למועד סיום העסקתו של נועם - כאמור בהכרעתנו בעניינו של דביר, שוכנענו כי התובעים הועסקו בחווה עד וכולל לחודש 10/2019, והנימוקים שפורטו לעיל בעניינו של דביר יפים גם לעניינו של נועם.
74. כללו של דבר: נועם הועסק בחווה מחודש 12/2011 עד 03/2014, התקופה הראשונה שאינה במחלוקת. באשר לתקופה השנייה, אנו קובעים כי נועם הועסק מחודש 01/2016 עד חודש 10/2019 (להלן - תקופת העסקה שנייה), במהלכה נעדר מעבודתו מיום 01/03/2019 עד 15/04/2019 (6 שבועות) בידיעתו ואישורו של הנתבע (סה"כ 46 חודשי העסקה, 45 חודש בפועל). 
75. למן הסר ספק, נבהיר כי דין טענת הנתבעים לקיזוז והשבה שעלתה לראשונה בתצהיר הנתבע ביחס לשכר בגין אותם 5 חודשים שלגביהם נטען כי נועם נעדר מעבודה - דינה דחייה. הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה ומהווה הרחבת חזית אסורה.  אך הטענה גם נדחית לגופה לאור קביעתנו לפיה הנתבעים לא הוכיחו כי נועם נעדר מעבודתו בחודשים 01-05/2019, ולאור קביעתנו לפיה הוא נעדר מעבודה בתקופה 01/03/2019-15/04/2019, כאשר ההיעדרות הייתה בידיעתו ואישורו של הנתבע.

השכר

76. בדומה להפיכת הנטל בעניין תקופת ההעסקה, הרי שבעקבות חקיקת חוק הודעה לעובד גם הנטל להוכחת גובה שכרו של העובד עבד למעסיק, ככל ולא הוצג הסכם העסקה או הודעה על תנאי עבודה. בהתאם לסעיף 2(5) לחוק הודעה לעובד, מעסיק מחויב למסור בכתב "סך כל התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי תשלום השכר ואולם אם נקבע שכר עבודתו על פי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו - דירוג העובד ודרגתו". 
77. בטרם בחינת שכרם הקובע של התובעים נזכיר כי "דרך המלך בנקיבת סכומי שכר עבודה ופיצויי פיטורים הינה נקיבתם בסכום ה"ברוטו"...הצדדים רשאים להתנות ולקבוע, כי העובד יקבל לידיו תשלום "נטו"" [דיון (עבודה ארצי) 3-162/מח "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ - אמנון מלמלה ואח' כ(1) 460 (1989)].
78. מכאן נפנה לבחון האם עמדו הנתבעים והוכיחו מה היה שכרם הקובע של התובעים, בשים לב כי התובעים מסרו גרסה מפורטת לגבי השכר ששולם להם, כפי שיפורט להלן.
79. שכרו של דביר : בכתב תביעתו טען דביר כי בתחילת תקופת העסקתו שולם לו סך של - 10,000 ₪ נטו מתוכם שולם 2,500 ₪ במזומן לבקשת הנתבע. החל משנת 2014 שולם לו סך של 9,500 ₪ נטו לאחר קיזוז סך של 500 ₪ נטו עבור פנסיה (סעיפים 7 ו- 8 לכתב התביעה).  בתצהירו העמיד דביר את שכרו הקובע ע"ס של 9,500 ₪ נטו - 11,500 ₪ ברוטו, והוסיף כי החל משנת 2016 שכרו פוצל, כך ששולם לו סך 7,000 ₪ נטו, כפי שמופיע בתלושי השכר, ובנוסף שולמו לו 2,500 ₪ במזומן (סעיף 6 לתצהירו).  למען הסר ספק נבהיר כי דביר לא התייחס בכתב התביעה או בתצהירו לשיטת תשלום השכר, למעט תשלום 2,500 ₪ במזומן, שלא דווחו בתלוש כנטען.  בסיכומיו חזר דביר על טענותיו וטען כי הוכח כי הסך של 2,500 ₪ שהנתבעים הודו ששילמו לו במזומן, הינו חלק משכרו הקובע (סעיפים 31-41 לסיכומים).
80. בכתב הגנתם הפנו הנתבעים לשכר המדווח בתלושי השכר, וטענו כי הוסכם ששכרו של דביר יעמוד ע"ס של 7,000-7,500 ₪ נטו (סעיף 68). הנתבעים הוסיפו כי הוצאות המחייה בהם נשאה החווה הינם חלק מתנאי שכרו של דביר (סעיף 65), מבלי לכמת או לעמוד על הסכום הנטען.  זאת ועוד, הנתבעים טענו כי שולם לדביר סך חודש של 2,500 ₪ במזומן, אלא שלטענתם מדובר בהלוואה שהעמידה החווה לדביר, מתוך כספי ההשקעה שהעמיד דביר לחווה (סעיפים 37-40 לכתב ההגנה).  בתצהירו חזר הנתבע על הטענות שבכתב ההגנה.  לטענת הנתבעים יש להעמיד את שכרו הקובע של דביר ע"ס של 7,600 ₪ - 8,950 ₪ ברוטו (סעיף 87 לתצהיר הנתבע), כאשר לטענתם דביר ביקש שהחווה תעמיד לו הלוואה חודשית ע"ס של 2,500 ₪ מכספי ההשקעה שהוא העמיד לחווה, זאת לאחר שבקשתו לקבלת העלאה סורבה.  החווה נעתרה לבקשה והחלה לשלם לו סך של 2,500 ₪, החל מסוף שנת 2016 (סעיפים 37-40 לכתב ההגנה, סעיף 13 לסיכומי הנתבעים).
81. אשר להכרעתנו - השאלה שעומדת לפתחנו ועלינו להכריע בה, האם תלושי השכר משקפים את שכרו של דביר? וכן, אנו נדרשים להכריע בשאלה האם הסך של 2,500 ₪, שאין חולק כי שולם לדביר, הינו שכר עבודה כטענתו, או שמא הלוואה כטענת הנתבעים.
82. באשר לקבלת תלושי השכר במהלך תקופת העסקתו של דביר - הוכח בפנינו כי התובעים קבלו העתק מתלושי השכר במהלך תקופת העסקתם, כאשר טענתם לפיה תלושי השכר לא הועמדו לעיונם במהלך תקופת העסקתם וכי קיבלו העתק מהם רק בשנת 2019, לאחר דרישה (סעיפים 11 לכתב התביעה של דביר, סעיף 7 לכתב התביעה של נועם), נסתרה בעדויותיהם. ונפרט.  כאמור, בעדותו אישר דביר כי קבל העתק מתלושי השכר "לפעמים" (ש' 7-8, עמ' 22, ש' 16, עמ' 32 לפרוט').  גם נועם אישר בעדותו לפנינו כי קבל את תלושי השכר "לא, לא הסתכלתי על תלושי השכר, לבסוף כן ביקשתי, קיבלתי אותם בחלקים בחתיכות וחלקי אבל סיפור אחר" (ש' 35-37, עמ' 41 לפרט').
83. גם מר פרדילנדר מסר בעדותו כי תלושי השכר נשלחו לו ע"י דביר מהדוא"ל של החווה (ש' 29, עמ' 4 לפרוט'). התובעים אף צירפו לראיותיהם תלושי שכר של עובדים אחרים (נספח ו' לתצהיר דביר), כך שלא מתקבל על הדעת כי תלושי שכר של עובדים אחרים היו ברשותו של דביר, והוא אשר העבירם לעובדים, שעה שתלושי שכרו לא התקבלו אצלו.  לא נעלם מעינינו שתלושי השכר של התובעים, שצורפו לכתבי התביעה ולתצהיריהם, הופקו ביום 02/02/2020.  עם זאת, מקובלת עלינו טענת הנתבעים לפיה אלה הופקו בשנית לדרישת התובעים, אשר ביקשו לקבל העתק לאחר שתלושי השכר אבדו להם (סעיפים 61 לכתבי ההגנה).
84. באשר לאותנטיות תלושי השכר של דביר - הוכח כי עד לשנת 2016, תלושי השכר שיקפו את השכר ששולם לדביר בפועל. דביר אישר בעדותו לפנינו כי שולם לו שכר נטו בהתאם לתלושי שכר, וגם כאשר נוכה סך של 500 ₪ בעבור חלקו בפנסיה, הרי שזה היה בהסכמתו (עמ' 18 לפרוט').  על כן, החלטנו לאמץ את השכר המדווח בתלושי השכר עד וכולל חודש 12/2015.  ונבהיר.
85. ראשית כל, שוכנענו כי רכיב השכר שדווח בגין נסיעות, הינו רכיב פיקטיבי מאחר ואין חולק כי דביר ומשפחתו התגוררו בחווה והוא לא נזקק לנסיעות. זאת ועוד, וכפי שיפורט בהמשך, לא שוכנענו כי מדובר ברכיב הבראה אשר נרשם בשגגה כנסיעות כנטען על ידי הנתבעים, ועל כן רכיב זה מהווה חלק בלתי נפרד משכרו של דביר.
86. שנית, אנו דוחים את טענת דביר לפיה כי יש להעמיד את שכרו ע"ס של 11,500 ₪ ברוטו גם בעבור התקופה שקדמה לשנת 2016. הטענה ולפיה שולם לו בתחילת תקופת העסקתו סך של 10,000 ₪ נטו, ובשנת 2014 ועד סיום העסקתו סך של - 9,500 ₪ נטו (סעיפים 7-8 לתביעה, סעיף 6 לתצהיר), עומדת בסתירה לעדותו ולפיה "ההסכם זה השכר שאני מקבל, השכר שאני מקבל...שיש בתלושים" (ש' 21-24, עמ' 19 לפרוט'), ולהודאתו כי קבל את שכרו נטו בהתאם לתלוש "הנטו בתלושים לפעמים שולם ולפעמים הלנת שכר הייתה של 3 חודשים אחרי, חודשיים אחרי...בסופו של יום השכר שולם כן, אבל חלק ממנו נגרע לי לטובת סוציאליות שלא שולמו לי" (ש' 15-20, עמ' 18 לפרוט').  זאת ועוד, דביר העיד כי הסך של 2,500 ₪ אותם קיבל במזומן מהווה העלאה בשכר "הוא בפירוש שולם לי העלאה בשכר של 2,500 שקל" (ש' 5 והלאה בעמ' 18 לפרוט' .  משמע - שכרו של דביר לפני אותו העלאה עמד ע"ס של 7,000 ₪ נטו, כפי שצוין בתלושי השכר.
87. למעלה מהנדרש נציין כי במסגרת התחשיבים שערך דביר לחלק מרכיבי התביעה, לרבות עבור קרן השתלמות, הפקדות פנסיה ותוספת וותק, אימץ דביר את השכר המופיע בתלוש השכר עד וכולל חודש 12/2015. תחשיבים אלה, אינם עומדים בקנה אחד עם טענתו לפיה כי עד לחודש 12/2015 שכרו עמד ע"ס של 9,500 ₪ נטו, סכום העולה על סכומי הברוטו בתלושי השכר שהופקו עד 12/2015.  על אחת כמה וכמה, כאשר לא עלתה בפיו טענה לפיקטיביות תלושי השכר או תשלומים שלא דווחו במסגרת תלושי השכר עד וכולל חודש 12/2015.
88. באשר לסך של 2,500 ₪ שקבל דביר במזומן החל משנת 2016 - לאחר שבחנו בכובד ראש את טענות הצדדים ועדויותיהם ועיינו בכלל הראיות שבתיק, שוכנענו כי דביר עמד בנטל והוכיח כי מדובר בסכום שהינו חלק משכרו. וננמק.
89. ראשית, נתנו אימון בגרסתו העקבית והקוהרנטית של דביר ולפיה, בתחילת שנת 2016 סוכם בין הצדדים כי יקבל העלאה בסך 2,500 ₪ במזומן וב-"בשחור" , וזאת לבקשת הנתבע (סעיף 69 לתצהירו), וכי לא מדובר בהלוואה שהעמידה לו החווה מכספי ההשקעה שהעביר ע"ס של 96,000 ₪ (סעיפים 73, 80 לתצהירו). בעדותו דביר מסר: "ליאור אמר טייק איט או ליב איט , אתה יכול לקחת את זה כסף שחור, אמרתי לו שאני צריך לפרנס את המשפחה שלי ואני אקח את זה, זה חלק מהשכר שלי, זה העלאת השכר שלי" (ש' 35-37, עמ' 17 לפרוט').
90. הסבריו של דביר כי לא מדובר בהלוואה שהעמידה לו החווה מכספי ההשקעה שהוא עצמו העביר לחווה מקובלים עלינו וכלשונו "למה שהנתבעת תחזיר לי בתשלומים , מה אני בנק? הבן-אדם...אני הייתי... הוא בפירוש שולם לי העלאה בשכר של 2,500 שקל והוא אמר לי טייק איט או ליב איט ואני צריך יש לי 3 ילדים לגדל ורביעי בדרך ולקחתי את הכסף, לא הוזכר לא הלוואה ולא 96,000 שקלים" (ש' 4-7, עמ' 18 לפרוט', ר' גם ש' 16-17, בעמ' 21 לפרוט').
91. הודאת הנתבע לפיה דביר פנה אליו בבקשה לקבל העלאה בשכר (סעיף 35 לתצהיר הנתבע, עדות הנתבע בש' 12-15 , בעמ' 27 לפרוט'), וכי בקשת דביר האמורה נדחתה על ידי הנתבע אשר הסכים לבקשה חלופית של דביר לקבל הלוואה מכספי ההשקעה; מהווה לטעמנו טענת הודאה והדחה שכלל לא הוכחה. הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו את גרסתם הן ביחס להעמדת ההלוואה או החזרת ההשקעה, והן ביחס למועד תחילת העברת הסך של 2,500 ₪ לדביר; טענות שבמישור העובדתי טעונות ראיות ותימוכין אובייקטיביים שהנתבעים לא הניחו בפנינו.  הנתבעים לא הגישו מסמך בכתב או הסכם הלוואה המעיד על העמדת הלוואה לדביר כנטען, פרטי, תנאי ותקופת אותה הלוואה.  סכום ההלוואה אף לא בא לידי ביטוי או תיעוד בתלושי השכר.  הנתבעים אף לא הניחו הסבר סביר למחדלים אלה (עדות הנתבע בש' 1-9, עמ' 27, ש' 21-28, עמ' 28, ש' 3, ש' 14-15, עמ' 29 לפרוט').
92. שנית, הצדדים אינם חלוקים כי הפגישה בה סכמו על תשלום 2,500 ₪ לדביר התקיימה בביתו של מר עומר פרידמן (להלן - מר פרידמן) ובה נכחו דביר, הנתבע, מר גיא ומר פרידמן. מר גיא מסר בתצהירו כי דביר ביקש העלאה ע"ס של 2,500 ₪ ונדחה על ידי הנתבע, ועל כן דביר ביקש שהחווה תעמיד לו הלוואה מכספי השקעתו (סעיפים 11-14 לתצהיר מר גיא), והנתבע סירב, אך דביר המשיך להפעיל עליו לחץ והנתבע ניאות לבקשתו להעביר לו סך של 2,500 ₪ מדי חודש כהלוואה (סעיפים 15-16 לתצהיר מר גיא), תוך שמר גיא מצהיר "זאת, אני יודע מליאור שסיפר לי על כך בזמן אמת ולאורך כל התקופה שמסוף חודש 2016" (סעיף 16 לתצהירו).  אם כן, לגרסת מר גיא, באותה פגישה לא הגיעו הצדדים להסכמות באשר לתשלום סך של 2,500 ₪, אלא הדבר סוכם לאחר מכן, ועל ההסכמות ידע מר גיא מהנתבע.  גרסה זו עומדת בסתירה לגרסת הנתבע בעדותו לפיה מר גיא ומר פרידמן היו עדים לכך שדביר ביקש שהחווה תלווה לו 10,000 ₪ מדי 4 חודשים מכספי השקעתו, וכפי שמסר:

"ת:                 ואז הוא אמר לי, ואז הוא אמר לי, תשלם לי, תחזיר לי 2,500 שקל,