"הכללים בדבר הרמת המסך, מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה, בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה, ובקשר למעמדם המיוחד של עובדי החברה, כנושיה. הפסיקה הדגישה את הקרבה המיוחדת בין העובד למעסיק היוצרת אחריות מוגברת".
- זאת ועוד, בית הדין מוסמך להורות על הרמת מסך חלקית להבדל ממלאה, במקרים המתאימים, "בהתאם לכך, גם הרמת מסך חלקית מצריכה הפעלת שיקול דעת פרטני ובחינת קיומה של תשתית ראייתית ומשפטית המצדיקה עצם עריכתה של הרמת מסך בכלל (שהרי גם הרמת מסך חלקית מהווה חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ), ובהיקף זה (להבדיל מהיקף מלא) בפרט. ככלל, השימוש בהרמת מסך חלקית אמור להיעשות באופן מידתי, קרי יעשה שימוש בדוקטרינה זו מקום בו הונחה תשתית המצדיקה הרמת מסך אך זו אינה מצדיקה הרמת מסך מלאה. למען החידוד, ועל דרך ההיפוך יש להיזהר מפני שימוש בדוקטרינה זו מקום בו הנסיבות כלל אינן מגלות עילה להרמת מסך בהיקף כלשהו או במקרה בו מונחת עילה המצדיקה הרמת מסך מלאה" [ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ - אלעד סטפנסקי, מיום 17/03/2020, להלן - עניין סטפנסקי].
- אשר להכרעתנו - לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות וכלל החומר אשר בתיק, ובראי הדין החל לפיו "נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד" (עניין מיארה), ותוך נקיטת מידת הזהירות הנדרשת, נחה דעתנו כי בנסיבות העניין, נכון וצודק להורות על הרמת מסך חלקית, זאת מאחר והתובעים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת המצדיקה מתן תרופה קיצונית של הרמת מסך ההתאגדות ביחס לכל רכיבי התביעות, כפי שיפורט להלן.
- באשר לטענה לפיה הנתבע הינו הבעלים היחיד של החווה ומייסדה, הרוח החיה ומקבל ההחלטות - שוכנענו כי טענה זו אינה מצדיקה, כשלעצמה, הרמת מסך ההתאגדות והחרגת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החווה "שהרי סממנים אלה מאפיינים חברת מעטים הפועלת באמצעות בעליה ומנהלה בכשירותו כאורגן של החברה" [ע"ע (ארצי) 39047-11-22 בטון נבאלי בע"מ - סוויטי נאפז, מיום 20/06/2023, (להלן - עניין נאפז). זאת ועוד, "אחריות לניהול החברות, כשלעצמה, אינה עילה להרמת מסך ההתאגדות, שכן מטבע הדברים חברה חייבת להיות מנוהלת על ידי אורגנים, כשלעתים הגורם המנהל הוא בעל המניות" [ע"ע (ארצי) 1774-09-16 אמנון פורת - גבריאל אואקנין, מיום 26/05/2021].
- באשר לטענה בדבר היעדר יכולת כלכלית של החווה - התובעים לא הוכיחו כי החווה נעדרת יכולת כלכלית. גרסת הנתבע לפיה החווה פעילה, מעסיקה עובדים וכוללת 430-440 ראש בקר, ציוד ורכבים (עדותו: ש' 9-18, ש' 36 עמ' 2, ש' 1 עמ' 3 לפרוט') לא התערערה. בנוסף, גרסת הנתבעים לפיה מדובר בחווה המשתרעת על שטח של כ- 14,000 דונם, אשר נרכשו ממנהל מקרקעי ישראל, אף לא התערערה (ר' סעיפים 7 ו- 18 לכתבי ההגנה). לא ייחסנו משקל לפניית הנתבע ללשכה לסיוע משפטי במסגרת ההליך דנא, או לעובדה שבסופו של יום הוא לא קיבל ייצוג מטעם הלשכה, שכן עסקינן בבחינת מצבה הכלכלי של החווה ולאו דווקא של הנתבע. דחיית בקשתו של הנתבע לסיוע משפטי, מעידה כי אינו ייתכן ואינו נעדר יכולת כלכלית דווקא. להשלמת התמונה נציין כי גם אם החווה שרויה בקשיים כלכליים, הרי "אין די בכישלונה העסקי של חברה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות בינה לבין בעלי מניותיה וכי לא בכל מקרה העסקת עובד על ידי חברה שנקלעה לקשיים, ובדיעבד לא עמדה בהתחייבויותיה, תביא להרמת מסך ההתאגדות, וכל מקרה יבחן לגופו" [ע"ע (ארצי) 32995-02-16 פלוני - אלמוני, מיום 14/09/2017, וגם ע"ע (ארצי) 54810-11-12 טליה שגב - סילביה לוי, מיום 16/04/2020].
- באשר לטענה כי לא קיימת הפרדה בין הנתבע לבין החווה - מלבד הטענה כי הנתבע נטל את דמי הרצינות לכיסו הפרטי ואלה לא תועדו בספרי החווה, טענה שאין להמעיט מערכה, התובעים לא הצביעו ולא הוכיחו התנהלות ללא הפרדה בין הנתבע לחווה. על כן שוכנענו כי אין די בטענה זו על מנת להצדיק תרופה קיצונית בדבר הרמת מסך ההתאגדות.
- באשר לטענה בדבר הימנעות מאי תשלום זכויות סוציאליות מכוח צו ההרחבה והפרשות בגין פנסיה - מושכלות יסוד כי "לא די בעצם הפרת חוקי העבודה השונים ובעצם הנפקתם של תלושי שכר פיקטיביים על מנת להוות עילה להרמת מסך" [ע"ע (ארצי) 24256-06-17 מנרב הנדסה ובניין בע"מ - GOITOM TWELDE , מיום 09/06/2020, וגם ע"ע (ארצי) 53252-10-22 יעקב פרץ - דביר אזרק, מיום 30/10/2023].
- לא שוכנעו כי עצם אי תשלום זכויות בהתאם לצווי הרחבה מצדיק הרמת מסך ההתאגדות. טענת הנתבע כי פעל בהתאם לייעוץ משפטי שקבל מקובלת עלינו, ועל כן לא ניתן לייחס לו כוונה מודעת לניצול ופגיעה בתובעים ובזכויות המגיעות להם על פי דין. זאת ועוד, הוכח כי העובדים, לרבות התובעים, קבלו שכר מלא (ללא זכויות סוציאליות) לאורך תקופת העסקתם (אף שהולן בתקופת העסקתם האחרונה - עדות מר פרדילנדר בש' 33 עמ' 4, עדות דביר ש' 16-20, עמ' 18 לפרוט'), לרבות בתקופה שבה יצאו לחופשות (עדות דביר בש' 10, עמ' 28.,עדות נועם בש' 38-39, עמ' 46 לפרוט').
- זאת ועוד, טענות דומות כגון דנן הועלו בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מADMARIAM GAVR NEGOUSE- (מיום 13/11/2016) ובית הדין הארצי קבע "עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה - קביעות שיפות גם בענייננו.
- נבהיר כי לא נעלמה מעינינו עדות הנתבע לפיה נדרש לשעבד את ביתו הפרטי לכיסוי חובות החווה (ש' 11-12 עמ' 3 לפרוט'), דבר שיש בו להעיד כביכול על ערבוב נכסים. חרף האמור, שוכנענו כי עובדה זו אין בה כדי להקים תשתית ראויה לחריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ביתר שאת שעה שלא נטען או הוכח כי מדובר בכסות להונות את התובעים או להבריח נכסי החווה. מדובר בהזרמת כספים נטענת מכיסו הפרטי של הנתבע, על מנת לשפר את מצבה הכלכלי של החווה שאינה יכולה לעמוד לו לרועץ (עניין נאפז שלעיל).
- לא כך הם פני הדברים ביחס לאי ביצוע הפקדה לקופת פנסיה וננמק. בעניין סטפנסקי לעיל נפק כי "נקודת המוצא היא כי שליחת היד בכספים שיועדו להפקדה עבור בטחון פנסיוני לעובד עשויה להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק. אולם נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום, כשיש ליתן משקל גם למכלול נסיבות הענין.".
- לאחר עיון בטענות הצדדים, העדויות וכלל הראיות, שוכנעו כי בנסיבות העניין, שלא מדובר בטעות או שגגה כנטען בכתבי ההגנה, אלא בהתנהלות סיסטמטית בדבר אי הפרשות לקופת פנסיה ביחס לכלל עובדי החווה, ולא רק ביחס לתובעי (ר' תלושי שכר של עובדים אחרים בנספח ו' לתצהיר דביר). הסבריו של הנתבע באשר להתנהלות הנתבעת לא הניחו את דעתנו, ולא שוכנענו כי הנתבע פעל בהתאם לבקשות העובדים, ולא מתוך מודעות להפסקת תשלומים שהחווה חייבת בהם ללא דיחוי (עדות הנתבע בש' 22-25 עמ' 15, ש' 1-23 עמ' 16 ש' 4 עמ' 17 לפרוט'). זאת אף זאת, הוכח כי הנתבע היה מודע למחדלים אלה ולא נקט מאומה על אף קבלת התראות מקופת הפנסיה (עדות הנתבע בש' 32 עמ' 11 לפרוט').
- הוכח כי בחודש 03/2015 הפסיקה הנתבעת להפקיד כספים לקופת התגמולים בגין פנסיה ופיצויים ביחס לדביר, וכי כלל לא הפקידה עבור תקופת העסקתו השנייה של נועם וזאת כמפורט לעיל. טענות הנתבעים באשר לסיבת הפסקת ההפקדות לא הניחו את דעתנו ובית הדין רואה בחומרה רבה הותרת התובעים ללא כיסוי ביטוחי או פנסיוני למשך למעלה מ- 4 שנים. זאת ועוד, הוכח כי התובעים פנו לנתבע על מנת לתקן את מחדליו ולפעול להפקדת הכספים המיועדים לקופת הפנסיה ונדחו בהלוך ושוב; לא בכדי הנתבע לא ידע להפריך טענות התובעים בעדותו לפנינו (ש' 31-38 עמ' 13, ש' 36-39 עמ' 14, ש' 8 עמ' 15 לפרוט', פניית דביר לנתבע בין השנים 2016-2019 כעולה נספח ד' לתצהירו). זאת ועוד, הוכח כי ביום 31/10/2019 העביר דביר העתק תעודת זהות לנתבע לבקשתו (נספח ד' לתצהיר דביר) והנתבע לא נקט במאומה, כך גם עולה מפניות הסוכנות של דביר ביום 30/09/2020 לנתבע או למי מטעמו על מנת להפקיד את הכספים המיועדים לקופה (נספח ג' לתצהיר דביר) אך לשווא. רק לאחר שהתובעים נאלצו לנקוט בהליך משפטי נאותו הנתבעים להעביר את הכספים המיועדים לפנסיה (ר' גם ש' 14-23 עמ' 4, עמ' 5 לתמלול שיחה בין נועם והנתבע, נספח יג' לתצהיר נועם, נספח יט' לתצהיר דביר).
- אם כן, הנתבע, במודע ומכוון, נמנע מהפקדת כספים או העברת הכספים לתובעים ומכאן שיש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו ביחד ולחוד עם הנתבעת בגין הרכיב הנתבע עבור פנסיה, אשר התקבל, כמפורט לעיל, ביחס לתביעתו של נועם בלבד.
לסיכום
- אשר על כן, תביעות התובעים מתקבלות בחלקן, כדלקמן:
דביר - על הנתבעת 1 לשלם לדביר את הסכומים הבאים:
- פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, בסך של 5,000 ₪.
- פיצויי פיטורים, בסך של 55,079 ₪.
- פדיון חופשה שנתית, בסך של 34,270 ₪.
- דמי הבראה, בסך של 28,596 ₪.
- דמי כלכלה, בסך של 8,137 ₪.
- תוספת וותק, בסך של 39,685 ₪.
- תוספת משפחה, בסך של 1,145 ₪.
- משכורת י"ג, בסך של 69,154 ₪.
- פיצוי בגין העדר הפרשה לקרן השתלמות, בסך של 24,353 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום, ויישאו הפרשי הצמדה כדין, החל מיום 01/11/2019 ועד למועד התשלום המלא בפועל.