לגבי היומנים, ביומנים הכל היה רשום.
לשאלת בית הדין אם פרה לא מרגישה טוב איפה מטלפים בה, אני משיב שאוספים אותה, תופסים אותה, בכל תא שטח יש מכלאות, במכלאה יש מתקן שנקרא תפס בקר, ומטפלים בה.
התובע 1: לא בכל שטח יש מקום לטפל בפרות.
לשאלת בית הדין האם העבודה מתבצעת באזור המגורים, אני משיב חד משמעית. מרכז החווה זה המקום שבו היו המגורים, גם בית המלאכה, המכלאות, ששם מטפלים בחיות ומחסנים, וגם יושבים במשרד לשים את הנתונים בתוכנה של המחשב. יש עבודה שנעשית טיפולים בכלים, דיר הכבשים, כל הכנת המזון לעדר מתבצעת שם. רוב היום העבודה בחווה נעשית במרכז החווה" (ש' 12-25, עמ' 6 לפרוט', ר' גם עדותו של דביר: ש' 36-39, עמ' 31, ש' 1-2, עמ' 32 לפרוט').
- הנתבע גם הוסיף בדיון המוקדם את הדברים הבאים:
"לשאלת בית הדין האם יש בית מלאכה במרכז החווה, אני משיב שכן.
לשאלת בית הדין האם החיסונים והטיפול בחיות מתבצע בחווה, אני משיב שכן.
חיסון לא מתבצע כל יום, כל חיסון מתבצע פעם בשנה. זה דבר מהותי.
לשאלת בית הדין אני משיב שהמשרדים הם במרכז החווה. אבל 90% מהעבודה מתבצעת מחוץ למרכז החווה. התוסף מזון נמצא במרכז הלוגיסטי ולוקח להכין אותו שלושה ימים. חומר שנקרא תחמיץ, כל המזון נמצא מסביב לחווה בשטחים, מסביב למרכז הלוגיסטי. כל חלקה היא בסביבות 1000 דונם, מסביב לחווה יש תפס בקר, בחווה יש שלושה אזורים כאלה שאפשר להביא את הבקר ולטפל בהם. הטיפול הוא מסביב. המזון שנמצא בחווה הוא מגיע על ידי משאית" (ש' 27-29 עמ' 6, ש' 1-6 עמ' 7 לפרוט', וגם ר' דוח האיכון שצורף כנספח 17 לתצהיר הנתבע).
- בעניין אריה שחר שלעיל, במסגרתו נדון עניינם של רכזי ביטחון שוטף צבאי אשר נדרשו להימצא מרבית שעות היממה ביישוב בו הועסקו והתגוררו; נפסק כי "תפקידם של המערערים - שעניינו כאמור בביטחון שוטף ובהימצאות מתמדת בגזרה עליה הם מופקדים - מתאפיין בחוסר יכולת לתכנן את מלוא שעות ומסגרת העבודה, שכן חלקים לא מבוטלים ממנה נגזרים מצרכים מבצעיים משתנים. כך, ולמשל, אין ולא יכול להיות ספק שלא ניתן להפסיק את עבודתם של המערערים ביום נתון, בעודם עוסקים בפעילות מבצעית למשל, רק משום ששעות עבודתם חרגו מהמוסכם או מגבולות החוק. בית הדין האזורי התרשם לפיכך כי תפקידם של המערערים הלכה למעשה אינו מאפשר התווית מסגרת שעות ברורה. זאת, יש לציין, לא משום שכך בחרו הצדדים, למשל על מנת לאפשר למערערים גמישות מרבית וכדי לאפשר להם בעלות על עסק נוסף, אלא מאחר שכך הכתיבו צרכי העבודה ומאפייניה הייחודיים (השוו: עניין חן)". בדומה לעניין הנ"ל, בעדותו לפנינו נועם אישר כי סדר העבודה נקבע על ידו אלא שלטעמו זה לא אומר שהוא יכול לבחור מתי לעבוד (ש' 32-33 עמ' 39לפרוט'), ואילו דביר אישר כי לא ניתן להפריד בין שעות העבודה לבין שעות הפנאי, וכך מסר בעדותו:
"ש: תגיד לי בבקשה זה נכון שבגלל אופי העבודה אי אפשר להפריד בין שעות עבודה לשעות נוספות לימי חג זה אופי העבודה שידעת מראש על מה אתה הולך?