זאת ועוד, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח גמירות דעת ומסוימות ולו אף בהתנהגות הנתבע שממנה ניתן ללמוד באופן סביר בהתאם למבחנים האובייקטיבים שפורטו לעיל, כי היתה זו הסכמה משותפת של הצדדים כי ינהגו בהתאם להסכם מיום 01.01.2020 או כי התובע והנתבע ינהגו כשותפים החל מיום 01.01.2020 או ה- 07.01.2020 כטענת התובע, וכי אכן כך נהגו בפועל.
כל שהוכח בפניי כי היתה כוונת רצונות של שני הצדדים לבחון אפשרות עתידית של כניסת התובע כשותף בחברה, מבלי שהוסכמו התנאים הרלוונטיים לצורך כך, ואשר היה על הצדדים להסכים עליהם לאחר שיצלחו את תקופת הניסיון, אשר במהלכה סוכם כי התובע יקבל תמורה חודשית של 14,000 ₪ כנגד חשבונית מס בהיותו פרילנסר ולא שכיר של מי מהנתבעים.
אשר על כן, אין במתווה הנטען על ידי התובע כלשונו ב"הסכם מיום 01.01.2020", כדי להוות הסכם מחייב בין התובע לבין הנתבעים או מי מהם.
בנוסף, לא הוכחה בפניי קיומה של שותפות בין הצדדים ולפיכך אין מקום לדון כטענת התובע ב"פירוק השותפות", אשר ממילא לא היתה קיימת.
- אוסיף כי עדותו של התובע הינה בבחינת עדות בעל דין יחידה ללא סיוע ולנוכח המפורט לעיל בהרחבה לא מצאתי אותה קוהרנטית, סדורה ואמינה בנושאים המהותיים המצויים בליבת תביעתו.
אין בכוונתי לבחון כטענת התובע האם עדותו של הנתבע מהימנה יותר או פחות מעדותו של התובע, שכן נטל הראיה והשכנוע מוטלים על התובע ודי בכך שלא מצאתי את עדותו של התובע סדורה, קוהרנטית ומהימנה עליי בנושאים המצויים בליבת תביעתו, כמפורט לעיל.
בנוסף, אין בהסכמת התובע להיבדק בפוליגרף כעצת המותב הקודם שישב בדין, כדי לסייע בידי התובע ולהעלות את קרנו ומוטב כי הדבר לא היה מועלה במסגרת סיכומי התביעה.
- לפיכך, הינני דוחה את הסעד הנתבע על ידי התובע לפיצויו בסך של 180,000 ₪ .
טענת חוסר תום הלב ופיצוי בגין "עגמת הנפש"
- בהתאם לפסיקה "מאחר שעיקרון תום הלב פועל בתוך גבולותיהם של שלושת האינטרסים המוגנים על ידי דיני החוזים: אינטרס ההסתמכות, אינטרס הציפייה ואינטרס ההשבה (ראו דברי השופט מ׳ אלון בע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ״ד לח(2) 237, 263 (1984)). אדם שלא יצר הסתמכות או ציפייה לגיטימית אצל חברו ולא תפס אחיזה בשום נכס השייך לחברו במסגרת יחסים חוזיים או על רקע של משא-ומתן בין השניים - לא יחוב לחברו דבר מכוחו של עיקרון תום הלב (ראו שם) "- ראו ע"א 7/24 משה לוי נ' נכסי מלכת שבא [פורסם בנבו] (מיום 23.11.2025).
בהיקש לענייננו, אינני סבורה כי בנסיבות מקרה דנא, התקיימו האינטרסים המוגנים על ידי דיני החוזים, וכי על הנתבעים לחוב כלפי התובע מכוח עקרון תום הלב.
- בנוסף, לא הוכח בפניי כי הנתבע פעל בחוסר תום לב כלפי התובע בעת ניהול מו"מ לכריתת ההסכם מיום 01.01.2020, אשר כאמור לא היתה בנוגע אליו גמירות דעת והסכמה של שני הצדדים, ואף לא הוכחה התנהלות חסרת תום לב במהלך תקופת הניסיון או תקופת ההרצה כלשון התובע, כי אם התנהלות עסקית, אשר לא הוכיחה את עצמה והובילה לסיום ההתקשרות עם התובע בשל חוסר שביעות רצון מהתנהלותו, בהתאם לעדותם של הנתבע והעד מר דוד רינגל, וכן בשל בעיות תזרימיות של החברה, אליה נקלעה בעת מגפת הקורונה.
- בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 "במקרה שבו גרמה הפרת החוזה נזק שאינו ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".
במקרה דנא, לא מצאתי כי היה הסכם שהופר על ידי הנתבעים. בנוסף, בהתאם למגמה הרווחת בפסיקה, פיצוי בגין נזק לא ממוני בדיני החוזים אינו ניתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים חריגים "שבהם לנזק הכלכלי התלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד... הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה" ( ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 11.11.10).
- לפיכך, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התקיימו התנאים הנדרשים בחוק ובפסיקה לשם פיצויו בגין עגמת נפש ובוודאי שלא הוכחה התנהלות חסרת תום לב של הנתבע.
חוב כלפי התובע בסך של 28,110 ₪ עבור חודשים מרץ, אפריל ודצמבר 2020
- באשר לטענת התובע בדבר קיומו של חוב החברה כלפיו בסך של 28,110 ₪ בגין יתרת הסכומים שלא שולמו לו בעבור חודש מרץ 2020 סך של 4,760 ₪, בעבור חודש אפריל 2020 סך של 9,350 ₪ ובעבור חודש דצמבר 2020 סך של 14,000 ₪, אקדים ואומר כי יש בידי לקבל את הטענה, כפי שאפרט להלן.
- הנטל על הנתבעים להוכיח כי היתה הסכמה בין הצדדים שהתמורה החודשית תהא תלויה במספר שעות העבודה החודשיות וכי ישולם לתובע תשלום חלקי בחודשים מרץ ואפריל 2020 תוך ויתורו של התובע על יתרת התמורה, והנתבעים לא עמדו בנטל זה.
- נהפוך הוא, הוכח בפניי כי התמורה החודשית, שהוסכמה בין הצדדים, הינה בסך של 14,000 ₪ כנגד חשבונית מס שתופק על ידי התובע וכי התמורה הינה גלובלית ולא תלוית שעות או ימי עבודה. הראיה, הגם כי התובע לא עבד באופן מלא בחודשים אוקטובר ונובמבר 2020, עדיין שולמה לו מלוא התמורה בהתאם לחשבוניות 105 ו- 106. הנתבע בחקירתו הנגדית בעמ' 58 לתמלול ש' 16-25 מודה כי שילם לתובע תמורה מלאה בחודשים אוקטובר ונובמבר 2020, הגם כי בחודש אוקטובר לא עבדו כלל לטענתו.
- אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי התובע הוא שבחר לרשום את סכום התמורה החלקי על חשבוניות חודשי מרץ ואפריל 2020 ומשלא דרש לאחר מכן את השלמת הסכום בחודשים העוקבים, יש לראות בכך הסכמה לתשלום חלקי וויתור על יתרת התמורה.
על הנתבעים הנטל להוכיח כי התובע הסכים לוותר על קבלת חלק מהתמורה החודשית ועל כך לא הובאה כל אסמכתא המניחה את הדעת.