דוגמאות:
- זיהוי אדם המצוי במקום, בזמן ובנסיבות שניתן להסיק מהם שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה.
- זיהוי מעורבים או עדים לשם זימון עתידי לבירור / חקירה.
- אדם מסרב להוראות שוטר כדין ונדרש לתעד את המפגש ולשם כך נדרשים פרטים המופיעים בתעודת הזהות.
- העותרים טוענים, כי בפסק הדין בעניין טבקה נקבע כי על הנוהל לכלול קריטריונים אובייקטיביים וברורים להפעלת הסמכות לפי סעיף 2 לחוק; וכי בניגוד לכך, אמת המידה שנקבעה בסעיף 4א(5) לנוהל - "חשש" - סובייקטיבית ומעורפלת. העותרים מדגישים, כי הדוגמה הראשונה המוצגת במסגרת הסעיף הנדון ממחישה את הסיכון, שפסק הדין בעניין טבקה ביקש למנוע, להפעלת הסמכות הנדונה באופן שרירותי ומפלה; כי הדוגמא השנייה מבטאת ניסיון "לעקוף" את הוראות חוק המעצרים בעניין עיכוב חשוד או עד; וכי המקרה המתואר בדוגמא השלישית כבר מוסדר בהוראות חוק ספציפיות, כך שאין להסדירו באמצעות הסמכות הכללית שבסעיף 2 לחוק תעודת זהות.
- מנגד, המשיבה טוענת כי סעיף 4א(5) לנוהל תואם לחלוטין את העקרונות שנקבעו בעניין טבקה, שלפיהם, בין היתר, הפעלת הסמכות לפי סעיף 2 לחוק אינה מותנית בקיומו של "חשד סביר" לביצוע עבירה. המשיבה מדגישה, כי הסעיף הנדון בנוהל מסדיר את הסמכות לדרוש הזדהות בנסיבות אשר נוגעות לגרעין הקשה של תפקידי המשטרה - שמירה על הסדר הציבורי, מניעת עבירות ותפיסת עבריינים. עוד נטען, כי הטענה שלפיה בהיעדר חשד סביר לביצוע עבירה אין למשטרה סמכות לדרוש הזדהות, היא ניסיון לערער על ההלכה שנקבעה בעניין טבקה; וכי קבלת טענה זו תפגע קשות בעבודת המשטרה, שכן הדרישה מאדם להזדהות בהינתן חשש לביצוע עבירה היא כלי חיוני, בסיסי ומידתי בארגז הכלים המשטרתי. המשיבה מוסיפה, כי הסמכויות הקבועות בסעיפי חוק המעצרים, שעניינם עיכוב חשוד או עד, "רחבות הרבה מעבר" לסמכות לדרוש הזדהות, כך שסעיפים אלו אינם יוצרים "הסדר שלילי" בענייננו.
סעיף 4א(5) לנוהל - דיון והכרעה
- כאמור, העתירה שלפנינו עניינה בנוהל של המשיבה בעניין סמכויותיה לפי סעיף 2 לחוק תעודת זהות; אשוב אפוא ואעמידו לנגד עינינו:
החזקת תעודת זהות והצגתה
- תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.
אמנם, כמפורט לעיל, בעניין טבקה נפסק כי סעיף 2 לחוק מסמיך, כשלעצמו, את הגורמים המנויים בו - ובהם המשטרה - לדרוש מאדם להזדהות באמצעות תעודת זהות. עם זאת, אין משמעות הדבר כי סעיף החוק הנדון מסמיך גורמים אלו לדרוש מאדם להציג תעודת זהות בכל מערכת נסיבות שהיא. השאלה באילו מקרים רשאים אותם גורמים להפעיל את הסמכות הנדונה כרוכה, אפוא, בפרשנות סעיף 2 לחוק (ראו: עניין טבקה, פס' 19). כנקודת מוצא לפרשנותנו את סעיף זה ניצבות קביעות פסק הדין בעניין טבקה, שם נקבע כאמור, בין היתר, כי "הדרישה כי אדם יזדהה בפני שוטר באמצעות תעודת זהות, עשויה להוביל לפגיעה ממשית בזכות לכבוד האדם" (שם, פס' 21); ואף באה בגדר "עיכוב", כמשמעותו בחוק המעצרים, בשים לב להגבלת החירות הכרוכה בכך (שם, פס' 20; כן ראו: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - עיכוב, מעצר ושחרור), התשנ"ה-1995, ה"ח 2366 (להלן: הצעת חוק המעצרים), בעמ' 327).
- כאמור, סעיף 4א(5) לנוהל קובע, כי סעיף 2 לחוק מסמיך שוטר לדרוש מאדם להציג תעודת זהות, בהינתן "חשש" שאותו אדם ביצע, או עומד לבצע, עבירה; או בהינתן "חשש" שבוצעה עבירה ואותו אדם היה עד לה.
אם כן, עלינו להכריע בשאלה הפרשנית, אם אכן סעיף 2 לחוק תעודת זהות כולל את הסמכות האמורה בסעיף 4א(5) לנוהל; אקדים ואומר, כי אני סבורה שיש להשיב על כך בשלילה.
- כידוע, בשיטתנו המשפטית יש לפרש חוק בהתאם ללשונו ולתכליתו; על הפרשנות להיות אפשרית מבחינת לשון החקיקה ולהגשים באופן מיטבי את תכליתה (ראו, מני רבים: בג"ץ 7755/14 צלול - עמותה לאיכות הסביבה נ' הממונה על ענייני הנפט, פס' 9 [נבו] (28.12.2016)).
- אשר לרובד הלשוני, בהינתן קביעות פסק הדין בעניין טבקה, אני מוכנה להניח כי סעיף 2 לחוק תעודת זהות עשוי לשאת את המשמעות המיוחסת לו בסעיף 4א(5) לנוהל. עם זאת, סעיף 2 לחוק שותק ביחס לנסיבות שבהן תקום הסמכות המוקנית במסגרתו, וממילא לא עולה ממנו במפורש המשמעות המיוחסת לו בסעיף 4א(5) לנוהל.
לפיכך, נפנה להתחקות אחר תכליתו של סעיף 2 לחוק.