עיכוב חשוד לצורך בירור זהות ולצורך חקירה
- היה לשוטר [...] חשד כי אדם עבר עבירה או כי קיימת הסתברות גבוהה לכך שהוא עומד לעבור עבירה בהקדם, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו וכן רשאי הוא לעכבו כדי לחקור אותו או כדי לגבות את עדותו במקום הימצאו.
אם כן, במסגרת הצעת חוק המעצרים נקבע רף של "חשד" בלבד, לצורך בירור זהות של אדם שנחשד בביצוע עבירה בעבר; ורף של "הסתברות גבוהה" לביצוע עבירה "בהקדם", לצורך בירור זהות של אדם שיש חשד שיבצע עבירה בעתיד.
בהמשך לכך, במסגרת הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לקראת הכנת הצעת חוק המעצרים לקריאה שנייה ושלישית, נדונה בהרחבה שאלת הרף הנדרש להפעלת הסמכות המוקנית בסעיף החוק הנ"ל (ראו, למשל, פרוטוקול ישיבה 56 של ועדת החוקה, חוק המשפט, הכנסת ה-14 (4.3.1997), עמ' 22-10; פרוטוקול ישיבה 64 של ועדת החוקה, חוק המשפט, הכנסת ה-14 (18.3.1997) (להלן: פרוטוקול מיום 18.3.1997), עמ' 20-5). בין היתר, בדיונים אלו ציינו נציגי המשטרה כי הרף של "הסתברות גבוהה" מעורר קושי; והציעו לקבוע במקומו רף של "חשד סביר" (פרוטוקול מיום 18.3.1997, עמ' 20) - הצעה שהתקבלה בסופו של דבר.
- אם כן, הרף המפורש של "יסוד סביר לחשד", שנקבע לצורך הפעלת הסמכות לעכב חשוד או עד על מנת לדרוש ממנו להזדהות, משקף את נקודת האיזון שקבע המחוקק עבור מערכת נסיבות זו, בין הצורך לאפשר למשטרה למלא כהלכה את תפקידיה לבין הצורך להגן על זכויות הפרט. כמבואר לעיל, רף זה נקבע מתוך כובד ראש ושקילת העמדות הרלוונטיות, במסגרת הדיונים שהתקיימו בסוגיה זו במהלך הליך החקיקה, באופן שמחזק את המסקנה כי אין לאפשר "עקיפה" של אותו רף דרך פרשנות הסמכות הכללית שבסעיף 2 לחוק תעודת זהות.
- בניסיון להתגבר על הקושי האמור, המשיבה טוענת כי הסמכויות המוקנות לה בסעיפים 68-67 לחוק המעצרים "רחבות הרבה מעבר" לסמכות לדרוש הזדהות; וכי לפיכך, סעיפים אלו אינם יכולים לשמש בסיס למסקנה, כי הפעלת הסמכות לדרוש מאדם להזדהות, מכוח סעיף 2 לחוק, בנסיבות המפורטות בסעיף 4א(5) לנוהל, מותנית ב"יסוד סביר לחשד".
אין בידי לקבל טיעון זה.
- כמפורט לעיל, מערכת הנסיבות המתוארת בסעיפים 68-67 לחוק המעצרים זהה בעיקרה לזו המתוארת בסעיף 4א(5) לנוהל, ועניינה חשד כי בוצעה או עומדת להתבצע עבירה. לגבי מערכת נסיבות זו, סעיף 67 לחוק המעצרים קובע כי תקום סמכות ל"עיכוב חשוד במקום" לאחת משתי מטרות: "כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו", אך זאת בתנאי ש"היה לשוטר יסוד סביר לחשד". אם כן, לפי סעיף 67 לחוק המעצרים, הסמכות לעכב חשוד כדי לברר את זהותו ומענו - היא גם הסמכות הקבועה, בעיקרו של דבר, בסעיף 4א(5) לנוהל - מותנית, כשלעצמה, בקיומו של "יסוד סביר לחשד".
- ויודגש: מחוק המעצרים ומהליך חקיקתו ניכר כי המחוקק מתייחס לבירור זהות של אדם כמטרה עיקרית ומובחנת של "עיכוב".
ראשית, יצוין כי חוק המעצרים מגדיר "עיכוב" בתור "הגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית, הכל כאמור בפרק זה". אם כן, לכתחילה מגדיר המחוקק "עיכוב" בתור פעולה בעלת מטרות ספציפיות, אשר יפורטו בסעיפי פרק ג' לחוק המעצרים שעניינו "עיכוב", ובהם סעיפים 68-67 לחוק המעצרים. כמפורט לעיל, סעיפים אלו מגדירים "בירור זהות ומען" בתור אחת משתי המטרות של הסמכות לעכב חשוד או עד, וקובעים כי תנאי להפעלת סמכות זו - ביחס לכל אחת משתי המטרות - היא קיומו של "יסוד סביר לחשד".