כך אף בפרשת ילנה גניס (שם, שם):
ציווי ראשון הוא, שיכול ורשאי מחוקק ללוש במעשה-חקיקה כאוות-נפשו, והוא כל עוד נמשכים והולכים הליכי החקיקה. ואולם בצאתו של חוק מבית המאפה, לא עוד האופה יתן בו סימנים, ולא הנחתום יעיד על עיסתו. ההחלטה על-אודות תוקפו, תחום תחולתו ופירושו של החוק, לבית-המשפט ניתנה - לבית-המשפט ולא לאחר זולתו (ההדגשה במקור - מ' ח').
ראו עוד: רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין, פ"ד מח(3) 485, 501-500; בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 744-743; בג"ץ 5290/97 עזרא נ' השר לענייני דתות, פ"ד נא(5) 410, 420-419. יתר-על-כן: מיום לידתו טובל הוא החוק - עד לשפתו - בעיקרי יסוד ובדוקטרינות המרוות את שיטת המשפט, ובפרשו את החוק נותן בית-המשפט - על-פי החוקה - ביטוי שלם ומלא לאותם עיקרי יסוד ודוקטרינות. יש אומרים שאותם עיקרי יסוד ודוקטרינות הם חלק מן החומרה של בית-המשפט עצמו (ראו: ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 337, 357), ואולם בין כך ובין כך, תהליך פירושו של החוק בידי בית-המשפט יש בו לא מעט מן היצירה, הגם שאותה יצירה נושאת על מיצחה תווית של הצהרה.
כך הוא בפירושו של חוק. לא כך הוא בפירושו של חוזה.
- בשובנו עתה לענייננו נאמר, כי לדעתנו יש בה בהילכת אפרופים על בנותיה - מכל מקום, ככל שמוצגת היא לקורא אותה, לעורך הדין ולסטודנט למשפטים - שאיבת-יתר של דוקטרינות ועיקרי יסוד מתורת הפרשנות השליטה בפירושו של החוק החרות, ובהרקתן של דוקטרינות ועיקרי יסוד אלה מכלי פרשנות החקיקה אל כלי פרשנות החוזה. אלא שלא הרי פירושו של חוק כהרי פירושו של חוזה, ומעמדו של בית-המשפט בפירושו של חוזה אין הוא כמעמדו בפירושו של חוק. מכאן החשש לעיוות העלול להיגרם בפירושם של חוזים. העצה היעוצה היא, ששומה עלינו להיזהר ולהישמר שלא נערב מין בשאינו מינו וּכְדַי מהומה ומבוכה.
ומן הכלל אל הפרט
- ענייננו הוא פירושו של חוזה אשר נכרת בין המדינה לבין אירגון מגדלי הירקות (המגדלים), והשאלה הנשאלת היא אם אותו חוזה מורה אותנו כגירסת המדינה - כי אין היא חייבת דבר למגדלים - או אם מורה הוא אותנו כגירסת המגדלים - כי זכאים הם לפיצוי על-פי החוזה. קראתי את המיסמכים שנאספו אל תיק בית-המשפט. קראתי והתעמקתי, במיוחד, בחוות-הדעת שכתבו חברַיי, ואחרי כל אלה היגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לי שאצרף דעתי לחוות-דעתו של המישנה לנשיא (בדימ') מצא בהליך הערעור. השופט מצא התמודד באריכות עם פירושו של החוזה (בפיסקה 3 ואילך לחוות-דעתו), ואני אענה אמן אחרי עיקרי דבריו. ומתוך שפטור בלא כלום אי אפשר, אוסיף גם מעַט משלי.
- שנים לא מעטות שרר בישראל מישטר של מיכסות בענפי חקלאות שונים. התקדמות הטכנולוגיה הביאה לעודף של כמות ייצור על כמות הצריכה, וכדי לווסת את תהליכי השוק ושלא להביא להתמוטטות החקלאים והחקלאות, הנהיגה המדינה מישטר של מיכסות. מישטר המיכסות, בענפים אלה ואחרים, בא לא אחת לפני בית-משפט זה, ובית-המשפט פסק את פסוקו, פעם לכאן ופעם לכאן. פתיחת השוק ליבוא מוצרי חקלאות ללא הגבלה מתחומי הרשות הפלסטינאית (הרשות או הרשות הפלסטינאית) טרפה את קלפי מישטר המיכסות בנושא החקלאות. היבוא החופשי של מוצרי חקלאות מן הרשות שמט, בעצם, את הקרקע מתחתיו של מישטר המיכסות - מישטר שכבר קודם לכן עלו מחשבות לבטלו - והמדינה הסיקה את המסקנה האחת והיחידה שיכלה להסיק, קרא: לבטל את מישטר המיכסות. וכך הווה. זה היה הרקע לחתימתו של הסכם הפיצוי שנכרת בין המדינה לבין המגדלים, והסכם זה - ביתר דיוק: סעיף 5 שבו - הוא העומד לפנינו לפירושו.
- וכך מורנו סעיף 5 להסכם:
- פיצוי נוסף בגין ביטול מכסות כתוצאה מחשיפת גידולי מכסה לאוטונומיה
א. משרד החקלאות יגיש לועדת שרים לכלכלה עד 15 לדצמבר 1994 הצעת החלטה שעל פיה:
- שרי החקלאות התמ"ס והאוצר ימנעו מלחתום על צוי מכסות בכל הגדולים למעט תפוחי אדמה.
- הממשלה תפעל לשנוי חוק מועצת הירקות באופן שלא יתאפשר לקבוע בעתיד מכסות יצור לירקות אלו.
ב. הפצוי בגין ביטול המכסות יעמוד על 1,700 ש"ח לדונם, ברם הפצוי הפרטני לגזר ולבצל כפוף לבנית טבלת פצוי מוסכמת על פי עונות שתוכן על ידי מועצת הירקות.