ג. סך המענק הכולל ל- 2 ענפים אלו יעמוד על 28.9 מלש"ח (1,700 ש"ח דונם X 17,000 דונם).
ד. התשלום עבור ביטול המכסות יבוצע במהלך חודש דצמבר 1994 וכפוף למלוי התנאים שפורטו בסעיפים הקודמים.
ה. אין בסכום זה כדי לגרוע מזכאותם של גדולי הגזר והבצל להכלל בתמיכות ממשלתיות לשוק המקומי - לרבות הסדרי רשתות ביטחון בעתיד.
ו. ביטול מכסות בתפוחי אדמה
- ביטול המכסות בתפוחי האדמה יעשה הדרגתית בהתאם להסכמי האוטונומיה. בכל אחת משלושת השנים הבאות יממן משרד האוצר פצוי על ביטול המכסות לפי הכמות הנכנסת מהאוטונומיה בפועל והשאר (עד מלוא גובה המכסות), עם הביטול המוחלט של המכסות.
- אם יתברר בשבועות הקרובים על פי בדיקת מועצת הירקות שישנם מגדלים המעונינים לצאת מן הענף ושהיקף מכסותיהם גבוה מהכמויות הנכנסות בפועל מהאוטונומיה, תבחן הסוגיה בנפרד בכפוף למגבלות התקציב השנתית לנושא.
- סך המענק יעמוד על 1,700 ש"ח לדונם תפו"א.
- הפצויים לתפו"א ישולמו בסוף כל שנת פיצוי וכנגד כמויות שנכנסו בפועל ולא יותר ממכסת הסחר.
- המגדלים רשאים לבחור בשנה הראשונה באופציה של פצוי כספי ולא בביטול מכסה ואולם סכום הפיצוי יופחת מעלות ביטול המכסה. (כל ההדגשות במקור - מ' ח')
ההסכם עניינו הוא - כאמור בכותרתו של סעיף 5 - פיצוי החקלאים "בגין ביטול מיכסות", ביטול שבא עקב חשיפת השוק בישראל לגידולי חקלאות מן הרשות. גוף ההסכם מבחין בין תפוחי-אדמה לבין "שאר ירקות"; בעוד אשר המיכסות ל"שאר ירקות" נתבטלו לאלתר ונקבע שהחקלאים יזכו בפיצוי של 1,700 ש"ח לכל דונם, נקבע לתפוחי-אדמה הסדר מיוחד. וכך, בפיסקה ו' שכותרתה היא "ביטול מיכסות בתפוחי-אדמה" נקבע, כי ביטול המיכסות ייעשה באופן סופי (כמסתבר) בשנה הרביעית לאחר חתימת ההסכם; כי בשלוש השנים שלאחר החתימה יפוצו המגדלים "על ביטול המיכסות" לפי כמות היבוא בפועל מן האוטונומיה; "והשאר (עד מלוא גובה המיכסות), עם הביטול המוחלט של המיכסות". לשון אחר: בשנה הרביעית תשלים המדינה את פיצוי המגדלים, מלמפרע, עבור שלוש השנים הראשונות בהן שולם להם פיצוי חלקי בלבד. והפיצוי יהיה כפיצוי המשתלם למגדלי "שאר ירקות": 1,700 ש"ח לדונם תפוחי-אדמה.
- אכן, בשונה מחבריהם - מגדלי "שאר ירקות" האמורים לזכות בפיצוי לאלתר - אין המגדלים תפוחי-אדמה אמורים לזכות בפיצוי אלא באורח מדורג, אלא ששוני זה אין בו כדי לאצול על תשלום היתרה: "והשאר (עד מלוא גובה המיכסות)", האמור להיות משולם למגדלים "עם הביטול המוחלט של המיכסות". יתר-על-כן: הפיצוי הסופי לא כרך עצמו כלל ועיקר בנזק שייגרם - או שלא ייגרם - למגדלים כתוצאה מן היבוא, ממש כשם שהפיצוי למגדלי "שאר ירקות" לא נכרך בנזק שנגרם או שלא נגרם להם. הסדר הביניים למגדלי תפוחי-אדמה אין בו כדי לאצול על עיקרי ההסדר, דהיינו, על כך שהמדינה אמרה לפצות את המגדלים כולם - מגדלי תפוחי-אדמה ומגדלי "שאר ירקות" גם יחד - בשל ביטול המיכסות.
- אני מסכים - כיצד אוכל אחרת? - שהחוזה בין המדינה לבין המגדלים לא נכתב ביד אֳמָן - יהיו מי שיאמרו: אף לא ביד אֻמָּן - ואולם גם אם קריאה ראשונה בו מבלבלת את הקורא, הנה קריאה שניה בו מעלה, לדעתי, בבירור את כוונת בעלי-החוזה. והכוונה היא: לפצות את המגדלים תפוחי-אדמה בשל ביטול המיכסות בסכומים זהים לאלה שזכו בהם המגדלים "שאר ירקות". הפיצוי החלקי במשך שלוש השנים הראשונות נבע - כאמור בסעיף 5.ו.1 - מהסכמי האוטונומיה, ואולם הפיצוי מעיקרו ניתן בשל ביטול המיכסות. אכן, היבוא החופשי מהאוטונומיה היה העילה לשינוי שיטת המיכסות, ואולם הפיצוי ניתן למגדלים בשל ביטול המיכסות. מיכסות ייצור - ידענו כולנו - היו דבר-של-ערך בידי בעליהן; והגם שמיכסה בידי בעליה לא היתה נכס-של-ממש - לא זכות קניין אף לא זכות של מעין-קניין - והזכות לְמיכסה לא היתה לא זכות לקניין ולא זכות למעין-קניין; הנה בחיי היומיום ראו החקלאים את המיכסות כרכוש שהם בונים עליו את חייהם (לסיווגן המשפטי של מיכסות ייצור, ראו והשוו: ע"א 3553/00 יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, פ"ד נז(3) 577, ודנ"א 3368/03 זנד טל מכוני תערובת בע"מ (בכינוס נכסים) נ' יששכר אלוני [פורסם בנבו]). מיכסה היה לה שווי בשוק - למדנו זאת מעתירות לבג"ץ שהיו בנושאי מיכסות - וכל מי שהיתה לוֹ ולוּ נגיעה קלה בנושא המיכסות יודע זאת. אכן, בלא כל קשר ליבוא מן הרשות הפלסטינאית, ביטול המיכסות הביא מעצמו לתחרות שלא היתה קודם לכן אלא בשולַיים, ומטעם זה הוחלט, כמסתבר, לפצות את החקלאים. לשון החוזה לשון נהירה וברורה היא למי שקורא בה חדור רצון לרדת לסוף כוונתם הסובייקטיווית של בעלי החוזה, ואין פלא בדבר אפוא שחברי השופט ריבלין קבע בחוות-דעתו בערעור (בפיסקה 10), כי:
קריאה-תמה של החוזה מושכת במידת-מה לכיוון פרשנותם של המערערים [המגדלים].