סוף דבר
- אם תישמע דעתי כי-אז נקבל את העתירה ונורה את המדינה לקיים את התחייבות שנטלה על עצמה בחוזה, ולשלם למגדלים את הפיצוי המוסכם בגין ביטול המיכסות בניכוי כל סכום שכבר שולם להם.
המישנה לנשיא (בדימ')
השופטת א' פרוקצ'יה:
- זוהי תמציתה של הילכת "אפרופים" כפי שנוסחה והוגדרה בידי המישנה לנשיא דאז, א' ברק (פרשת אפרופים, שם, עמ' 311-13):
"חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים בקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה "קבילים" הם... המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת אם לשון החוזה היא ברורה, אם לאו. זו תתבהר רק בסיומו של ההליך הפרשני...
אם אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים בהם אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף אינו רלבנטי לפתרון הבעיה הפרשנית הניצבת לפני השופט, על פי תכליתו האובייקטיבית. התכלית האובייקטיבית של החוזה היא המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופייה מהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים...". זהו מבחן אובייקטיבי. הוא מושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של הגיון...
תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האובייקטיביות של החוזה. עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעת הצדדים") על העליונה... זאת ועוד: בגדרי התכלית הסובייקטיבית, נתונה עדיפות נורמטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות... הנה כי כן, לא מבחן דו-שלבי אשר לשונו הברורה או הלא-ברורה של החוזה משמשת נקודת היתוך ראייתית שלו, אלא מבחן חד-שלבי, ובו תנועה בלתי פוסקת מלשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות מכלול הנסיבות".
- הילכת "אפרופים" ניצבת בזוהרה על מכונה, מוצקה ואמיתית כאז, כן היום. היא הפכה, מאז הינתנה, עוגן פרשני להבנת אומד דעתם של צדדים לחוזה. במורכבותה ובעידונה היא חודרת לעומקה של הדינמיקה האנושית ונותנת למילים הכתובות את משקלן הסגולי הראוי על רקע הנסיבות האופפות את ההתקשרות בין הצדדים. היא קושרת קשר הרמוני בין המילה הנאמרת והנכתבת לבין ההתנהגות והרקע החיצוני למפגש הרצונות של הצדדים; היא מבקשת להתחקות אחר רצונם האמיתי של הצדדים דרך בחינת התנהגותם האנושית בהשתלבותה עם הביטוי המילולי שניתן לה, למכלול הרמוני שלם. היא מבקשת לתת להוויית החיים ששמה "מפגש רצונות" ו"אומד דעת הצדדים" משמעות עמוקה ואמיתית, ולתרגמה למושגיות משפטית. וכך, בבחינת "אומד דעת" הצדדים לחוזה, משמשים בערבוביה נתונים הבאים מתוכו של המסמך העומד לפרשנות, ומחוצה לו. בחינת כוונת הצדדים למסמך נעשית בשני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו-כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטקסט, ומעגל חיצוני שעניינו התחקות אחר הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטקסט ומאירות את המטרות, היעדים והאינטרסים שהצדדים בקשו להגשים (ע"א 6726/98 אריאב נ' כהן, [פורסם בנבו]; ע"א 6518/98 הוד אביב נ' מינהל מקרקעי ישראל, פד"י נה(4) 28, פסקה 7).
כאשר לא ניתן לעמוד על אומד הדעת הסובייקטיבי, תיבחן תכליתו האובייקטיבית של החוזה מתוך אופייה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים.
- הילכת "אפרופים" היכתה שורשים עמוקים בתורת פרשנות החוזים. היא התרחבה לעבר חוזים בעלי אופי מיוחד כגון הסכמים קיבוציים (עסק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים חיפה נ' איגוד ערים איזור חיפה (שירותי כבאות), פד"ע לח' 289, בעמ' 298-301); היא הוחלה על צדדים קרובים בשטרות (ע"א 4294/90 עזבון רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פד"י נ(1) 453, בעמ' 474; היא יושמה על חוזה אחיד (רע"א 1185/97 עזבון מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פד"י נב(4) 145, בעמ' 157-9); שורשיה הלכו והעמיקו והתפשטו אל עבר פרשנות מסמכים משפטיים אחרים, ובהם צוואות (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פד"י נג(2) 817; המר' (ירושלים) 24172/95 עזבון זיגמונד לוקר נ' האפוטרופוס הכללי [פורסם בנבו]; ברק, פרשנות במשפט, פרשנות הצוואה, כרך חמישי, עמ' 252); היא חדרה לתחומי פרשנות מסמכים חד-צדדיים ובהם כתבי התחייבות חד-צדדיים (ע"א 6567/99 שטרנשיין נ' פישר, [פורסם בנבו] (פסקה 8); היא קנתה לה שביתה בפרשנות היקפו של פטנט, התוחם על פי הגדרתו ב"תביעת" הפטנט את זכותו של בעל הפטנט על פי אומד דעתו (תא(ירושלים) 613/93 "טיבעול", מוצרי מזון מן הצומח נ' שמיר, תעשיות מזון בע"מ, [פורסם בנבו]). היא הולכת, משתרשת, ומתרחבת אל עבר פרשנות מסמכים באשר הם, כל אימת שנדרש להתחקות אחר אומד דעתו של יוצר המסמך.
- מאז היווצרה של הלכת אפרופים, היא חיה, נושמת, ומיושמת יום יום בערכאות השיפוט לסוגיהן. היא נימנית על אותן הלכות ספורות אשר השפיעו על המשפט ויצרו דפוסי חשיבה ומעשה חדשים. היא הפכה להיות אבר מגופו של המשפט, בהטמיעה את רעיון הפרשנות ה"חד-שלבי" של מסמכים, שתי וערב, בענפי משפט רחבים. היא הפכה להיות עוגן פרשני סביבו נעה הבחינה הפרשנית של תכני החוזים ודרכי יישומם. היא מקרינה לפרשנותם של מסמכים בתחומי משפט אחרים ומהווה מוקד לכתיבה מחקרית-משפטית ולניתוח מושגי-עיוני ומעשי כאחד.
- מורכבותה ועידונה של הילכת אפרופים יצרה, מצידה, שאלות של יישום. הצורך לשלב שילוב הרמוני, בתנועה בלתי פוסקת, בין לשון החוזה לנסיבותיו החיצוניות, ולשקלל כראוי בין מרכיבים אלה בתהליך ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים, מחייב מיצוי ההבנה של כלל הפרשנות, למלוא עומקו, ועל כל רבדיו. הוא מחייב מיומנות מקצועית בהחלתו, תוך החלת האיזונים הפנימיים הנדרשים, היוצרים את שיווי משקלו. החלתו, בפועל, של כלל הפרשנות מחייבת שמירה על שווי המשקל הראוי בין הכתב לבין הנסיבות החיצוניות. היא מחייבת ניתוח זהיר ועדין של מכלול הנתונים כדי לאבחן מתי מתרחש המעבר הראוי מבחינת אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, לפירוש החוזה על פי תכליתו האובייקטיבית. המשקלים היחסיים שיש לייחס לכל אחד מהמרכיבים הרלבנטיים בתהליך הפרשני נגזרים מההדגשים שההלכה מייחסת לכל אחד מהם, ומהמידרג שהיא יוצרת ביניהם, המובנה בתוכה. מלאכת היישום של הילכת אפרופים, על הסיטואציות הקונקרטיות המצריכות פרשנות אינה תמיד קלה. זו מלאכת פרשנות מורכבת, המחייבת ניתוח באיזמל דק ומעודן, ושימוש במאזני-שקילה עדינים השוקלים את משקלו היחסי של כל מרכיב ונתון בתערובת הנתונים, הצריכים התייחסות. עידונה של הילכת אפרופים מצריך, אפוא, זהירות רבה בהחלתה וביישומה, הלכה למעשה, בחיי היומיום. אין זו החלה המתרחשת בקווים גסים תפורים תפר-מחליף גס. זהו יישום עדין, מורכב, וזהיר, התפור תפרים אומנותיים קטנים ונסתרים המחייב השקעת מאמץ פרשני ניכר. ואמנם, דרכי החלתה של הילכת אפרופים על מקרים פרטניים כאלה ואחרים עוררו, לא אחת, מחלוקות. השגות אלה מתמקדות, על פי רוב, בדרך יישומה של ההלכה למקרה זה או אחר, להבדיל מביקורת על עצם העקרון הפרשני הטמון בה (השווה ד. פרידמן, לפרשנות המונח "פרשנות" והערות לפסק הדין "אפרופים", המשפט, כרך ח', תשס"ג-2003, 483, 488).
- את ההחלטה לקיים דיון נוסף בהילכת אפרופים יש להבין על רקע חשיבותה והשלכתה רבת ההיקף על תורת הפרשנות במשפט הפרטי, ועל רקע היוזמה להעריכה מחדש לאחר למעלה מעשור שנים, וזאת חרף העובדה כי בקשה לדיון נוסף לבחינת הילכת "אפרופים" נדחתה בשעתו. הליך הדיון הנוסף נועד לתת בידי בית המשפט העליון אמצעי להעריך מחדש עקרון משפטי שנקבע, פרי ההלכה הפסוקה, הנושא מאפיינים מיוחדים של חשיבות, קשיות, חידוש, או סתירה להלכה קודמת. הוא נועד לבחון את נכונותה המושגית של ההלכה המשפטית, מידת השתלבותה בעקרונות השיטה, ומידת עמידתה במבחן חיי המעשה ומציאות החיים. הנסיון המצטבר של שנים חולפות מאפשר לבחון את ההלכה בראייה תלת-מימדית שאינה תמיד אפשרית בעת עיצובה הראשוני של ההלכה. מעבר הזמן והנסיון המצטבר מאירים את ההלכה באור רב-מימדי, על רקע התפתחות הצרכים האנושיים המבקשים מענה, ולאור שינויים אפשריים בתפיסות יסוד ומושגי חיים של הפרט והחברה. אכן, "עם השתנות העיתים, יכול שתשתנינה אף ההלכות... אכן, חלוף הזמן נושא עמו יכולת - אף צורך מובנה - לבחון מחדש הלכות של עבר, ולעמוד על טעויות שנעשו בעבר" (דברי המישנה לנשיא, חשין בדנ"א 3112/05 חוגלה קימברלי שיווק בע"מ נ' בדש, [פורסם בנבו]; (פסקה 8)); במצבים מתאימים, שינויי העיתים, ועימם שינוי אורחות החיים ושינוי בתפיסות הציבור עשויים להעלות צורך בהערכה מחדש של הלכה שניתנה (ע"פ 2251/90 חג' יחיא נ' מדינת ישראל, פד"י מה(5) 221, 237; בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, פד"י מז(1) 749; 795-6; והפרשה שזכתה לכינוי פרשת "קולומבו" ב- רע"א 1690/00 קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי, מפרקת זמנית, פד"י נז(4) 385 (ראו פסק דינו של המישנה לנשיא, ש. לוין פסקאות 11-12 ו-15; ופסק דינו של השופט טירקל, שם) חלוף הזמן, וחשיבותה של ההלכה עשויים, בנסיבות מיוחדות, להצדיק הליך דיון נוסף גם מקום ששנים קודם לכן נדחתה בקשה לדיון נוסף בגינה.
- ההחלטה לקיים דיון נוסף בענין שבפנינו נועדה להעמיד להערכה מחודשת את הילכת "אפרופים", ולבחון, כלשון חברי, המישנה לנשיא חשין, את
"דרכי פירושו של חוזה - לשונו של חוזה כתוב; נסיבות כריתתו של חוזה וראיות על-פה על אותן נסיבות; תכלית סובייקטיבית ותכלית אובייקטיבית, כל אלה ומה שביניהם על דרך הכלל, ולענין פירושו של החוזה שלענין".