אשר על כן, דין העתירה להידחות. הייתי מציע לחייב את העותרים לשאת בהוצאות המשפט וכן בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסכום של 20,000 ש"ח.
אחרית דבר
עיינתי בחוות דעתו של חברי, השופט חשין. אין לי צורך כאן להידרש לספקות העקרוניים שבאו בליבי - האם מקרה זה הקים עילה לקיום דיון נוסף; האם מעגן חברי את טענותיו האמפיריות אודות אותו "עיוות" גורף ותדיר "בחיי המעשה" שיצרה "רוחהּ" של הילכת אפרופים - ולו בדוגמא אחת; האם סדרי הדין שמציע חברי להבאת "ראיות-חוץ" לצורך פירושו של חוזה עולים בקנה אחד עם שיטתנו. כך או אחרת, תמימי דעים אנו, חברי ואני, כי הלכת אפרופים - כמות שהיא - טוב שתיוותר על מכונה. אולם, דרכנו נפרדות באשר לפתרונו של הסכסוך בין העותרים לבין המשיבה, ובעקבות הערותיו של חברי, אבקש לשוב ולהדגיש מספר פרטים.
הדיון הנוסף ניתן לעניין השאלות העקרוניות בתחום דיני החוזים ולא בשאלת הפירוש הפרטני של החוזה שבמחלוקת. זהו עניין קונקרטי מיוחד, שאינו בא בגדר הדיון הנוסף. חברי סבור כי במכתבים ובתצהירים שצירפו העותרים לכתב טענותיהם יש כדי להכריע את הכף לטובתם. דעתי, מנגד, היא כי יש לייחס לכל המכתבים וההצהרות, מטעמם של שני הצדדים, משקל הוכחתי נמוך. אכן, העותרים תמכו את טענותיהם גם במכתבים ובתצהירים של מי שעבדו בזמנים הרלוונטיים בשירות המדינה. אולם, בניגוד לדעתו של חברי, סבורני כי המדינה בענייננו איננה עשויה מקשה אחת. אותם נושאי-תפקידים שתמכו בגישתם של העותרים נמצאו, בזמנים הרלוונטיים, בקרבתם: משרד החקלאות ופיתוח הכפר והמועצה לייצור ושיווק של ירקות - שני אלה, וכמובן גם ארגון מגדלי ירקות - מייצגים במידה רבה את האינטרס של החקלאים, ובאופן פרטני, את האינטרס של מגדלי תפוחי האדמה לזכות באותו מענק כספי. האידך גיסא כאן הוא האוחז בארנקו של הציבור - אגף התקציבים במשרד האוצר. שר האוצר דאז, מר אברהם בייגה שוחט, באחריותו כי רבה, נמנע מליתן תצהיר. העותרים תומכים את טענתם, וחברי - את חוות דעתו, במכתב ששלח בשנת 1997 במענה לפנייתם של העותרים. אין ספק שמכתבו של שר האוצר לשעבר קביל הוא. אולם לעובדה שדבריו לא הובאו במסגרת תצהיר, נודעת בעיני חשיבות רבה, ויש בה כדי להפחית באורח משמעותי ממשקלם. לצד מכתבו של שר האוצר לשעבר, הובא בפנינו תצהירו של רון אילון, רכז חקלאות באגף התקציבים במשרד האוצר בין השנים 1996-1994 שכיהן כסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר עת שנתן את התצהיר. תצהיר זה, כך התרשמתי, הוא שמייצג את עמדתו של הצד השני לחוזה - המדינה. אבקש להסתייג מדבריו של חברי המישנה לנשיא לפיהם המדינה "נתפשת" על האמור במכתבו של מנכ"ל משרד החקלאות בזמנים הרלוונטיים (מכתב מיום 9.5.1996). המדינה לצורך ענייננו - מי שייצג את כלל הציבור במסגרת הסכם הנדון - הוא דווקא משרד האוצר. הנה כי כן, כדרכו של כל סכסוך חוזי, בבואו לבית המשפט טען כל אחד מהצדדים כי כוונתו במועד כריתת החוזה הייתה אחרת. אולם מעצם הקביעה כי בין הצדדים נכרת חוזה נובע שבמועד כריתתו הייתה להם כוונה משותפת אחת. אחר זו ביקשתי להתחקות. בנסיבות העניין, כאשר כל אחד מהצדדים מושך לכיוון המנוגד, ומכיוון שהצדדים כלל לא נחקרו על תצהיריהם ובכלל, בחרתי לייחס לכל התצהירים משקל הוכחתי נמוך, ולהכריע בסכסוך בהתאם לחוזה עצמו ולנסיבות שהביאו לכריתתו, כפי שנגלו בתשתית המצומצמת שהונחה בפנינו.