[....]
סיכומם של דברים, על פי הדין הנוהג כיום, תובע ייצוגי המבקש לבסס תביעה בגין פגיעה באוטונומיה, צריך להעלות תחילה טענת התרשלות של הנתבע ולבססה כדבעי, ולהוכיח כי עקב התרשלות זו, שמניע פסול הוביל לה, נגרמה פגיעה משמעותית באוטונומיה של אדם על גופו. אם עלה בידי התובע לבסס עילה זו, יעבור הנטל לנתבע להוכיח כי חברי הקבוצה, ולמצער חלקם, לא חוו רגשות שליליים כתוצאה מהפגיעה באוטונומיה" (שם, עמודים 399-398)
- בהינתן כל המובא מעלה, וכפי שקבע אל נכונה בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת שברון לעיל, הפגיעה הנטענת באוטונומיה טעונה הוכחת שלושה יסודות מצטברים:
- א. פגיעה באוטונומיה - על מנת לתחם את המקרים, נקבע כי רק פגיעה בליבה של זכות הבחירה בגרעין הקשה של זכות האדם המקדשת את האוטונומיה ובעניין מהותי תזכה את התובע בפיצוי משמעותי (ר' פרשת פריניר, פסקאות 38 ו-44; עניין קדוש, פסקה 39).
- ב. נזק בלתי ממוני - יש להראות כי הפגיעה באוטונומיה הסבה נזק תוצאתי סובייקטיבי (ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי, פסקה 39 (3.9.2015)). לשם פסיקת פיצוי בגין נזק זה יש להוכיח נזק סובייקטיבי תוצאתי המתבטא בתחושות שליליות כגון: גועל, תסכול, עלבון, זעזוע, כעס ועוגמת נפש ואין להסתפק בעצם שלילית האוטונומיה של הרצון (ראו: עניין תנובה השני פסקה 40; ע"א 4333/11 סלומון נ' גורי יבוא והפצה בע"מ (12.3.2014) (פסקאות 25 ו־28; עניין פריניר, פסקאות 44-38 (4.9.2014); ע"א 8266/22 שמול נ' שירותי בריאות כללית, פסקאות 84-86 (21.11.2022); דנ"א 8266/22 שמול נ' שירותי בריאות כללית (2.4.2023)).
- ג. קשר סיבתי - כדי לזכות בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה יש להצביע על קשר סיבתי בין הפגיעה לבין הנזק הבלתי-ממוני (עניין סלומון, פסקה 25).
(שם, סעיף 54) (ר' גם: ת"צ 22706-06-20 (ת"א) יעקובוביץ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.7.25), סעיף 73) (להלן: "פרשת יעקובוביץ").
- המבקשים העלו את טענת 'הפגיעה באוטונומיה' בגדרי סעיפים 268-265 לבקשת האישור. לטענתם "...הם עמדו ועומדים בפני סיכון בריאותי ממשי" (סעיף 265). ביתר הסעיפים הרלוונטיים לעיל הפנו הם לפסיקה: ת"צ פלג; פרשת פריניר ופרשת ענטבי.
- בסעיף 348 לסיכומי המבקשים נטען כי "התובענה אותה מבוקש לאשר אינה מבוססת על נזקי גוף בפועל אלא על הנזק הכללי שנגרם ע"י הפגיעה באוטונומיה".
- המבקשים בתצהירי עדותם טענו באורח זהה בין היתר כי "...מאז שנודע לי על הסיכונים הבריאותיים הנגרמים עקב זיהום האוויר כתוצאה מפליטתם של חומרים מסוכנים ממפעלי התעשייה שבמפרץ חיפה אני חרד מאד לבריאותי" וכי הידיעה כי כתוצאה מזיהום האוויר גדל הסיכוי ללקות בסרטן "...גורמת לי לעגמת נפש רבה, לייאוש וחשש כבד לבריאותי" (ר' סעיף 7 לתצהירי קליין ובראוטמן; סעיף 5 לתצהיר בלום; סעיף 8 לתצהיר קראוס [וגם סעיף 6 סיפה אצלה]).
- עוד הפנו כל המבקשים בתצהיריהם לאמור בחוות דעת פרופ' לין שהומצאה לדבריהם לעיונם וציינו לגבי האמור בה כי "..קביעה זו גורמת לי לחרדה ייתרה לכך שהנני חשוף יותר למחלת הסרטן" (ר' סעיפים 11-10 לתצהירי קליין ובראוטמן; סעיפים 9-8 לתצהיר בלום וסעיפים 12-11 לתצהיר קראוס).
- בע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי (פורסם בנבו, 3.9.15) נקבע בין היתר כי:
עם זאת, ככל שההגנה על הזכות לאוטונומיה מתבטאת בהענקת פיצוי בשדה הנזיקי של המשפט, תחמה הפסיקה את זכות הפיצוי בשני היבטים. ראשית, נפסק כי רק פגיעה בליבת הזכות ובעניין מהותי תזכה את התובע בפיצוי משמעותי (עניין קדוש, פסקה 39 לפסק דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין; ע"א 4576/08 עטרה בן צבי נ' פרופ' יהודה היס (26.2.2012) (להלן: עניין בן צבי); עניין המר, פסקה 71 לפסק-דינו של המשנה לנשיא ריבלין). שנית, נפסק כי פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לא יינתן כפיצוי אובייקטיבי בגין עצם הפגיעה וכי "הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול, ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק" (ע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עזבון ראבי, (4.12.2011), פסקה 40 לפסק-דיני (4.12.2011) (שם, פסקה 39).
- מר קליין, גב' בלום ומר בראוטמן, לא טענו דבר בתצהיר עדותם לעניין שלילת חופש הבחירה שלהם או פגיעה בו.
- גב' קראוס ציינה בתצהירה כי בעקבות הפרסומים החליטו היא ובעלה "...לעבור לדירה באזור מרוחק יותר ממפרץ חיפה" (שם, סעיף 6). היא לא טענה בתצהירה באורח ישיר־פוזיטיבי כי נשלל ממנה חופש הבחירה או שהוא נפגע.
- בחקירתה בהקשר זה מתגלה תמונה שונה לגבי המניעים למעבר הדירה והסתבר שהזיהום הנטען לא היה המניע היחיד למעבר הדירה:
עו"ד ד"ר טל רוטמן: ולמה החלטתם לעבור לדירה החדשה?