זאת ועוד, על מנת שתקום לחברי הקבוצה עילת תביעה לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם, עליהם לשכנע בראיות גם את קיומו של הנזק הסובייקטיבי הנטען (ראו גם ע"א 887/19 הנ"ל, פסקאות 86-84; דנ"א 8266/22 שמול נ' שירותי בריאות כללית (2/4/2023); י' עמית "סוס הפרא של הפגיעה באוטונומיה" ספר שטרסברג-כהן 482, 485 (א' ברק, י' זמיר, א' כהן, מ' סבוראי וא' עפארי עורכים, 2017)) (שם, פסקאות 67-65).
- לצורך פיצוי בפגיעה באוטונומיה יש להצביע על נזק תוצאתי סובייקטיבי נוסף לעצם הפגיעה באוטונומיה. וכפי שנפסק "...הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה ניתן בשל נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות של כעס, תסכול ועוד כיוצא באלה תחושות שליליות שמעוררת התנהגותו של המזיק" (ר' ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' עיזבון ראבי (פורסם בנבו, 4.12.11), פסקה 40).
- כמפורט לאורך פסק הדין, לא עלה בידי המבקשים להוכיח ברמה הנדרשת כי הם נחשפו לאוויר סביבתי מסוכן, כתוצאה מהפליטה שיצאה את מפעלי המשיבות. וגם כאן יש להדגיש שניים: 1. את הפליטות במוצא הארובות [אשר ראוי להפחיתן ככל הניתן ונראה שנעשה כך לאורך השנים], לא נושמים התושבים במקום מגוריהם 2. בתחנות הניטור של האוויר הסביבתי נקלטים ונרשמים כלל מקורות הפליטה של המזהמים (מפעלים, תחבורה, נמל, תחנת כוח וכד'). בהיעדר חשיפה מוכחת לזיהום האוויר שמקורו במפעלים, אין בידי המבקשים להצביע על נזק סובייקטיבי שנגרם להם או לחברי הקבוצה, ולפגיעה באוטונומיה שלהם, שהרי לא די בעצם הפגיעה (הנטענת) באוטונומיה אלא נדרשת תוצאה סובייקטיבית שלא מתקיימת בענייננו (ר' גם: פרשת שברון לעיל, סעיף 53; ת"צ (ב"ש) 2133-08-20 סאפל נ' פז בית זיקוק אשדוד בע"מ (פורסם בנבו, 29.8.23) סעיף 9 סיפה בעמודים 12-11) [ר' בהרחבה גם סעיפים 321-331 לסיכומי המשיבות וגם: סעיפים 359-362 רישה].
- כפי שנקבע בפרשת שמן לעיל והדברים כוחם יפה בענייננו אנו "...מדובר בתחושות כלליות שספק אם הן מצביעות על נזק כתוצאה מהחשיפה. אין די באמירה כללית על חשש וכעס כדי לעמוד בדרישה להוכחת נזק כתוצאה מהפגיעה בזכות הבחירה, במיוחד כאשר לא הובאה כל ראיה חיצונית להוכחת הטענה, לא הובאו ראיות על תלונות מזמן אמת וכדומה" (שם, סעיף 68).
- המבקשים טענו בסעיף 350 לסיכומים מטעמם בין היתר כי "...אפילו סיכון בריאותי מעין אלו שחוו המבקשים, מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט" (ר' גם סעיפים 315 ו-332).
- סיכון בריאותי לא הוכח ע"י המבקשים בראיות מדעיות־רפואיות של ממש. למעלה מכך דין הטענה להידחות. כפי שנקבע בפרשת גולן לעיל, במשפט הישראלי, העמדה בסיכון בלבד לא הוכרה כמקימה אחריות בנזיקין, ונפסק בהקשר זה:
אין לך עוולה נזיקית שתחילתה אינה ביצירת סיכון, אך ככלל, ובעוולת הרשלנות בפרט, אין מטילים אחריות נזיקית בגין יצירת סיכון גרידא" (ע"א 7550/08 מכללת איסט לונדון השלוחה בישראל נ' סתון, פסקה 3 (10.6.2010)) (שם, פסקה 21).