(ר' גם: ע"א 2775/19 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 3.1.21), פסקה 15).
- כפי שהוצג בהרחבה, לא עלה בידי המבקשים לעמוד בנטל ובתנאים המצטברים המוטלים עליהם, לצורך העברת עול ההוכחה אל כתפי המשיבות.
- בהיותה עוולה נזיקית, עוולת החשיפה ההמונית מצריכה הוכחה של כל היסודות הרלוונטיים, ובהם קיומם של מעשה עוולתי, של ניזוק או ניזוקים, של נזק ושל קשר סיבתי בין מעשה העוולה לנזק. בנטל הוכחה זה, בגדרי הבקשה לאישור שנדונה בפני - לא עמדו המבקשים.
- כך גם נפסק בפרשת גולן לעיל בין היתר כי:
האפשרות להגיש תביעה ייצוגית בגין עוולת חשיפה המונית, מבוססת על פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, שעניינו ב"תביעה בקשר למפגע סביבתי". בהיותה עוולה נזיקית, עוולת החשיפה ההמונית מצריכה הוכחה של היסודות הרלוונטיים, ובהם קיומם של מעשה עוולתי, של ניזוק או ניזוקים, של נזק ושל קשר סיבתי בין מעשה העוולה לנזק (ואין זה משנה בשלב זה אם עוולת החשיפה ההמונית מבוססת על עוולת הרשלנות, על עוולת הפרה חובה חקוקה או על עוולה מכוח סעיף 70 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008; (שם, פסקה 12).
- בענייננו אנו וכפי שפורט בהרחבה, לא עלה בידי המבקשים בהליך דנן, שעניינו 'עוולת חשיפה המונית', להוכיח בין היתר, קיומו של מעשה עוולתי, קיומו של נזק וקיומו של קשר סיבתי בין מעשה העוולה לנזק (הלא ממוני) הנטען.
- בהינתן כל האמור אף מובן כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי המשיבות הפרו את עוולות המסגרת כגון עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. כך למשל גם אם בית המשפט יצא מתוך הנחה בדבר קיומה של חובת זהירות של המשיבות כלפי המבקשים, הרי שעל המבקשים היה להוכיח את הפרתה של אותה חובה - יסוד ההתרשלות, ואת הנזק שנגרם עקב אותה ההפרה, ובזאת הם כשלו. בסופו של יום המסקנה המתבקשת היא שלא עלה בידי המבקשים להוכיח - לצורכי בקשת האישור - התנהגות רשלנית של המשיבות שהיא התנהגות הסוטה מסטנדרט סבי.
- הלכה היא כי בסופו של תהליך הבדיקה בדבר קיומה של חובת זהירות, יש אף להוכיח - וזאת לא עשו המבקשים - דבר קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק שנגרם (ר' סע' 64 לפקודת הנזיקין). יסוד זה נחלק לשאלה האם היה המעשה או המחדל הרשלני גורם בלעדיו אין (causa sine qua non) לנזק (קשר סיבתי עובדתי) ולשאלה, האם ההתרשלות היתה הסיבה המכרעת לנזק, הנבחנת באמצעות מבחני הצפיות, הסיכון או השכל הישר (קשר סיבתי משפטי) (ר' ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט(1) 142,113; ע"א 145/80 ועקנין נ' מ.מ. בית שמש פ"ד לז(1) 113, 134; ע"א 3139/05 כלפון נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (פורסם בנבו, 31.1.08)).
- מודע אנוכי אני לטענות נוספות אשר נטענו על ידי הצדדים ואולם, לא מצאתי להידרש להן נוכח כל שנקבע בפסק־הדין לעיל, והתוצאה אליה הגעתי.
סוף דבר
- ברע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (פורסם בנבו, 26.4.2010) נקבע בין היתר כי:
אולם כבר נאמר, כי "על מנת להשתכנע כי, לכאורה, קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת התובעים" (ע"א 6343/95 אבנר נפט וגז בע"מ נ' אבן, פ"ד נג(1) 115, 118 (1999); כן ראו, ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 327329 (1997); רע"א 8268/96 רייכרט נ' שמש, פ"ד נה(5) 276, 291 (2001); ע"א 1509/04 דנוש נ' Chrysler Corporation, פיסקאות 1314 (22.11.07)). בחינה מעמיקה של סיכויי הצלחת התובענה היא מלאכה רבת-חשיבות. יש לזכור, כי הכלי של תובענה ייצוגית הוא רב-עוצמה. בצד היתרונות של כלי זה, לא ניתן להתעלם מכך שעצם אישורה של בקשה להגיש תובענה ייצוגית עשוי ליצור לחץ כבד על הנתבע. על כן, קיים צידוק רב שכבר בשלב הדיון בבקשת האישור יידרש בית המשפט לבחון את הסוגיה של זכות לכאורה וסיכויי ההצלחה (שם, פסקה 10 באמצע).
- כך נעשה בענייננו אנו, בשים לב למסכת הראיות המשמעותית שהובאה בפני בית המשפט ע"י הצדדים, כבר בשלב הדיון בבקשת האישור.
- נוכח כל האמור בפסק דין זה מצאתי לדחות את בקשת אישור התובענה כייצוגית.
- בתמצית יאמר, כי באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות בקשת אישור זו, כשלו המבקשים במלאכתם ולא הצליחו להוכיח, במידה המספקת וברף הנדרש לבקשת האישור שנדונה בפני, קיומו של זיהום אוויר עודף במפרץ חיפה שנגרם על ידי המשיבות, קיומה של תחלואה עודפת כתוצאה מכך, וכל שכן שלא הוכיחו קיומו של קשר סיבתי בין השניים.
- המבקשים בהליך זה כשלו מלהוכיח ולא הניחו תשתית ראיתית לקיומו של נזק. לא נזק מסוג פגיעה באוטונומיה וגם לא נזק אחר לו טענו, רכיב שהינו הכרחי לכינונן של העוולות הנטענות ולאישור ניהול התובענה כייצוגית.
- התאוריות המדעיות עליהן נסמכו טענות המבקשים, נדחו בעבר מכל וכל, ונקבע כי הן חסרות כל ביסוס. שניים מהמומחים - מטעם המבקשים - בבקשת אישור זו, הם אותם המומחים אשר הגישו חוות דעת בתביעת הדייגים, לגביהם התבטא בית המשפט העליון באופן נחרץ כמפורט מעלה.
- אמנם בקשת האישור המקורית (קודם שתוקנה) הוגשה חודשים מספר קודם למתן פסק הדין בעניין הקישון בעליון, אך היה מקום לכאורה לצפות, כי לאחר מתן פסק הדין יחשבו המבקשים 'מסלול מחדש' ימשכו את בקשתם או יתקנו אותה במישור המקצועי־מדעי כמתחייב. אך לא כך. הותרת חוות הדעת הנ"ל ואלה בלבד, על כנן, היתה מעשה יומרני משהו מצד המבקשים.
- ההבדלים העיקריים בין הליך זה ובין הליכים קודמים שננקטו כמפורט לעיל, הם הבחירה במסלול של תובענה ייצוגית ולא תביעה קבוצתית, ונזק נטען שהוא נזק שאינו ממוני ולא נזק ממוני־גופני. אלא שלא די בשינויים־הבדלים אלה, כאשר המסד העובדתי והמדעי של בקשת האישור דכאן נעדר בסיס.
| ניתן היום, כ"ד בטבת תשפ"ו (13 בינואר 2026), בהעדר הצדדים. |
| דורון חסדאי, שופט |