בת"פ 64963-05-16 בעניינם של הנאשמים 7 ו-8 ובת"פ 64921-05-16 בעניינם של הנאשמים 9 והאחים ג'מאל עבודות עפר בע"מ
- המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשמים 7,8,9 ואת חברת האחים ג'מאל עבודות עפר בע"מ בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום המאוחדים כי בתום הליך ההוכחות, הוכיחה המאשימה מעבר לספק סביר כי הנאשמים ביצעו את כלל העבירות המיוחסות להם. מנגד, הנאשמים לא עמדו בנטל הנדרש להפריך את ביצוע העבירות על ידם. הם אינם נכללים בגדר החריגים לעניין החזקה הקיימת בחוק. מחומר הראיות עולה כי נושאי המשרה לא עשו כל שביכולתם על מנת למנוע את ביצוע העבירות, כל זאת בנוסף לאחריותם הישירה לביצוען שהוכחה כאמור מעל לספק סביר. המאשימה הוכיחה כי הנאשמים ביצעו עבירות של זיהום אוויר, מים לפי חוק המים ויש להרשיעם גם בעבירות אלו. הנאשמים השמיעו על דוכן העדים גרסאות רוויות סתירות, החליפו קווי הגנה בטענות כבושות, כך שאין לקבל גרסאותיהם ויש לדחות טענותיהם.
מטעם הנאשם 8:
- ב"כ הנאשם 8, עו"ד סלבה רודנקו, מבקש לדחות את טענות המאשימה שתכליתן לחרוג מגבולות כתבי האישום. לדבריו לא הוגשו ראיות ברורות הקושרות את הנאשם 8 להשלכות בתוך הבור או דחיפת פסולת לתוך הבור. הנאשם כפר במיוחס לו, הן בחקירותיו והן בעדותו. חומר הראיות לא מאפשר לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי את עצם השלכת הפסולת על ידי הנאשם או מי מטעמו ובהוראתו, לתוך הבור, לא את כמות ההשלכות ולא את היקף הפסולת שהתווספה לתור הבור בתקופה הרלוונטית. יתר על כן, חומר הראיות מבסס תשתית ראייתית להתנהלות גורמי האכיפה והמאשימה העולה לכדי אכיפה בררנית, ניהול חקירה מגמתית ולא ממצה, תוך מחדלי חקירה בלתי מוסברים, סטייה מנוהלי אכיפה וכדומה. על כן, מן הדין להורות על ביטול כתבי האישום נגד הנאשם מחמת הגנה מן הצדק. חוקרי המאשימה לא פעלו בהתאם לנוהלי החקירה המחייבים נקיטת צעדים להפסקת העבירות. חוקרי המשרד להגנת הסביבה ניהלו מלכתחילה חקירה מגמתית, התעלמה מראיות מזכות ולא ביצעה פעולות חקירה הנחוצות לזיהוי האחראים להשלכות הפסולת. עוד נטען כי לא קיימת ראייה המאפשרת לקבוע מהו שטח הבור או ראיה שקובעת האם המשאיות והשופלים שתועדו, אכן נמצאים, נעים ומשליכים פסולת בשטח הבור ולא מחוץ לשטח הבור. למעשה מלבד הנחת יסוד בלתי מוכחת כי הנאשם עמד מאחורי השלכות לבור מחלקו הצפוני, לא קיימות ראיות שיש בהן כדי לבסס את הרשעתו בפלילים. עוד נטען כי המחדל החקירתי הבולט לעין הוא העדר תיעוד של כמות הפסולת שהייתה קיימת בבור בתחילה ובסוף תקופת האחריות המיוחסת לו, ויש לקבוע כי כמות הפסולת שנמצאת בבור לא הוכחה בנקודת זמן כלשהי, ולא הוכח כי התווספה כמות כלשהי של פסולת בתקופה הרלוונטית לכתבי האישום נגדו. יתר על כן, טענת המאשימה בדבר ביצוע בצוותא נועדה לטענתו להתמודד עם העדר ראיות המאפשרות לייחס לו או למי מהנאשמים, אחריות בגין השלכות ספציפיות בבור. המאשימה לא הוכיחה תוכנית כוללת, שכלל הנאשמים שותפים לה, ומן הדין לדחות את טענתה בדבר ביצוע בצוותא. כמו כן, לא הוכח כי הנאשם גרם בדרך כלשהי לזיהום אוויר או מי תיהום, ומן הדין לזכות אותו מכל העבירות הסביבתיות המיוחסות לו. כך גם אשר לעבירות לפי חוק רישוי עסקים.
מטעם הנאשם 9 (בתיק העיקרי):
- ב"כ הנאשם 9, עו"ד איה שריק, טוענת כי המאשימה לא הוכיחה את המיוחס לנאשם ויש לזכותו זיכוי מלא או מחמת הספק. לחלופין לקבוע כי קמה לו הגנה מן הצדק. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם על בסיס טענות בעלמא בדבר "מניעים" לכאוריים. מרבה לעשות שימוש במונחי סל, בטענות חלופיות ואף סותרות. נוסף על כך, עמדה בסיכומיה על בקשתה החריגה, לטעמה, של המאשימה להרשיע לפי סעיף 184 לחסד"פ שעה שהיה בידה המידע הדרוש בעת ניסוחו של כתב האישום. לטענתה, אין בסיס משפטי לעשיית שימוש בסעיף 184 לחסד"פ. הנאשם אינו אלא נפגע עבירה, כך שהעמדתו לדין הסבה לו עינוי דין מתמשך. דומה כי "עוונו" של נאשם 9 הוא במגוריו בסמיכות לאותו הבור, ובסבל שהסבה לו הפעילות בו. על המדינה היה להוכיח את ביצוע מעשי העבירה המיוחסים, בענייננו עשרות או מאות של השלכות פסולת לכאוריות בראיות פוזיטיביות ברורות, וכאלה בעניינו של הנאשם 9 אינן בנמצא. יתרה מכן, היא סבורה שקמה לנאשם הגנה מן הצדק בגין פגיעה בזכויותיו כחשוד ובגין התמשכות הליכי האכיפה. המשרד להגנת הסביבה, לא פעל בהתאם לתפקידו ולחובותיו כלפי הנאשם כמי שהתגורר בסמוך לבור וכלפי הציבור. המשרד לא פעל להפסקת המפגע, בהקדם האפשרי ובוצעה חקירה מתמשכת. מכאן שהגשת כתב האישום וניהולו עומדים בניגוד לעקרונות יסוד של צדק והוגנות משפטית.
מטעם הנאשם 9 בת"פ 64965-05-16 (שם כנאשם 2):
- ב"כ הנאשם, עו"ד איה שריק, עותרת לזכות את הנאשם זיכוי מלא או מחמת הספק, ולחלופי חילופיו לקבל טענותיו מן הצדק ולהורות על ביטול כתב האישום. עיקרו של כתב האישום בדו"חות סיור בהם לא נצפה הנאשם. בסרטונים אשר תנאי קבילותם לא הוכחה, בתוך כך, אוחזת המאשימה בהודעות הנאשם, שנגבו בלא שהועמד על זכותו להיוועץ בסנגור ציבורי, ולא בשפתו. הגשת כתב האישום וניהולו עומדים בניגוד לעקרונות היסוד של צדק והגינות משפטית, נוכח האפליה הפסולה של הנאשם מול אחרים, פגיעה בזכויות היסוד ושיהוי. לאור כך, מתבקש בית המשפט להורות על ביטול כתב האישום. עוד בידי המאשימה ראיות בנוגע לאירוע בודד על פי המיוחס נראה הנאשם דוחף לבור. האירוע לא מלמד על ניהול תחנת פסולת באתר. מכאן לא נמצאו ראיות איתנות וקבילות לחובת הנאשם. כמו כן, אין בידי המאשימה ראיה להוכחת עבירה בתחום של זיהום אוויר אפשרי או מים באתר, ויש לזכות את הנאשם גם מעבירות אלו.
מטעם הנאשמים 20 ו- 21:
- ב"כ הנאשמים עו"ד דן צפריר, טוען כי המאשימה לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה להוכחת היסודות של העבירות המיוחסות לנאשמים. מנגד עומדת גרסת הנאשמים, הנתמכת בעדויות ובראיות רבות שהגישה המאשימה בעצמה. לטענתו, כל תוצאה שאינה מובילה לזיכוי מוחלט, לא רק שמהווה שינוי חזית אסור של המפורט בכתב האישום, אלא תינתן בניגוד לדין ובניגוד למאות עמודים של ראיות התומכות בגרסת נאשמים 20-21. מנגד הנאשמים הציגו קווי הגנה עקביים וקוהרנטיים שנתמכו בעדויות של עדי התביעה ובראיות רבות, בנוסף לראיות התביעה, שתמכו וחיזקו את גרסת הנאשמים 20-21. נאשם 21 העיד עדות מלאה, קוהרנטית ומהימנה. בענייננו המאשימה מבקשת מבית המשפט לעשות שימוש בסעיף 184 לחסד"פ בבחינת אני יודע שאין בידי כל ראיה. המאשימה לא עמדה בנטל השכנוע המוגבר בהוכחת היותם של הנאשמים 20-21 כמבצעים בצוותא - לא הוכח היסוד העובדתי הנדרש ובוודאי שלא הוכח היסוד הנפשי - ולא הוגשה כל ראייה בעניין זה. כן לא הוכחה אשמתם של נאשמים 20-21 בהיותם "מחזיק" או בעבירת מחדל. כמו כן, לא הוכח שלנאשמים 20-21 היה יסוד נפשי של מודעות להיותם תורמים ומסייעים, הרי הוכח בעשרות ראיות הן של המאשימה והן של ההגנה כי נאשמים 20-21 התלוננו על פעילות הרבה לפני זומנו לחקירה והיו שותפים של המשטרה בחקירה הסמויה. האישום המיוחס לנאשמים 20-21 הוא חריג שבחריגים, ומהווה תקדים משפטי, שאין לו אח ורע בפסיקה הישראלית. הן בשל הפרוצדורה התקדימית המשפטית לפי המאשימה מבקשת לבסס הרשעה בגין מחדל והן בשל שינוי החזית האגרסיבי שביצעה המאשימה, תוך כדי ניהול המשפט, אף בסתירה למסגרת העובדתית הכתובה בכתב האישום המתוקן. לא נמצא תקדים לאישום בהשלכות של מאות טונות של פסולת נגד מי שכל מפקחי המאשימה עומדים וטוענים כי לא היה כל חשד נגד נאשמים 20-21 שהינם מבצעים בצוותא של עבירות שבוצעו על ידי נאשמים 7-9. יתרה מכך, מדגישים מפקחי המאשימה כי בשלב החקירה הסמויה, הנאשמים 20-21 שיתפו פעולה עם המשטרה וסייעו לה באיסוף ראיות. המאשימה סבורה כי עמדה בנטל השכנוע לאחר שהציגה "3 ראיות ישירות" בדמות עדותם בבית המשפט של 2 נהגים מורשעים ושל נאשם 9. תזת המאשימה אינה מתקרבת לדרישת נטל השכנוע. כמו כן, כתב האישום המתוקן מהווה ראיה מזכה המפריכה בוודאי את טענת "המבצע בצוותא" הרי היא אף מפריכה את כל טענת המאשימה בסיכומיה, המהווה שינוי חזית בלתי חוקי. המאשימה מנסה לייצר מערכת נסיבתית, הנובעת מאי הבנה של ההיגיון המסחרי שבהתנהלות 20-21 או מאי הבנה של התנהלות התרבותית במגזר הערבי. נטענה אף טענת הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית אל מול הרשות המקומית טייבה, והגנה מן הצדק בשל התנהלות שערורייתית הפוגעת בזכותה של ההגנה לנהל הליך באופן הוגן, ואף מעלה חשש כבד להטעיית בית המשפט.
מטעם הנאשמים 22 ו-23:
- ב"כ הנאשמים עו"ד אוהד מגורי, מבקש להורות על זיכויים של הנאשמים 22 ו-23 מכל האישומים המיוחסים להם, נוכח כישלונה של המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה הנטענות ברף הנדרש בפלילים. המאשימה השתמשה במונח "בור" וזאת בלי להבחין בין החלקים השונים . אי ההבחנה הזו פוגעת בבהירות האישום ומקשה על ההגנה. המאשימה מנסה ליצור אחריות פלילית מתוך ואקום עובדתי על ידי הפיכת בעלות משפטית פאסיבית לפעילות פלילית אקטיבית - עיוות שאין לו בסיס במשפט הפלילי. במקרה דנן, הנאשמים לא קיבלו על עצמם תפקיד כלשהו בתכנית פלילית, לא היה להם כל יכולת להשפיע על סוג הפסולת המושלכת, מיקום ההשלכה או תזמונה. הנאשמים מעולם לא ביצעו "מעשה של השתתפות" בעבירות הסביבה בכל צורה שהיא. אשר למניע הכלכלי, המדינה טוענת למניע כלכלי תוך הסתמכות בלעדית על עדותו של חדיג'ה - אותו עד שהיא מכנה בלתי מהימן. המדינה מנסה להציג חשד כלכלי במקום להוכיח מניע פלילי ספציפי. לא הוכח שהנאשמים ידעו על קשר כלשהו בין התשלומים שקיבלו לבין עבירות הסביבה, ובוודאי לא שהם ביקשו להגדיל את הרווח מהעבירות. הנאשמים פעלו בתום לב מוחלט, נעדרי מודעות לפעילות פלילית. אילו מעשיהם היו חמורים כפי שטוענת המאשימה , מדוע הרשויות לא נקטו כל צעד אכיפה נגדם במשך שנים כה רבות. כמו כן, המאשימה בחרה באכיפה סלקטיבית ובררנית כאשר העמידה לדין רק את הנאשמים הגברים, בעוד שהאחיות - שותפות מלאות בבעלות על החלקות - לא נחקרו כלל ולא הואשמו. בחירה זו מעוררת תהיות כבדות על שיקולי התביעה ופוגעת בעקרון השוויון בפני החוק. הבעלות המשפטית על החלקות היא משותפת לכל האחים והאחיות באופן שווה כך שהאחריות חלה על הבעלים ללא הבחנה. אשר לטענת "עצימת עיניים" מפני הפעילות הפלילית, נטען כי המדינה עצמה עיניים בצורה בוטה ומתמשכת. הרשויות ידעו על הפעילות הפלילית באתר, קיבלו דיווחים ותלונות, ביצעו בדיקות ודגימות, תיעדו ולמרות זאת בחרו שלא לנקוט פעולה יעילה להפסקת הפעילות. מצב זה יצר תפיסה ציבורית כללית, ובפרט אצל הנאשמים, לפיה המעשים שהוטחו בפניהם לראשונה בשנת 2013 הגיעו לתומם, טופלו על ידי הרשויות, ונפתרו בהסדר כלשהו. יתר על כן, המאשימה נכשלה כישלון חרוץ בהוכחת היסוד הנפשי הנדרש להרשעה פלילית. במקרה דנן, המאשימה לא הוכיחה יסודות העבירה - כישלון כפול שמחייב זיכוי מוחלט. הנאשמים האמינו בכנות שמדובר בפעילות חוקית של כריית חול על פי ההסכם המקורי, קיבלו הסברים מחדיג'ה ולא ראו שום סימן חיצוני המעיד על פעילות פלילית. הרשעת הנאשמים בנסיבות אלה תהווה עיוות חמור של עקרונות המשפט הפלילי ואף תיצור תקדים מסוכן לפיו כל בעל נכס יהפוך לאחראי במובן הפלילי למעשי השוכר, מצב שיהרוס את יסודות המסחר והכלכלה במדינת ישראל.
דיון והכרעה