סעיפי האישום
- כתב האישום מייחס לנאשמים אלו ביצוע עבירות של השלכת פסולת בניין ופסולת גושית ולכלוך רשות הרבים, פינוי פסולת לאתר שאינו מורשה, זיהום מקור מים וגרימת זיהום אויר בלתי סביר.
- בנוסף, מייחס כתב האישום לנאשם 21 ביצוע עבירות של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד, בהתאם לחוק שמירת הניקיון, חוק אוויר נקי וחוק המים.
- גם בפתח סיכומי המאשימה, מצוין כי אלו העבירות בהן הואשמו (סעיף 49 לסיכומי המאשימה).
- בהמשך, בסעיפים 53 ו-285 לסיכומי המאשימה, מבקשת המאשימה להרשיעם בעבירות נוספות של הפעלת אתר לסילוק פסולת שלא כדין, הפעלת אתר לסילוק פסולת ללא רישיון עסק ואי תשלום היטל הטמנה.
- המאשימה מסתמכת על סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי ומציינת כי הנאשמים נחקרו ממושכות בעניין כלל העבירות ולא ייגרם להם עיוות דין באם יורשעו בעבירות נוספות לאלו שצוינו בכתב האישום, לאחר שאלו הוכחו במשפט, ולאחר שניתנה להם הזדמנות סבירה להתגונן.
- סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן".
- המאשימה אינה טוענת ואינה מצביעה על כך כי במהלך הדיון נתגלו עובדות חדשות. היא מבקשת להרשיע את הנאשמים בסעיפי חיקוק נוספים אותם ייחסה לנאשמים אחרים אך לא לנאשמים אלו. לא ניתן אף הסבר מדוע לא הואשמו הנאשמים בסעיפים אלו בכתב האישום וכעת מתבקש להרשיעם בסעיפים אלו. המאשימה אף לא העלתה זאת במהלך המשפט הארוך שהתקיים ולראשונה ביקשה זאת במסגרת סיכומיה.
- אכן נקבע בפסיקה כי אין צורך באזהרה מפורשת של הנאשם במהלך הדיון על מנת להרשיעו בעבירה אחרת, אך נדרש הסבר כלשהו לעתירה זו ומדוע היא מועלית רק בשלב הסיכומים. לא ניתן להתעלם מהעובדה שסעיפים אלו בהם מבקשת כעת המאשימה להרשיע את הנאשמים מצויים בכתב האישום, אך בנוגע לנאשמים אחרים. מכך ניתן ללמוד שהמאשימה עצמה סברה כי סעיפי אישום אלו נוגעים למעשיהם של אחרים ולא למעשיהם של נאשמים אלו, וכאמור כעת לא נימקה את השינוי.
- אשר על כן, לא איעתר לבקשת המאשימה בעניין זה ולא אדון בעתירת המאשימה להרשעת הנאשמים בסעיפים אלו.
הבסיס המשפטי
- המאשימה בכתב האישום ובסיכומיה מבססת את האישומים נגד נאשמים אלו, בהיותם "מבצעים בצוותא". בנוסף מסתמכת המאשימה על היותם של הנאשמים "מחזיקים" וכתוצאה מכך מוטלת עליהם האחריות לנעשה בו.
ביצוע בצוותא
- סעיף 29 לחוק העונשין העוסק בצדדים לעבירה קובע כי:
- מבצע עבירה - לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר.
- המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר.
- בתי המשפט דנו רבות בהגדרת "מבצע בצוותא". בע"פ 2950/11 אליאור נועם חן נ' מדינת ישראל (נבו 8.5.2014) סקר בית המשפט העליון את עקרונות היסוד העומדים בבסיס הגדרה זו: "סעיף 29(א) לחוק העונשין קובע כי "מבצע עבירה" הוא לרבות "מבצעה בצוותא". סעיף 29(ב) מורה לנו כי "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר". מבצע בצוותא של עבירה נוטל חלק ישיר בביצועה. "בראש הדירוג של הצדדים לעבירה רבת-משתתפים עומדים המבצעים בצוותא. הם השותפים הראשיים בביצוע העבירה. השותפות ביניהם מתבטאת בכך שהם נטלו חלק בביצוע העבירה כמבצעים ישירים" (פרשת פלונים, עמוד 402). ב-ע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.12.2008), סיכם בית משפט זה את מאפייניהם של המבצעים בצוותא כך: "מבצעים בצוותא הם מי שנטלו חלק ישיר בביצוע העיקרי של העבירה. הם 'משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית' הפועל באמצעות זרועות שונות ... יחדיו הם מהווים את ה'גרעין הקשה' של ביצוע העבירה. הם 'המעגל הפנימי' של הביצוע. הביצוע בצוותא מחייב כי במישור הנפשי יהיה לכל אחד מן המבצעים בצוותא היסוד הנפשי של העבירה וכן מודעות לכך שפועלים הם בצוותא ..." (פסקה 47; ראו גם: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 23-22 (12.1.2011) (להלן - עניין ימיני); ועוד ראו לאחרונה: ע"פ 6365/12 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 לפסק דיני (9.10.2013)). על פי המשמעות הרחבה שנתנה הפסיקה למונח "מבצע", מבצע בצוותא אינו חייב להיות מי שביצע את יסודותיה של העבירה - כולם או חלקם (ע"פ 2801/95 קורקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 791, 802 (1998)). אף נוכחות פיזית של מבצע עיקרי בזירת העבירה אינה הכרחית (דנ"פ משולם, עמודים 32-26; כן ראו: ע"פ 9716/02 רימאוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 20-19 לפסק דינה של השופטת א' חיות (15.2.2010)). סממן המעיד על היותו של שותף לעבירה מבצע בצוותא הוא שליטתו על המעשה העברייני. רכיב השליטה במעשה העברייני משמש ככלי עזר לבחינת מעמדו של שותף לעבירה כמבצע בצוותא (ראו: דנ"פ משולם, עמוד 26). על כך עמד הנשיא א' ברק בפרשת פלונים: "המאפיין את המבצע בצוותא שהוא אדון לפעילות העבריינית. בידיו השליטה הפונקציונלית-מהותית, יחד עם המבצעים בצוותא האחרים, על העשייה העבריינית. הוא חלק מהחלטה משותפת לביצוע העבירה. הוא חלק מהתכנית הכוללת להגשמת הפעולה העבריינית האסורה. הוא פועל עם המבצעים בצוותא האחרים, כך שכל אחד מהם שולט - יחד עם האחרים - על הפעילות כולה. מעמדו ביחס להחלטה לביצוע העבירה הוא של איש 'פנים'. תרומתו היא 'פנימית'. חלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת..." (עמוד 403). שליטתו של אדם במעשה העבירה אינה תנאי הכרחי לסיווגו כמבצע בצוותא. כפי שנקבע בפסיקה, יש לבחון את חלקו של אדם במעשה עבירה בהתאם למבחן משולב, אשר על פיו "ככל שמתקיים יסוד נפשי חזק יותר ניתן להסתפק ביסוד עובדתי חלש יותר, ולהיפך" (עניין ימיני, פסקה 22)."
- מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי לצורך הוכחת ביצוע בצוותא יש להוכיח ביסוד העובדתי לכל הפחות נטילת חלק כלשהוא בביצוע העבירה. וביסוד הנפשי מודעות לכך שנעשה מעשה בצוותא.
- המעשה יכול להיות גם בדרך של מחדל, כל עוד הוא חלק מהעשייה העבריינית המשותפת של המבצעים.
- ב"כ המאשימה בסיכומיו מצביע על שורה של ראיות, חלקן ישירות וחלקן נסיבתיות, אשר לטענתו, יש בהן על מנת להוכיח את היותם של הנאשמים מבצעים בצוותא.
- הראיות הישירות שהובאו על ידי ב"כ המאשימה עוסקות כולן בהוכחת העובדה כי הייתה קיימת דרך מאתר כ"ח לבור ומשאיות ובהן פסולת עשו דרכן בדרך זו על מנת לרוקן את הפסולת בבור.
- ראיות אלו הובאו לבית המשפט באמצעות 3 עדים: נאשם 11-מר ליווא נטור, נאשם 24- מר ראיף ריאן ונאשם 9- מר עזאת ג'מאל.
- מר ליווא נטור, אשר עבד כנהג אצל נאשמת 7 והורשע בהליך זה ונגזר דינו, העיד לאחר שנגזר דינו ותיאר כי ישנה דרך קיצור מאתר כ"ח לבור וכנהג הוא הגיע לאתר כ"ח, אולם שם הפנה אותו הסדרן לבור על מנת שישפוך שם את האשפה (פרוטוקול דיון מיום 16.6.20, עמ' 427-431).
- עד זה נחקר במשטרה בתאריך 21.9.16 (ת/126). בחקירתו זו אישר כי כנהג משאית השליך פסולת מספר פעמים בבור וזאת בהוראת מנהלו נאשם 8. אין זכר בעדותו זו לאותה דרך שתיאר בעדותו בבית משפט, אשר לכאורה מקשרת בין אתר כ"ח לבור. מעבר לכך, יש לציין כי העבירה אותה ביצע עד זה מתועדת בדו"ח פעולה של העד פליקס פיינשטיין (ת/80) ובו מתואר כי המשאית בה נהג נצפתה מגיעה לבור מכיוון הבית של נאשם 8 ולא מוזכרת כל דרך מאתר כ"ח לבור.
- עדות זו נמסרה בבית המשפט ארבע שנים לאחר האירוע ולאחר חקירתו במשטרה. לא ניתן על ידו הסבר לשינוי בגרסה ולכן יש להתייחס לעדות זו כעדות כבושה.
- לציין כי עד זה לא נחקר נגדית על ידי ב"כ נאשמים 20-21 וזאת מאחר והוא עזב ברשות את אולם הדיונים באותו יום.
- מר ראיף ריאן, גם הוא עבד כנהג של נאשמת 7 וגם הוא העיד בבית המשפט בתאריך 16.6.20, לאחר שהורשע ונגזר דינו במסגרת הליך זה. במהלך עדותו (עמ' 432-436) מתאר העד מספר תיאורים באשר לדרך העבודה: "יש שם איזו גבעה גדולה יש שם אחד בשם עבד כרים חאדיג'ה והיינו שופכים את החול הזה בכדי שיהיה למשאיות גישה יותר ויותר לדרכי הגישה וזה לא היה מקום אחד...שאתה ניגש לבור, היה שם מישהו שמפנה אותי... יש שם בור, האתר הוא 100 דונם, אני לא יודע למה זה מחולק, זה לא עניין אותי, כשאתה ניגש לבור וזו ירידה, שירדו נגיד מכוניות, שמו את הפסולות ואז צריך לכסות שכבה כדי שתהייה גישה, זו פסולת גושית זו תחנה של פסולת גושית, שתהייה גישה למשאיות, זו פרוצדורה של עבודה... יש לנו שם את הגבעה של האתר ומאחורה יש שם הכל בור, לכל בור יש גישה אחרת, אני לא יודע לאיזה בור מתכוונים, אבל שאני הלכתי ושפכתי ועצרו אותי בתחנה הבנתי שזה בור ג'אמל ולקחו את המשאית".
- לשאלת ב"כ נאשם 8 ענה העד כי לא היה "צריך לעשות סיבוב" על מנת להגיע לבור.
- בניגוד לעדותו של ליווא נטור, עד זה לא העיד באופן ישיר על קיומה של דרך מאתר כ"ח לבור, אולם ניתן להסיק זאת מדבריו. אולם יש לציין כי חקירתו של העד במשטרה לא הוגשה לבית המשפט ולא ניתן לבחון עדות זו מול הודעתו במשטרה. עד זה גם כן לא נחקר נגדית על ידי ב"כ נאשמים 20-21 מהסיבה שהוזכרה לעיל.
- מר עזאת ג'מאל העיד באופן ישיר על קיומה של דרך מאתר כ"ח לבור ואף הצביע על מפה (נ/89) על מיקומה. הוא אף העיד כי הדבר נעשה לבקשתו של נאשם 21 על מנת שזה יוכל למלא את הבור על מנת לעמוד בהתחייבויותיו לנאשמים 22-23.
- לא נתתי אמון בעדויותיו של עד זה, אשר גם בעניינו שלו חזר ושינה גרסאות וגם בעת שזוהה באופן ברור בשטח, טען שאין מדובר בו. אפנה אף לדבריו של ב"כ המאשימה בסיכומיו בסעיף 332: "עזאת התגלה כעד לא מהימן". ב"כ המאשימה מנסה לאחוז בחבל משתי קצותיו. מן הצד האחד הוא קובע כי מדובר בעד לא מהימן ומן הצד השני הוא מבקש להסתמך על עדותו לצורך הרשעת נאשמים 20-21. אכן יש ובית המשפט נוקט בדרך של "פלגינן דיבורא". אולם כפי שתיארתי לעיל, עדותו של נאשם זה אינה אמינה בעליל ורצופה סתירות ושקרים. כך שקשה לקבוע שדווקא בעניין זה הינו דובר אמת.
- האמור לעיל בדבר אי מתן אמון ומשקל עדויות עדים אלו באשר לקיומה של דרך מאתר כ"ח לבור, אינה אך ורק בשל הקושי לתת אמון בעדותם של עדים אלה, אלא בהסתמך על ראיות רבות שהובאו על ידי המאשימה עצמה ומקורן בגורמי סמכות של המאשימה עצמה. מראיות אלו עולה כי לא הייתה קיימת דרך מאתר כ"ח לבור ובתצפיות הרבות שבוצעו על ידי המפקחים מטעם המאשימה, לא נצפו משאיות המגיעות בדרך שכזו לבור על מנת להשליך פסולת.
- העד המרכזי מטעם המאשימה היה מר פליקס פיינשטיין, מפקח במשטרה הירוקה מחוז מרכז, אשר ריכז את החקירה בתיק זה. הוא העיד בפני בית המשפט במספר ישיבות, הן בפני המותב הקודם שהחל לשמוע הליך זה והן בפניי ונחקר נגדית על ידי ב"כ הנאשמים. מעדותו ניתן היה ללמוד כי הוא בקיא בחומר החקירה ומכיר היטב את השטח מביקוריו הרבים. בכל עדותו לא מוזכרת הדרך האמורה בין אתר כ"ח לבור. ואף להיפך, העד עמד על כך שאין דרך כזו. יש להדגיש כי התקופה עליה העיד עד זה חופפת לתקופה עליה העידו 3 עדי המאשימה עליהם היא מסתמכת בעניין זה.
- מר פיינשטיין התבקש על ידי ב"כ המאשימה להסביר בהתאם להיכרותו עם השטח, מהם דרכי הגישה לבור ובהתאם העד העיד:
"העד, מר פיינשטיין: טוב, אז אמרתי שיש בעיקרון שתי כניסות, אחת מכיוון צפון בנחל רמון כאן, והכניסה השנייה היא מכיוון הכביש הראשי ואחר כך הכניסה המערבית בעצם צמודה לשטח של עזאת, יש לו בית, חוות סוסים, כל מיני כלים אחרים, משאיות,