הועתק מנבואחר זאת, הגב' וישיובסקי הגיעה לישראל ועוה"ד גורן הראה לה את חלקות הקרקע המוצעות למכירה, תוך שפירט בפניה אודות פוטנציאל אפשרות שינוי הייעוד של אותן חלקות. לאחר שחזרה ללונדון התנהל משא ומתן בין מר אטיאס לבין עוה"ד גורן לגבי מחיר חלקות הקרקע. עוה"ד גורן הדגיש כי העסקאות חייבות להתבצע במזומן. בתום המשא ומתן, מר אטיאס והגב' וישיובסקי החליטו לרכוש שתי חלקות. סוכם כי מר אטיאס ירכוש חלקה בשטח של 330 מ"ר תמורת 60,000 ₪, ואילו הגב' וישיובסקי תרכוש חלקה בשטח של 1,000 מ"ר תמורת 90,000 ₪.
הגב' וישיובסקי הגיעה שוב לישראל, ניגשה עם אחותה לבנק מזרחי טפחות ומשכה מהבנק 150,000 ₪ במזומן, לטובת רכישת שתי החלקות. השתיים נסעו למשרדו של עוה"ד גורן, שם ביקש האחרון כי הגב' וישיובסקי תיכנס עמו למשרדו בגפה, ללא אחותה. עוה"ד גורן נטל את הכסף מידה, ספר אותו ולאחר מכן חתמה הגב' וישיובסקי על שני חוזים נפרדים (בשמה ובשם מר אטיאס על פי ייפוי כוח בלתי חוזר שאומת טרם לכן קונסולרית). החוזים נחתמו ביום 23.8.2011, כאשר החוזה של התובע 1 נחתם בינו לבין הנתבעת 4, חב' קרן יוסף חיים בע"מ, אשר עוה"ד גורן הוא בעליה (נספח ב' לתצהירו של מר אטיאס), ואילו החוזה של התובעת 2 נחתם בינה לבין עוה"ד גורן (נספח ה' לתצהירה של הגב' וישיובסקי).
בחוזה שנכרת עם מר אטיאס צוין כי סכום התמורה הוא 10,000 ₪, ובחוזה שנכרת עם הגב' וישיובסקי צוין כי סכום התמורה הוא 30,000 ₪. ואולם, בפועל נטען כי הסכומים ששולמו היו גבוהים יותר כמפורט לעיל, תוך שעוה"ד גורן טען כי "מנהג ישראל" (סעיף 3(ט) לתביעה) הוא לשלם חלק מהתמורה במזומן ללא דיווח לרשויות המס. מר אטיאס והגב' וישיובסקי סברו, "לאחר שבדקו את העניין" (סעיף 3(י) לתביעה), כי ככל שהקרקע תופשר לבנייה תבוצע הפקעה בשיעור 40% מגודל החלקה, וכי אף על הפקעה זו יקבלו פיצוי.
נטען כי בשום שלב לא הזכיר עוה"ד גורן כי בהסכם חכירת הקרקע מהמִנהל נכלל סעיף 15, לפיו במקרה של שינוי ייעוד המוחכר יהא רשאי המִנהל להביא לידי סיום מוקדם את תקופת החכירה של המוחכר, וכי החוכר יהא זכאי לפיצוי עבור זכות החכירה לעיבוד חקלאי בלבד (להלן לסירוגין: "סעיף 15 לחוזה החכירה" או "תניית ההשבה"). דבר קיומו של חוזה החכירה, ובפרט סעיף 15 לחוזה המאפשר לרמ"י השבת הקרקע במקרה של שינוי ייעוד, נודע למר אטיאס ולגב' וישיובסקי רק בסוף שנת 2016, "במקרה" (סעיף 3(יג) לתביעה). אילו היו מר אטיאס והגב' וישיובסקי מודעים לאפשרות כי המִנהל ישיב הקרקע לרשותו במקרה של שינוי ייעוד, לא היו רוכשים את הקרקע.