בחוזה שנחתם בין מר אטיאס לבין הנתבעת 4 צוין מפורשות כי הנתבעת 4 היא בעלת זכויות החכירה מאת המִנהל. בסעיף 5 לחוזה נכתב עוד כי ידוע לרוכש שהנכס הוא קרקע חקלאית חכורה מהמִנהל וכי הוא רוכש את הקרקע על יסוד בדיקות ושיקולים עצמאיים ולא על סמך שום מצג מצד המוכר, "לרבות סיכויי הפשרה אם בכלל ו/או השלכותיה, זאת לאחר שביצע את כל ההתייעצויות שנראות לו עם כל גורם ו/או רשות, לרבות עם כל בעל מקצוע, לרבות היוועצות משפטית עם עורך דין, ולא תהיה לו כל טענה מכל מן וסוג כלשהו כלפי העסקה ו/או הנכס ו/או המוכר ו/או עורך דין אלון גורן... הקונה מאשר כי ניתנה לו ההזדמנות לשכור שירותיו של עורך דין שייצג אותו בעסקה זו, ולאחר שנועץ בכל מי שנראה לו בחר לייצג עצמו בעסקה זו ומקבל על עצמו מלוא האחריות מרצונו הטוב והחופשי...".
נוכח זהירות היתר שהפגין מר אטיאס עובר לחתימת החוזה, כפי המפורט לעיל, לרבות ביחס לזמן הרב שהקדיש לטובת העניין לאחר שלא נחה דעתו מהשיחות שניהל עם מר ניצן ומר דהרי, קשה להלום טענתו בסעיף 51 לתצהירו לפיה כלל לא ידע שביחס לקרקע נחתם חוזה חכירה בין הנתבעת 4 לבין המִנהל. בהואיל הראשון לחוזה בינו לבין הנתבעת 4 צוין מפורשות כי הנתבעת 4 היא בעלת זכויות החכירה מאת המִנהל, וגם בסעיף 5 לחוזה נכתב כי מדובר בקרקע חקלאית. מר אטיאס מוחזק כמי שידע את תוכנו של המסמך עליו חתם. נוסח סעיף 5 לחוזה אף מלמד כי ידע שהנתבעת 4 אינה מתחייבת כלל לגבי סיכויי הפשרת הקרקע, וכי ערך בדיקות מתאימות בנדון. למעשה, בחקירתו חזר בו מר אטיאס מגרסתו בתצהיר והודה כי ידע שקיים חוזה חכירה עם המִנהל (עמ' 988 שו' 17-14; שם, עמ' 989 שו' 6-2; עמ' 817 שו' 17-15). לדבריו, אף שהיה ער לתוכנו של סעיף 5 לחוזה, "בגלל שהרגשתי מוגן, בגלל שהרגשתי שאני בידיים טובות של גורן" (עמ' 987 לפרו' שו' 7-6), לא נתן דעתו לתוכן הדברים כהווייתם. בהמשך נשאל מר אטיאס, אם אומנם סמך על מוצא פיו של עוה"ד גורן, הרי על פניו היה חותם על החוזה אף אם היה מודע לתוכנו של סעיף 15. על כך השיב כי במקרה כזה לא היה חותם (שם, עמ' 987 שו' 25 עד עמ' 988 שו' 2).
גרסתו של מר אטיאס בכל הנוגע למידת ידיעתו אודות חוזה החכירה, אינה נאמנה עלי. כאמור, מר אטיאס חזר בו בחקירתו והודה כי ידע שנחתם חוזה חכירה עם המִנהל, וממילא הוא מוחזק כמי שקרא את נוסח החוזה עליו חתם, בפרט כאשר מדובר באדם זהיר במיוחד אשר מרבה להתייעץ.