אשר לתובעת 2, הגב' וישיובסקי, זו העידה כי חתמה על החוזה מאחר שסמכה על חתנה, מר אטיאס, כי סיכם על כל הפרטים עם עוה"ד גורן (עמ' 1163 שו' 14-9). לטענתה, עוה"ד גורן הראה לה היכן היא אמורה לחתום על גבי החוזה, וכי "תוך כדי שאני מרפרפת על החוזה, לא באמת קראתי" (סעיף 41 לתצהירה). הגב' וישיובסקי הוסיפה כי עוה"ד גורן לקח אותה לשטח המקרקעין, הצביע על תחנת הרכבת הסמוכה, ועל "כל הפוטנציאל הגבוה שבמקום" (עמ' 1053 שו' 8; ראו עוד שם, עמ' 1054 שו' 26-24; עמ' 1124 שו' 25-24; עמ' 1149 שו' 26-12). אשר לשאלה האם ידעה כי הזכויות בקרקע חכורות מהמִנהל, השיבה הגב' וישיובסקי בשלילה, וכי סברה שמדובר בקרקע פרטית של עוה"ד גורן (עמ' 1123 שו' 20-3). גרסת הגב' וישיובסקי לגבי טיב הזכויות בקרקע אינה מהימנה עליי. כפי שצוין לעיל, בחוזה החכירה צוין מפורשות כי המוכר הוא בעל זכויות החכירה מהמִנהל. ככל שהגב' וישיובסקי לא קראה את החוזה כטענתה כי סמכה על חתנה, אין לה להלין אלא על עצמה. ממילא, אם אומנם סברה כי מדובר בקרקע פרטית, לא מחוור על שום מה חתנה, מר אטיאס, ערך בדיקות שונות במִנהל.
הגב' וישיובסקי טענה עוד כי עוה"ד גורן דרש ממנה כי התשלום יבוצע במזומן (סעיף 33 לתצהירה; חקירתה בעמ' 1066 שו' 19-9), וכי היא שאלה אותו מדוע לא יועבר הכסף בהעברה בנקאית (סעיף 39 לתצהירה; חקירתה בעמ' 1078 שו' 13). לדבריה, "אני העדפתי העברה בנקאית... אני לא אוהבת להסתובב עם כסף מזומן" (שם, שו' 19-17; שם, עמ' 1079 שו' 13-12). חרף העובדה כי הבינה שדרישת עוה"ד גורן אינה שגרתית, בלא שקיבלה הסבר מניח את הדעת לדרישה זו, הגב' וישיובסקי החליטה בכל זאת לחתום על החוזה. עוד הוסיפה כי כאשר עוה"ד גורן אמר לה כי בדעתו לרשום בחוזים "שליש בלבד מן המחיר ששילמתי לו במזומן" (סעיף 43 לתצהירה), "הייתי בהלם מן העובדה שהוא רשם בחוזה שליש מן הסכום שגורן קיבל ממני, עד שלא הייתי מסוגלת להגיד לו שאני מבטלת את העסקה אם הוא לא רושם בחוזה את הסכום האמיתי" (סעיף 44 לתצהירה). גרסתה של הגב' וישיובסקי לפיה לא הייתה מסוגלת שלא לחתום על החוזה אף לאחר שהייתה "בהלם" כדבריה מכך שיירשם סכום שונה בחוזה, מעוררת קושי. הגב' וישיובסקי טענה כי רישום סכום נמוך בחוזה הוא בגדר "מעשה פשע" מצדו של עוה"ד גורן (שם, שם). חרף האמור, ולמרות שגם הדרישה להצטייד בכסף מזומן לא הייתה סבירה בעיניה, היא חתמה על החוזים כי "לא רציתי לפגוע בחתן שלי" (עמ' 1099 שו' 5; שם, עמ' 1152 שו' 21-14). כאשר נשאלה מדוע לא שאלה את חתנה האם לחתום על החוזים כאשר נאמר לה שבחוזים יירשמו סכומים נמוכים יותר, התקשתה להשיב ולבסוף אמרה "התשובה שעשיתי טעות חמורה" (עמ' 1099 שו' 23).