יתר על כן. אפילו נמצא לומר כי עוה"ד גורן לא שימש בא כוחם של התובעים 2-1, בין משום שכך התכוונו הצדדים בחוזים עליהם חתמו ובין משום שלטענתו הוא חזר והעמיד אותם בעל פה כי בכוחם ליטול ייצוג משפטי אחר, הרי מקובלנו כי "החובה המוטלת על עורך הדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורך הדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתיימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים, אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם" (עניין פלוני, עמ' 708).
דברים אלו נאמרו ביחס לעורך דין המייצג שני לקוחות נפרדים, שאין לו עניין אישי באחד מהם. משנה תוקף יש למסקנה זו כאשר לעורך הדין יש עניין אישי באחד הצדדים כבענייננו, ועל אחת כמה וכמה המסקנה מתחייבת כאשר הצד השני איננו מיוצג. בהלכה הפסוקה נקבע, "... כידוע, תיתכן חבות ברשלנות של עורך דין גם כלפי מי שאינו לקוחו... השאלה מה מידת החבות, ומתי היא מתגבשת, תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה" (עניין דורנבאום, סעיף 12 לפסק הדין; השוו: ע"א 3397/22 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קונפינו, (3.12.2023) להלן: "עניין קונפינו"; ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (3.9.2015) להלן: "עניין עלדור"); ע"א 7721/22 ד"ר עופר ולטר נ' עו"ד יוסף שטבהולץ (24.12.2024)). כן נקבע כי כאשר עורך דין מטפל בעסקה שצד אחד בה אינו מיוצג, "נדרשות מעורך הדין מיומנות וזהירות רבות יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו" (ע"א 1170/91 אפרים בכור נ' יצחק יחיאל, מח(3) 208, 215 (1994)).
מעמדם המיוחד של התובעים 2-1 אל מול עוה"ד גורן, בגדרי מכלול הנסיבות בענייננו, מוביל למסקנה כי חלה על עוה"ד גורן חובת זהירות כלפיהם, וכי הפר אותה.
לאור המסקנה כי עוה"ד גורן טיפל בעסקאות המקרקעין עבור התובעים 2-1 כבא כוחם (ואף אם לא היה בא כוחם, הרי חבותו כלפיהם מהטעמים הנזכרים לעיל), הוא נדרש להשתמש במשלח ידו במיומנות רבה, תוך גילוי חובת זהירות מקצועית רחבה הכוללת בדיקת המצב המשפטי של הממכר (עניין קונפינו; כן ראו: ע"א 6277/19 ד"ר סנפורד אשר הרמן נ' עו"ד אריה וייס (15.3.2022) להלן: "עניין סנפורד"). הדברים נכונים בוודאי ביחס לגילוי עצם קיומה של תניית ההשבה.