בחקירתו טען מר אטיאס כי עוה"ד גורן אומנם המליץ לו לקחת עורך דין מטעמו, אך בה בעת כי אמר לו "שזה לא מסובך, וזה דברים ברורים כשמש" (עמ' 807 שו' 5-4). במענה לשאלה נוספת של עוה"ד גורן, הוסיף מר אטיאס "הרושם שנתת לי זה שאני סומך עליך בעיניים עצומות" (עמ' 808 שו' 8-7), וכי "אתה אומר" (שם, שו' 14) שייצגת רק את הנתבעת 4. מר אטיאס סיכם דבריו בנדון, עת הטיח בעוה"ד גורן, "אתה על פני השטח היית למעשה העורך דין שלנו. חתמת במקומנו, חתמת במקומנו על הייפוי כוח, על כל הנתונים, על הרישום. שלחת מיילים, תפקדת מבחינתי... כעורך דין... ב-100%" (עמ' 808 שו' 25-18). הגב' וישיובסקי טענה בהקשר זה, "כשאנחנו התעניינו באדמות, פנינו אליך אך ורק כעורך דין. אחר כך הסתבר שאתה מוכר גם את האדמה שלך" (עמ' 1062 שו' 7-5), וכן טענה "אתה כן ייצגת אותנו. לא הייתה אופציה אחרת..." (עמ' 1063 שו' 7-6; ראו עוד: שם, עמ' 1107 שו' 21-14; עמ' 1111 שו' 8-6). בהמשך טענה עוד הגב' וישיובסקי, "אתה עורך דין שלי... אין לי עורך דין אחר" (עמ' 1124 שו' 13-4; שם, עמ' 1149 שו' 13-12; שם, עמ' 1151 שו' 15-14).
התנהלות הצדדים סביב עריכת ההסכם, לרבות המענה המקדים על כלל שאלותיהם של התובעים 2-1, הטיפול בכל הצדדים המשפטיים של העסקה ובתשלומי המסים, לצד האמון המלא שרחשו התובעים 2-1 בעוה"ד גורן, בין היתר, נוכח יחסי הקרבה בינו לבין הרב נוי, ועל יסוד כישוריו המקצועיים שהוצגו בפניהם, מובילים למסקנה כי אף אם התובעים 2-1 לא שילמו לעוה"ד גורן שכר טרחה בגין הייצוג, הם היו לקוחותיו בעת חתימת החוזים (ראו עוד דבריו של מר אטיאס בעמ' 987 שו' 9-6). משכך, מצאתי לדחות טענת עוה"ד גורן כי לא ייצג את התובעים 2-1, "למעט עזרה בטיפול פורמלי בהעברת הזכויות" (סעיף 177 לסיכומי הנתבעים 1 ו-4).
במצב דברים זה כבר עמדנו על כך שבהתאם להלכה הפסוקה, עורך דין חב ללקוחו חובת זהירות להגן על ענייניו ולפעול עבורו במיומנות, במקצועיות ובנאמנות (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, מד(4) 446). הפרת חובה זו מקימה אחריות מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. בסיס נוסף לחבות של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי, ככל שעורך הדין התרשל בייצוג עניינו של הלקוח. מקור נוסף לחובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו מצוי בחוק השליחות, התשכ"ח-1968 (סעיף 10 בעניין דורנבאום).
פשוט וברור כי עורך דין אינו יכול לשמש בעת ובעונה אחת גם בעלים של מוכרת הקרקע וגם בא כוחם של הרוכשים. האינטרסים של המוכרת כורכים בחובם באופן מובנה ערכים מתחרים וזיקות מנוגדות לאלו של הרוכשים. בעוד הראשונה מבקשת למקסם את יתרונות המכר ולהעטיר שבח על הממכר, האחרונים חפצים להקטין את עלות הרכישה ולוודא כי הממכר יימצא בלא פגם. אם נוכחים דברנו, אזי לא ניתן לומר כי עוה"ד גורן פעל בנאמנות עבור שולחיו, התובעים 2-1, בו בזמן שביקש לקדם המכר עבור הנתבעת 4. המתח בו עוה"ד גורן הציב עצמו גרם לו מצד אחד לנסח את החוזה מול התובעים 2-1 תוך הבלטת קיומו של חוזה חכירה עם המִנהל, עובדה שהתובעים 2-1 היו מודעים לה היטב, אך לפוגג בעיניהם את תוכנו של חוזה החכירה ובעיקר את קיומו של סעיף 15 ומשמעותו הנלווית.