אף שמקובלת עליי טענת עוה"ד גורן כי לא ידע על מדיניותו הנחרצת של המִנהל לגבי נוהג אכיפתה של תניית ההשבה במקרה של שינוי ייעוד (ראו בהקשר זה ניתוח הדברים לגבי התובעים 7-3), הרי לכל הפחות הוא ידע כי למִנהל זכות לעשות כן כפי הוראת סעיף 15 לחוזה החכירה. בהקשר אחר הנוגע לדרישת תום הלב בתקנת השוק במשכון, כבר נקבע כי "דרישת תום הלב איננה מתמצית רק בכנוּת כוונותיו של הנושה על פי הידוע לו. קיומו של תום לב איננו שאלה אפיסטמולוגית - הידעת או לא ידעת. לא די בכך שלא ידעת כדי לצאת מרשת חוסר תום הלב. יש לזכור כי דרישת תום הלב בהקשר זה כוללת גם מעין חובת זהירות. זוהי דרישה לברר ולדעת. השאלה איננה רק מה ידעת, אלא האם היה עליך לדעת. היקף דרישה זו נגזר מחובת תום הלב בהתאם לנסיבות המקרה" (ע"א 7916/13 ג'ונתן ג'אביט נ' עו"ד ורו"ח סיגל רוזן רכב ואח' (18.6.14) (ההדגשות אינן במקור).
בנסיבות אלה, אי הגילוי לתובעים 2-1 אודות תניית ההשבה (להבדיל מעצם קיומו של חוזה החכירה, עליו הם ידעו), בין מכוח היותה מפורשת בחוזה החכירה מול המִנהל ובין מכוח הוראות הדין הכלליות, בפרט כאשר לעוה"ד גורן ידע וגישה לנתונים העולים על אלה של התובעים 2-1, תושבי חו"ל שהגיעו לארץ במיוחד על מנת לבחון רכישת חלקות קרקע אלו, מהווה הפרת חובת הגילוי מכוח תום הלב ועולה אף כדי הטעיה מכוח הנסיבות. אי גילוי זה השפיע בוודאי על התובעים 2-1 בהחלטתם להתקשר בחוזים. על כן, בשים לב לנסיבות המקרה דנא, לידיעתו של עוה"ד גורן אודות תניית ההשבה, לפערי המידע והכוחות בין הצדדים ובפרט לאור השפעת העדר המידע על תוחלת העסקה, מצאתי כי מדובר בהפרה המזכה את התובעים 2-1 בסעדים שעניינם יפורט להלן (לעניין הסתמכות הגב' וישיובסקי על מכתבו של סגן ראש העיר, אשר נמסרה לה על ידי עוה"ד גורן, ראו סעיף 42 לתצהירה).
בחינת חובת הגילוי של עוה"ד גורן כלפי התובעים 2-1 מכוח היותו בא כוחם
בעניינו של עוה"ד גורן, שאלת גילויה של תניית ההשבה אל מול התובעים 2-1, ראויה לבחינה לא רק מכוח היותו בעליה של המוכרת, הנתבעת 4, ומי אשר מנהל את ענייניה (סעיף ג' למבוא בתצהירו של עוה"ד גורן), כי אם מזווית נוספת. לאמור, חובת גילוי תניית ההשבה עשויה לצמוח אף מכוח היותו של עוה"ד גורן בא כוחם של התובעים 2-1, ככל שכך ייקבע.
נבחן, אם כן, האם עוה"ד גורן שימש בא כוחם של התובעים 2-1. על פניו, בסעיף 5 לחוזה שנחתם בין התובעים 2-1 לבין הנתבעת 4, צוין "... הקונה מאשר כי ניתנה לו ההזדמנות לשכור שירותיו של עורך דין שייצג אותו בעסקה זו, ולאחר שנועץ בכל מי שנראה לו בחר לייצג עצמו בעסקה זו ומקבל על עצמו מלוא האחריות מרצונו הטוב והחופשי...". לכאורה, יש בכך כדי ללמד כי עוה"ד גורן ייצג את הנתבעת 4 לבדה וכי התובעים 2-1 ביכרו במודע שלא להיות מיוצגים. ואולם, התנהלות הצדדים סביב עריכת ההסכם מלמדת כי עוה"ד גורן שימש בא כוחם של התובעים 2-1. עוה"ד גורן ערך את החוזים; קיבל על עצמו לטפל בכל הצדדים המשפטיים של העסקאות בין התובעים 2-1 לבין הנתבעת 4, לרבות רישום במרשם המקרקעין ודיווח לרשויות המס (ראו סעיף 3 לחוזים; חקירתו של מר אטיאס בעמ' 973 שו' 18-14 ובעמ' 979 שו' 25-22). הדעת נותנת כי לשם כך עוה"ד גורן החתים את התובעים 2-1 על מסמכים רלוונטיים בקשר לעסקאות. התובעים 2-1 לא יוצגו על ידי עורך דין אחר, שמו מבטחם בעוה"ד גורן כי יגן על עניינם ונתנו בו אמון מלא (חקירתו של מר אטיאס בעמ' 1042 שו' 15-1).