כן טען מר הורביץ כי בנו מסר לו שלדברי המתווך דהרי, המסמכים הללו ניתנו לו על ידי מוכר הקרקע (אשר אותה עת לא ידע מי הוא), וכי מר דהרי טען כי אף הוא רכש חלקות קרקע באותו אזור. בנו אף מסר לו לטענתו כי את השיחות המוקדמות עם מר דהרי ניהלו מר בניה צידון ומר אליה שמעוני, "שהיו נציגי הקבוצה מול מר דהרי" (סעיף 4 ד' לתצהיר). מר הורביץ הוסיף וטען כי לפני החתימה על החוזה, בנו אמר לו שהמוכר דורש שכל סכום העסקה ישולם במזומן. דרישה זו נראתה לו תמוהה, אך בכל זאת כדאית.
ביום 10.8.2011 נחתם החוזה בין הנתבעת 4 לבין מר יעקב הורביץ, כאשר בנו משה חתם על החוזה בשמו על פי ייפוי כוח. מר הורביץ טען כי מהחוזה למד ששמו של המוכר הוא אלון גורן, וכי לפני כן לא פגש אותו ולא שמע שמו מעולם. לאחר חתימת החוזה סיפר לו בנו משה כי המוכר התעקש שהסכום שיירשם בחוזה יהא נמוך לעומת הסכום ששילם במזומן. לדבריו, "נדהמתי לראות שהסכום הנקוב בחוזה הוא 30,000 ₪ בלבד, כאשר בפועל שילמתי 262,500 ₪. בני משה הסביר לי שזו הייתה דרישה חד משמעית של המוכר אלון גורן, וכי הם לא רצו לפוצץ את העסקה בגלל זה" (שם, סעיף 10). מר הורביץ טען כי "אם הייתי נוכח במקום בזמן אמת, לא הייתי מסכים לכתוב בחוזה סכום שקרי, בוודאי שלא לדווח דיווחי שקר לרשויות המס, ובוודאי שלא בסכומים כל כך זעומים..." (שם, סע' 11). עוד טען מר הורביץ כי לא היה שותף למשא ומתן המוקדם ולא נכח בעת חתימת החוזה. ואולם, "אין לי כל ספק שאם בשלב כלשהו של המשא ומתן או העסקה היה נאמר למי מחברי קבוצת הקונים כי במקרה של הפשרת הקרקע לבניה, למנהל (רמ"י) ישנה זכות להשיב לעצמו את הקרקע..., אזי אף אחד מאתנו לא היה נכנס לעסקה כל כך מטופשת, ובוודאי שאני לא הייתי נכנס לעסקה שכזו" (שם, סע' 12). עוד טען מר הורביץ כי יוצג בעסקה על ידי עוה"ד מועלם, אך בנו משה מסר לו כי עוה"ד מועלם לא אמר לו דבר בקשר לסעיף 15 לחוזה החכירה.
מן המקובץ מתפרש בבירור כי מר יעקב הורביץ שוכנע לחתום על החוזה, באמצעות בנו (עמ' 19 שו' 36-35), רק על יסוד הדברים ששמע מאת בנו, הן בנוגע למסמכים שבנו ראה שלדברי מר הורביץ שכנעו אותו כאמור לחתום על החוזה; הן בעניין הדברים שנאמרו לבנו על ידי מר דהרי; הן בעניין שיחות מוקדמות שלפי הנטען ניהלו מר בניה צידון ומר אליה שמעוני עם מר דהרי, והן בעניין הטענה כי עוה"ד מועלם לא אמר לתובעים דבר אודות סעיף 15 לחוזה.